הצעה שאי אפשר לסרב לה

לפוסטים שעוסקים ברשימת היעדים יש מבנה קבוע שבדרך כלל חוזר על עצמו. אני מתחיל בפרטים הטכניים, של איזה יעד זה, מספרית, שהושלם, ועובר לסיפור כרונולוגי שמתחלק לשניים. החלק הראשון מסביר מדוע בחרתי להכניס את היעד לרשימה על בסיס אירועים מהעבר והחלק השני עוסק בהגשמה של היעד.

היעד שרשמתי במיקום 37 ברשימה שלי, שהפך לאחרונה להיות היעד ה-32 שאני משלים, מציב בעיה. היעד עצמו הוא מאוד פשוט ולמעשה בסך הכל דרש ממני לפנות זמן לשבת מול הטלויזיה. הבעיה היא לא במילוי של היעד אלא בעובדה שבשנה וחצי האחרונות אני מתעד את היעדים האלו בבלוג וכדי להסביר בבלוג למה היעד הזה נמצא ברשימה ברשימה אני קודם כל צריך להסביר לעצמי למה לראות את טרילוגיית הסנדק נמצא ברשימה הזו.

מייקל קורליאונה, צופה בעצמו בטרילוגיית הסנדק

יש ברשימה שלי שני יעדים נוספים שקשורים לצפיה בטלויזיה (ועוד אחד אחר שגם עוסק בטלויזיות, בהיבט שונה למדי) שמופיעים גבוה יותר ברשימה שלי. אחד מהם בוצע מזמן (ומתישהו יקבל חשיפה בבלוג)  והשני, אני מקווה, יושלם בקרוב. מאחורי שניהם יש איזשהו סיפור, אבל מאחורי היעד הזה, למרות שאני מצליח לשחזר את הרגע שהכנסתי אותו לרשימה, לדעתי לא היתה שום מחשבה עמוקה מאחוריו. אני חושב שהייתי ב"שוונג" של הוספת יעדים לרשימה והיעד הזה פשוט החליק פנימה.

למעשה, ראיתי כבר את טרילוגיית הסנדק, אבל מזמן, ובאופן מבולגן. את הסרט השלישי בסדרה ראיתי בקולנוע, כשיצא. את הראשון ראיתי באחת הפעמים בהן שודר בטלויזיה, כשהייתי ילד. לא חושב שראיתי הכל והדבר היחיד שזכרתי ממנו היה החיסול של סאני (ג'יימס קאן). את הסרט השני בסדרה ראיתי אחרון (וגם זה, לפני עשרים שנה), קצת השתעממתי ולדעתי גם פספסתי את ההתחלה וגם לא שרדתי עד הסוף. מכיוון שמדובר בקלאסיקה, רציתי לראות אותה "כמו שצריך", וכנראה שחשבתי שמוצדק לשרוף "סלוט" ברשימה כדי להבטיח שזה יקרה.

לפני למעלה משלוש שנים ישבתי לראות את הסרט הראשון בסדרה ואז עצרתי לחשוב. היו לי מעט יעדים שהשלמתי והייתי עמוק בתסביך "לא לעשות על ההתחלה את כל היעדים הקלים ולהתקע עם הקשים" אז החלטתי לעשות הפסקה לפני שאראה את ההמשך. לפני שנתיים צפיתי בסרט השני, תוך כדי שאני אומר לעצמי שאם אמתין שנה נוספת לפני שאראה את השלישי, אעמוד בתנאי של לא להתפתות רק ליעדים קלים. 

חלפה עוד שנה, ואז אמרתי לעצמי, "מה בעצם אני עושה כאן?" נשאר לי לראות את הסרט השלישי, שאותו למעשה כבר ראיתי ובערך זכרתי מה קורה בו, מה שגרם לי לשאול את עצמי מה אני רוצה מהיעד הזה, חוץ מלשים עליו "וי". החלטתי להתחיל מחדש את היעד הזה ובמקום פשוט לצפות בשלושה סרטים, לראות את כולם ברצף, בזה אחר זה.

כל אחד מסרטי הטרילוגיה אורך כשלוש שעות, ויחד עם הפסקות שירותים ואוכל, צריך לפנות כעשר שעות למבצע. באותו זמן היו לי דברים אחרים שהעסיקו אותי ושמתי את היעד בצד, אחר כך פרצה הקורונה ולמרות ששהיתי הרבה בבית, היה קשה לקבל עשר שעות רצופות בלי הפרעה. לפני קצת יותר יותר משבועיים, במסגרת אירועי ה"בליץ" על הרשימה נוצרה הזדמנות כזו. בפועל התפניתי לצפיה מול הנטפליקס רק בצהריים, כך שהיעד נמשך עד אחרי חצות.

מכיוון שהסרטים מאוד מוכרים אני לא רואה טעם לכתוב על הסרטים עצמם, אבל כן קצת על ההתרשמות שלי. מקובל להגיד שהסרט השלישי בסדרה הוא חלש משמעותית מהשניים הראשונים, ואני נוטה להסכים. מכיוון שיש פער של 16 שנים בין הסרט השני לשלישי, הסרט השלישי מבזבז זמן על רפרנסים מיותרים לסרטים הקודמים, במקום לקדם את העלילה של עצמו. למשל, רוברט דובאל, ששיחק בשני הסרטים הראשונים את העורך דין המשפחתי טום הייגן לא מופיע בסרט השלישי, ולכן "בכוח" דוחפים לנו את בנו שלא מועיל לעלילה. אנדי גרסיה וסופיה קופולה שמייצגים את "הדור הבא" בשושלת הסנדק משחקים דמויות שטחיות מדי. לדוגמה, וינסנט (גרסיה) הופך בסרט מבריון לא מתוחכם לדון הבא, אבל המעבר הוא פתאומי ולא אמין. הוא פשוט מחליף את מעיל העור שלו בחליפה ואז גם האישיות שלו משתנה. אין לו את העומק של מייקל קורליאונה (פצ'ינו) שהוא אמור להחליף.

לכל הסרטים יש תבנית חוזרת. הם מתמקדים במייקל קורליאונה, שמחפש הכרה מהעולם החוקי והלגיטימי, אבל בעקבות המרדף אחרי כוח, כבוד וכסף מוצא את עצמו נשאב חזרה אל עולם הפשע. עלילתית, כל הסרטים מגיעים לשיא שבו הוא נוקם במקביל בכל מי שרצה ברעתו ומחזק את מעמדו עוד יותר, אבל השיא אינו מסיים את הסרט. הסרט תמיד ממשיך הלאה ומראה לנו את המחיר שמייקל משלם על הבחירות שעשה, כשהוא מאבד חלק ממשפחתו (גם גשמית, כשאלו מוצאים את מותם, אבל גם רוחנית, כשאחרים מתרחקים ממנו). 

כשצפיתי בסרטים קו המחשבה הראשוני שלי היה זה שהסרט מספר לנו, שמייקל הוא בבסיסו הכבשה הלבנה של המשפחה (סליחה על הביטוי הלא פוליטיקלי קורקט, לא מצאתי משהו הולם יותר) אבל הנסיבות מושכות אותו אל ליבת עולם הפשע. התזה הזו לא הסתדרה עם אירועים שונים בהם הוא משקר לקרובים אליו או נוהג בנקמנות שלא לצורך, בפרט לאור הרצון שלו להכרה של העולם החוקי שמחוץ לפשע. אחרי הצפיה, הגעתי למסקנה שהסיפור הוא אחר. מייקל תמיד היה באופיו טיפוס שלילי. הוא מתחיל את הטרילוגיה כגיבור מלחמה כי זה התפקיד שנבחר בשבילו, אבל האופי שתמיד היה לו, ולא הנסיבות, דוחף אותו אל תפקיד ראש משפחת הפשע. מכיוון שאלו מעשיו שלו ולא הנסיבות, האובדן שהוא חווה בסוף כל סרט עד שבסופו של דבר הוא נשאר לבד הוא העונש על הבחירות שלו, עונש שהוא מביא על עצמו ולא גורל של נסיבות חיצוניות.

משהו שהפריע לי בכל הסרטים היא קפיצה עלילתית בזיהוי מי שעומד מאחורי הקשר נגד משפחת קורליאונה, שאותו צריך לחסל בהמשך. "מי שיציע לך את הפגישה הוא הבוגד", אומר ויטו למייקל לפני פטירתו. אם אתה יודע בדיוק מה הולך לקרות, איך לא חזית את כל המהלכים שנעשו נגדך עד עכשיו? קפיצה לוגית דומה יש גם בסרט השני, כשמייקל נמצא בהוואנה ויודע בדיוק איך ינסו להתנקש בו, ובסרט השלישי כשמייקל מבין שמי שמושך בחוטים הוא דמת שהסרט כלל לא התמקד בה ואנחנו לא יודעים הרבה על האינטרסים שלה.

לפני שהתחלתי את מרתון הצפייה, חששתי מתופעה שמאפיינת סרטים סרטים ישנים בעידן המודרני, והיא שהעלילה בסרטים ישנים מתקדמת הרבה יותר לאט ממה שהצופה בימינו רגיל אליו, מה שגורם לסרט להימתח כמו מסטיק. העובדה שהסרטים מאוד ארוכים היתה סיגנל שלילי מאוד משמעותי, אבל להפתעתי הסרטים מאוד זורמים, ולכל סצינה יש תפקיד ברור שמקדם את העלילה או מספק מידע חשוב לצופים. נכון שאם הסרטים היו נעשים היום, כנראה סצנות מסיבה בהן זמר מבצע שיר שלם כנראה היו מתקצרות משמעותית, אבל גם ב-2020 הקצב לא איטי מדי.

לאחר מעשה, זה קצת מתיש לצפות 9 שעות, כמעט ברצף, ב"סנדק", אבל מקבלים הבנה הרבה יותר טובה של הסרטים. בין שני החלקים הראשונים יש קו המשכיות מאוד ברור. סביר להניח שהקו הזה נשבר אצל מי שצפה בסרטים בהפרשי זמן ניכרים יותר. הקו הזה פחות משמעותי במעבר מהסרט השני לשלישי, אבל היות שהסרט השני מסתיים עם הרבה קצוות עלילה פתוחים, השלישי נדרש כדי לסגור אותם ולתת סוף לסיפור, גם אם הביצוע טעון שיפור.