יעד מספר 9 ברשימת היעדים הוא היעד ה-27 שהושלם. היעד הוא "טיול בשביל ישראל עם לפחות לילה אחד בשטח (כולל אכסניה, מלאך שביל)". בשנה האחרונה הבלוג הזה התמלא במפות ותמונות נוף מרחבי הארץ, אבל כשהרשימה נכתבה לפני מעל ארבע שנים, כל זה לא היה קיים. הייתי רץ, אבל כמעט לא בשטח, וטיולים היו רק בחו"ל, וגם אז בדרך כלל במכונית ובהיקף מאוד מצומצם שמתאים למשפחות עם ילדים קטנים.
בהרבה פוסטים שעוסקים בהגשמת יעדים מהרשימה, אני שם דגש על המיקום של היעד ברשימה. ובכן, היעד נמצא בעשיריה הראשונה, מה שאומר שלא הייתי צריך לחשוב הרבה לפני שרשמתי אותו, אז משהו שהיה חסר בחיים שלי. מצד שני, לקח בערך חצי מהרשימה עד שהגעתי לביצוע שלו, אז ממש לא מיהרתי.
שביל ישראל שנמתח מקיבוץ דן בצפון ועד אילת בדרום הוא מאוד פופולרי בקרב מטיילים. יוצא לי לשמוע מדי פעם על מטיילים שלקחו את השביל כפרוייקט, החל בטיולי יום אחד על קטע אחד מהשביל ועד למשוגעים לדבר שמנסים ללכת את כל השביל ברצף במשך כמה שבועות. הניסיון שלי עם השביל התמצה בלראות את הסימון שלו בפארק הירקון, ודגדג לי לנסות יותר. לא רציתי להתפרע ולהתחייב על כל השביל והחלטתי להסתפק בטיול "רציני", כלומר רב יומי. בנוסף, חששתי מההסתבכות הלוגיסטית של שינה בשטח, במיוחד בכל מה שקשור ללסחוב ציוד עלי, ולהחשיב שינה באכסניה בסביבה כתחליף מתקבל על הדעת.
כל זה קרה לפני שנים, ומאז שוב דבר לא קרה, עד ריצת מאה הקילומטרים שלי. קצת לפני הריצה הסתכלתי על רשימת היעדים וחשבתי לעצמי איזה יעדים אני לכבוש בשנה הקרובה, והחלטתי שהגיע הזמן למלא גם את היעד הזה. התכנית המקורית היתה לצאת לטיול רגלי בן יומיים בסביבות פסח. הסתכלתי במפת השביל ובחרתי באזור הגליל התחתון. מצד אחד רציתי להתרחק מאזור המרכז, אבל מצד שני מכיוון שמדובר רק ביומיים, לא רציתי לשרוף אותם על נסיעות. באתר של החברה להגנת הטבע יש מפה של השביל מחולק למקטעים. קטע 10 מכפר קיש לנוף גליל (נצרת עילית) וקטע 11 עד צומת המוביל נראו לי מתאימים. חשבתי לנסוע ברכב להתחלה, למצוא מקום מסודר ללינה באמצע ולחזור מסוף המסלול לרכב בתחבורה ציבורית. מעבר לזה, לא הספקתי לעשות תכנונים נוספים, כמו לנסות להבין עד כמה מורכב המסלול שבחרתי ומה יש בו, ואז פרצה הקורונה לחיינו והתכניות שלי בוטלו.
והנה, עם שוך הגל הראשון של הקורונה חבורת שביל השרון חזרה לרוץ במסלולים שתכנן לנו דימה, ורבים מהם מבוססים על קטעים בשביל ישראל. התקדמנו מאזור המרכז עד שחצינו את הכרמל, וכאן דימה הציע מבצע מיוחד מקיבוץ יגור (ממזרח לכרמל) ועד הכינרת. כולם הנהנו בהתלהבות ואני שקעתי במחשבות. הריצות האלו די קשות לי, וככל שמתחמם נהיות קשות יותר. החום הוא הקריפטונייט שלי ואני מוצא את עצמי נגרר מאחור. כמעט כל שבוע יש ריצה ארוכה עם נסיעות ארוכות, ולמעשה סופי השבוע שלי משתעבדים לזה. ויש גם את היעד של טיול בשביל ישראל: תוכנית הריצה מכילה את שני הקטעים שתכננתי, רק בכיוון השני. כשבחרתי את שני הקטעים האלו, זה היה מכיוון שעוד לא הייתי בהם, ועכשיו אני עומד לרוץ (גם) בהם. האם טיול-ריצה זה כמו טיול? במקור תכננתי לארגן את המסלול בעצמי, האם זה משנה שעכשיו את רוב הארגון עושה מישהו אחר? אם מסלול הריצה הוא לא 100% כולו על שביל ישראל, האם זה בסדר? האם להסתייע ברכבים תוך כדי, בניגוד לתכנון המקורי, מפר איכשהו את הדרישות שלי מעצמי להשלמת היעד?
לכל שאלה ששאלתי את עצמי יש תשובה. את פרויקט הריצה קבענו לימי חול. נכון שהיו לי תכניות מסויימות לגבי היעד הזה, אבל הן היו אמת לשעתה. חלק מהכיף של רשימת היעדים היא שרובם נכתבו בלי לדעת איך הם יבוצעו בפועל, ולמעשה כשהרשימה נכתבה נתתי לעצמי הרבה חופש להחליט איך לממש את היעד הספציפי הזה ולאו דווקא להיצמד לתוכנית הבסיסית שעשיתי לפני הקורונה. היו לי גם תכניות אחרות, למשל, לנסות להצטרף לקבוצה קיימת שמטיילת בשביל במקום לתכנן טיול בעצמי. טיול-ריצה שונה מאוד מטיול רגלי, עוברים מרחקים גדולים יותר אבל חלק מתשומת הלב מוקדש לריצה עצמה ולא לאזור שבו מטיילים, אבל זה עדיין סוג של טיול. רוב המסלול על שביל ישראל, עם תיקונים קלים שנועדו לצמצם את הקטעים שלא ניתן לרוץ אותם, אז זה עדיין טיול בשביל ישראל, והמכוניות הן כורח לוגיסטי להעביר ציוד שאי אפשר לסחוב בריצה ממקום למקום, ואת הריצה עצמה אנחנו עושים ברצף ולנים בסביבה. ויש גם את החום. אין מה לעשות איתו חוץ מלשתות הרבה.
ביום רביעי האחרון, לפנות בוקר, יצאנו בשני רכבים למשהד, מועצה מקומית שנמצאת מצפון לנצרת. השארנו רכב אחד שם ונסענו לקיבוץ יגור, לתחילת המסלול. מסלול הריצה של הבוקר הראשון היה, על הנייר, הקשה ביותר. 35 ק"מ, 800 מטר טיפוס. אחרי ריצת כביש בקיבוץ ובכפר חסידים הסמוך, עברנו לשטחים חקלאיים בגן לאומי אלונים, עם שינויים קלים לתוואי השביל. בערך בקילומטר ה-14 הגענו לנחל ציפורי, שהריצה לידו היתה לדעתי, החלק היפה של הבוקר. טיפה ירדנו מהשביל כדי לנסות להימנע מחציה של הנחל, וחצינו אותו במקום אחר שהיה יותר נוח ולא חייב כניסה למים. המסלול כולו במגמת עלייה, כשהחלק הכי קשוח הוא בסוף, בטיפוס למשהד, וחלקים ממנו עשיתי בהליכה. המסלול כולו, כולל עצירות, לקח קצת יותר מחמש שעות, מתוכן כארבע שעות ריצה.
משם נסענו לאכול ולנוח במעיין החמישה בשדמות דבורה. זה מעיין נחמד שנמצא בחורשה עם ספסלים לפיקניק. הגישה מעט קשה, ואם המקום לא היה מלא זבובים השהות היתה יותר נעימה. לא היה לנו המון זמן לנוח שם, כי היינו צריכים לאסוף את הרכב מיגור ולמקם אותם מחדש לריצה נוספת אחרי הצהריים. ויתרנו על קטע כביש של שביל ישראל שעובר במשהד ומסביב לנוף גליל, והתחלנו לרוץ מבית הקברות מבית הקברות בהר יונה.
