עברו חמישה חודשים מאז שכתבתי על אחד מהיעדים ברשימה שכבר הוגשם לפני שהבלוג הזה היה קיים. אני מודה, מבחינת אופן הכתיבה בבלוג, היעדים האלו משמשים אותי בתור "סותמי חורים", כשאין לי משהו עדכני יותר לכתוב. המספר של היעדים האלו מוגבל ולכן אני נזהר מלשרוף אותם מהר מדי, אבל יש עניין נוסף: את הרשימה כתבתי לעצמי, כשהבלוג בכלל לא היה בתכנון ולא חשבתי שאתעד אותם באופן פומבי. מבחינת סדר ההשלמה של היעדים, הגיע תורם של מספר יעדים שפשוט יש פחות מה לכתוב עליהם. אקח את זה כאתגר ואנסה: לפני שלוש שנים וחצי, השלמתי יעד רביעי מהמקום ה-34 ברשימה שלי, לצפות ב-2001, אודיסאה בחלל, עד הסוף.
 |
| המסע אל רשימת היעדים. אילוסטרציה |
בדומה לכמה יעדים נוספים, ההשראה לכתיבת היעד הזה היה להסתכל ברשימה המקבילה של אשתי ולהעתיק ממנה, בהתאמות נדרשות. למעשה, חבל שלא היא כותבת את הרשומה הזו כי אני בטוח שיש הרבה מה לכתוב על היעד המקביל שלה: לראות את הסרט ממזרים חסרי כבוד. אני אתמצת בפסקה אחת את עיקרי החוויה:
הבחירה ב"ממזרים חסרי כבוד" כסרט שמצדיק מקום ברשימת יעדים נובעת מהמתח שבין היותו של הסרט קלאסיקה מודרנית בכיכובו של השחקן בראד פיט, החביב עליה מאוד, לבין העובדה שהוא משתייך לז'אנר שהיא מכנה "סרטי שואה", שהיא מתקשה לצפות בהם. אני מאוד אוהב סרטים של טרנטינו ואת הסרט הזה בפרט, והוא מככב ביעד עבר אחר שלי (שטרם נכתב עליו), ולכן כבר לפני ארבע שנים מצאתי הזדמנות להזמין אותה לצפיה משותפת. למחרת היא סיפרה לי שחלמה שהנבל הראשי בסרט, הקולונל האנס לנדה, רודף אחריה :)
 |
| נבל קולנועי. אילוסטרציה |
בחזרה אלי. אני אוהב מאוד את ז'אנר המדע בדיוני והפנטזיה. ליתר דיוק, כשהייתי צעיר מאוד אהבתי וזה בא לידי ביטוי בספרים שקראתי ובסרטים שראיתי, אם כי יש לי הרבה חורי ידע ויש הרבה קלאסיקות מדע בדיוני שדילגתי עליהן. "חולית", למשל, מאוד שעמם אותי ובקושי סיימתי את הספר הראשון. עם השנים העיסוק שלי בתחום הצטמצם מאוד, ולכן כתיבת רשימת היעדים היתה הזדמנות לתת לפרצי נוסטלגיה נוכחות בחיי, ושני יעדים הוקדשו לנושא מדע בדיוני, כשזה אחד מהם.
חזרה בזמן לסוף שנות השמונים. אלו היו הימים של ערוץ טלויזיה אחד, ולכן מאוד התרגשתי כשהסרט "2001: אודיסיאה בחלל" הגיע לטלויזיה. שמעתי כל כך הרבה על כמה הסרט הזה פורץ דרך. מנגד, לא ידעתי עליו שום דבר כמעט, אולי רק על המחשב הנבל "האל 9000". סוף סוף הזדמנות לצפות בפלא המדובר, אז התישבתי לצפות. מה רבה היתה אכזבתי. רבע שעה של קופים מקפצים. רבע שעה של חללית מסתובבת סביב עצמה לצלילי הדנובה הכחולה. שעמום המחץ, הסרט הכי אוברייטד אבר, פרשתי מרומה וממורמר באמצע.
 |
| קופים מתפעלים ממונולית |
אני המשכתי בחיי, אבל מדי פעם הדיסוננס בין ההילה של הסרט לבין אי-חוויית הצפייה בו חזר להפריע לי. אני מוכן לתת לו קרדיטים היסטוריים בהיותו הסרט "הראשון ש...", כמו הראשון שמציג אפקטים מסויימים או הראשון שמציג תנועה בחלל באופן מדויק פיסיקלית, אבל הקרדיטים האלו אינם יכולים להיות תרוץ לחוסר עלילה. אני מכיר בכך שהמבע הקולנועי השתנה מאוד מאז 1968, אז יצא הסרט, ושסרטים ישנים נוטים להיות איטיים יותר בעלילה שלהם ולהתעכב על פרטים צדדיים הרבה יותר ממה שמקובל היום, אבל גם "הסנדק", עליו כתבתי כאן, יצא ב-1972, ובו האיטיות כמעט ולא מורגשת. קובריק עצמו ביים את "התפוז המכני" ב-1971, והוא הרבה פחות איטי מאודיסיאה בחלל.
מתוך רצון לסגור מעגל עם הסרט, נולד יעד ברשימה שלי. אני אצפה בסרט, ברצף, עד סופו, מבלי להישבר, ואבין מה סטנלי קובריק רוצה ממני. למה המחשב האל 9000 הוא נבל על, למרות שצפיתי בהזדמנות אחרת בסצנות שלו ונותרתי די אדיש. יום אחד פנוי ושקט החלטתי שזה זמן מצויין לצפיה נינוחה.
הסרט באמת איטי מאוד, אבל פחות ממה שזכרתי. קופים מקפצים, חלליות מסתובבות במקום, הרבה יותר זמן מהנדרש, אבל לא רבע שעה. עם מעט סלחנות כלפי הזמן הרב שעבר מאז 1968, רוב האפקטים והניחוש כיצד יראה ה"עתיד" (כן, אני מתעלם מכך ששנת 2001 היא עבר רחוק), עוברים מסך, למעט דקות ארוכות לקראת סיום הסרט, בסצנה בה האסטרונאוט נשאב עם רכב החלל שלו, והצופה מקבל אנימציה של משחקי אטארי עם מוזיקה תואמת. בשלב הזה נרדמתי והייתי צריך לחזור אחורה בסרט לתחילת הקטע הבא. חוץ מהתקרית הזו, הסרט איטי אבל לא מרדים.
המחשב האל 9000 הוא אכן נבל קולנועי, והמונולוג שבו הוא מנסה לשכנע את את האסטרונאוט האחרון לא לכבות אותו הוא מרשים ביותר. אבל "הנבל הקולנועי הגדול ביותר"? ממש לא. קולונל האנס לנדה עושה לו בית ספר, והוא לא היחיד. אולי הגדול ביותר בתולדות הקולנוע עד 1968, וגם זה מותנה בהכרות המצומצמת שלי עם סרטים ישנים יותר.
 |
| נבל קולנועי מדור קודם. אילוסטרציה |
מה שהפריע לי במיוחד בסרט הוא שהעלילה, שגם ככה היא דלה מאוד, היא מחוררת ולא ברורה. אם יש קו מקשר בין רצף האירועים, הוא לא מופיע בסרט וכדי להבין אותו הייתי צריך לחפש הסברים באינטרנט. איך הקופים קשורים לכל שאר הסרט? מה התפקיד של המונוליט? מה המשמעות של כל הסצנה הסוריאליסטית בסוף הסרט שבו האסטרונאוט מביט בעצמו מזדקן במהירות? למה יש תינוק ענק בחלל? לכל שאלה תשובה, וממה שקראתי ברחבי הרשת, חלק מהתשובות מגיעות מהספר שכתב ארתור סי קלארק במקביל לתסריט, אבל אם סטנלי קובריק מתעקש להסתיר אותן ממני, מבחינתי התוצאה לא מספקת.
 |
| הגיוני מאוד מה שקורה כאן. לא? |
