יש לי חמישה תארים אקדמיים. נתקלתי באנשים עם הישג דומה ואפילו יותר, אבל את כל התארים שלי השלמתי בחלון זמן מצומצם, משנות העשרים שלי ועד גיל 31. שלושה מהתארים הם במדעי המחשב, תואר ראשון, שני ושלישי. במקביל לתואר השני למדתי לתואר ראשון נוסף במדעי הרוח. זה היה תואר בלימודים קלאסיים, וביליתי אינספור שעות בתרגום טקסטים ביוונים קלאסית. במקביל לתואר השלישי, העברתי זמן בפקולטה לניהול וסיימתי תואר שני במנהל עסקים. ככה הגעתי לחמישה תארים.
למעשה, בנסיבות אחרות אולי היו לי אפילו שישה תארים. במקביל לכל תקופת הלימודים שלי, לקחתי קורסים באוניברסיטה הפתוחה בתוכנית לתואר שני בלימודי דמוקרטיה. התואר הוא רב תחומי אבל עם דגש במדעי המדינה. למעשה, הייתי במרחק של קורס אחד ושתי עבודות סמינריוניות מלהשלים אותי, ואז פשוט נגמר לי האוויר. הרגשתי כאילו מישהו כיבה לי מתג בראש ואני פשוט לא יכול לקרוא יותר מאמרים בנושא ובוודאי לא לסכם אותם. השתדלתי מאוד אבל בסופו של דבר הודעתי שלא אסיים את העבודות שלי והתואר נכנס להקפאה. כמה שנים לאחר מכן פתחתי אותו מחדש ונרשמתי לקורס חדש על דמוקרטיה באפריקה מתוך ניסיון לסיים את התואר. את עבודת אמצע הסמסטר על דמוקרטיזציה בסנגל צלחתי בהצלחה אבל כשהגיע הזמן להגיש את העבודה המסכמת של הקורס הבנתי שזה פשוט לא יקרה.
את התואר בלימודי דמוקרטיה התחלתי בעיקר מתוך אתגר של איסוף תארים. אף שלא סיימתי אותו, הוא העניק לי הרבה ידע בתחום: מודלים של דמוקרטיה, תרבות פוליטית דמוקרטית, השתתפות במשטרים דמוקרטים ותהליכי דמוקרטיזציה ודה-דמוקרטיזציה ברחבי העולם. אפשר היה לחשוב שאני כותב את הטקסט הזה בגלל המשבר שמדינת ישראל נמצאת בו בימים אלו, אבל למעשה כל זה מבוא ליעד מתוך הרשימה שהגיע תורו להיסקר כאן. אחרי שויתרתי על התואר הזה, הכרתי בזה שאין לי כוח יותר לחזור להיות סטודנט מן המניין, להגיש עבודות ולהיבחן בבחינות. מצד שני, התגעגעתי לאפשרות להרחיב אופקים בתחומי דעת רחוקים מאזור הנוחות שלי, וכך בחרתי את יעד מספר עשרים ברשימה, שהיה היעד הששה עשר שהשלמתי, לפני כמעט חמש שנים: ללכת לקורס אקדמי באומנות כשומע חופשי.
הבחירה בפקולטה לאומנות היתה טבעית. אני הגעתי מעולם המדעים ולכן כיוונתי בכוונה לתחומים שאינם באזור הנוחות שלי. במדעי הרוח ומדעי החברה כבר ביקרתי, אז עכשיו תורה של הפקולטה לאומנות. אוניברסיטת תל אביב היתה המקום הנבחר, גם בשל קרבתה למכללה שאני עובד בה וגם מכיוון שלמעט התואר בלימודי דמוקרטיה, את כל התארים שלי למדתי שם. כנראה שאם הייתי פשוט נכנס לשיעורים בלי הזמנה, אף אחד לא היה אומר לי כלום, אבל העדפתי לפעול באופן מסודר ולהירשם לקורסים, בתשלום, במעמד מיוחד של שומע שאינו נבחן בקורס. זה מסלול שהאוניברסיטה המציאה כדי להרוויח כסף מפנסיונרים. למרות שלא הייתי פנסיונר בעצמי, זה נראה הדבר ההגון לעשות.
ברשימת הקורסים שזמינים למסלול של שומע חופשי (בתשלום), לא מצאתי בסמסטר א' קורס באומנות שהתאים לאילוצים שלי ושגם עניין אותי. לכן, נרשמתי לקורס בפקולטה למדעי הרוח, למרות שהקורס עצמו היה יותר קרוב למדעי החברה. הקורס נקרא "חברה, מחאה ומדיניות: העידן הנאו ליברלי באמריקה הלטינית" והועבר על ידי ד"ר אפרים דוידי, מרצה ופעיל פוליטי. רגע משמעותי בקורס הגיע לקראת סיומו, כשהמרצה דיבר על העבודה המסכמת שצריך להגיש בקורס. כלומר, על העבודה שכולם חוץ ממני צריכים להגיש. שמחתי להיות פטור מהמטלה הזו, אבל אני חושב שהסטודנטים שכן נאלצו לכתוב אותה הרוויחו יותר ידע. ההרצאות בקורס נתנו רקע בסיסי (שלא היה לי) על חברה, כלכלה וגלובליזציה בדרום אמריקה, אבל מבלי להעמיק יותר מעבר להרצאות, הכל נשכח ממני. עכשיו, בזמן שאני כותב את המילים האלו, גיליתי על המחשב סיכומי שיעור שהכנתי לאורך כל הסמסטר, אז לפחות נשאר לי משהו מוחשי, מעבר לזיכורן המעומעם שמאוד נהניתי מההרצאות.
בסמסטר השני הגיע הקורס בחוג לקולנוע "תמטיקה ורטוריקה בסרטי טרנטיטו". המרצה, ד"ר הנרי אונגר, מרצה פופולרי מושך קהל. לדעתי, אף אחד בכיתה לא לקח את הקורס כסטודנט מן המניין, כי בשום שלב במהלך הסמסטר לא היתה התיחסות למטלות הקורס. עבודה? בחינה? לא שמעתי על זה. באותם ימים, אמא שלי למדה לתואר אחר בפקולטה, והצטרפה אלי לשיעורים, גם כן כשומעת חופשית.
נרשמתי לקורס כי אני מאוד אוהב את הסרטים של טרנטינו, ולפני הסמסטר דאגתי להשלים את אלו שלא ראיתי. בקורס עצמו צפינו בסרטים, במקטעים של כמה דקות כל פעם, ואז אונגר הסביר, או פתח לדיון את מה שראינו. מבחינתי, זה היה ממש בית ספר למבע קולנועי. התזה המרכזית של אונגר, שהוא הודה שהיא דעתו בלבד, היא שלמרות שטרנטינו נחשב ליוצר פוסט מודרני, כלומר, אין טוב ורע אלא רק סיטואציות מורכבות, זוהי רק מעטפת חיצונית לגישה הומניסטית, שדוגלת בתפישה שאדם צריך לבחור בטוב. בשיעור הראשון הוא הדגים את הטענה שלו דרך הדמות של בוץ' (ברוס ויליס) מ"ספרות זולה": בתחילת הסרט הוא מרמה מאפיונר ואז הורג אדם בקרב אגרוף ומגלה שהוא אדיש לכך שנטל חיים. בהמשך הוא עובר מסלול גאולה, ששיאו בהצלה של המאפיונר שניסה להרוג אותו.
בעוד שהשיעור הראשון עסק ב"ספרות זולה", כל שאר הסמסטר התחלק בין שני סרטים, אותם ראינו במלואם וניתחנו כל פסיק. הראשון היה "ממזרים חסרי כבוד" והשני "ג'נגו חסר מעצורים". את מה שלמדתי בקורס כבר יכולתי ליישם בסרט "היו זמנים בהוליווד", שיצא אחרי הקורס. אני יודע שצופים רבים השתעממו בסרט, אבל הם יכולים להאשים רק את עצמם בכך שלא לקחו קורס אצל אונגר, אז היו מבינים למה "לא קורה כלום" בסרט.
 |
| מתוך "ממזרים חסרי כבוד" |
בהסתכלות לאחור, זה יעד שהייתי מאוד מרוצה ממנו. עם זאת, עברו כחמש שנים ולא חזרתי לקורס נוסף. לאחרונה אני מהרהר הרבה האם אני באמת צריך רשימת יעדים חדשה ולהתחייב שנים קדימה לגבי דברים שאולי אשנה את דעתי עליהם בעתיד, במקום פשוט לעשות מה שאני רוצה, כאן ועכשיו. העובדה שלא חזרתי לקורס נוסף היא נקודה לטובת כתיבת רשימה חדשה.
