לפני שבועיים כתבתי על מרוץ למרחק 5 ק"מ שהשתתפתי בו ובמיוחד על מטרת העל, לשבור שיא אישי כדי שבאתר "מבט למרוץ" תופיע התוצאה העדכנית מ-2021, במקום השיא הקודם מ-2016. בשבוע שעבר הגיע תורו של המרחק לחצי מרתון לעמוד למבחן ב"מרוץ העגור", שמתקיים באגמון החולה.
לפני כחודשיים שיפרתי באופן ניכר את השיר שלי בחצי מרתון, אחרי שבמשך חמש שנים חשבתי על השיא הישן כמשהו שלעולם לא אוכל להתקרב אליו. זה קרה בפארק הירקון במרוץ שאורגן על ידי קבוצת הריצה שלי, עליו כתבתי כאן. לארוע היו מאפיינים של מרוץ, כמו זינוק וסיום, תחנות מים ותזונה, אבל מדידת הזמנים היתה אישית והתוצאות לא פורסמו בשום מקום. חסרונות של תו תקן רשמי למרוץ הפריע לי, וחיפשתי הזדמנות להשיג אותו.
שמו של מרוץ העגור עלה בשיחה ביני ובין הגיס שלי, שחיפש מרוץ להשתתף בו. במקרה שלו, הוא חיפש מרוץ שאפשר להשתתף בו במהלך חופשה כלשהי, ומרוץ העגור שמאחוריו יש מאמץ להביא מטיילים לאזור האגמון כדי לעודד את התיירות בהחלט עונה לדרישה. מכיוון שמדובר במרוץ שגם משווק כשטוח ומהיר, גם אני שקלתי לקחת חלק בעניין, אך בסופו של דבר החלטתי שכרגע לא מתאים לי לתכנן באופן מלאכותי חופשה מסביב למרוץ. עם זאת, כאשר הוא הודיע לי שבכוונתו לנסוע ולחזור באותו יום שיניתי את דעתי ויחד עם רצה נוספת מהקבוצה שלי הצטרפנו אליו לנסיעה.
בשלוש לפנות בוקר יצאנו לדרך. הדרך עצמה אורכת הרבה פחות משעתיים, אבל עם סיבוב לאסוף את הרצה הנוספת ועצירות לקפה ושירותים, הגענו בסביבות חמש ורבע למקום. בחוץ היה עדיין קר מאוד וניצלנו את העובדה שאפשר היה להיכנס למרכז המבקרים כדי להתחמם. בערב רבע שעה לפני הזינוק נפרדתי מהשותפים שלי לנסיעה כדי לצאת לריצת חימום, ואחריה נעמדתי יחסית קרוב לקו הזינוק.
לפני המרוץ התלבטתי לאיזו תוצאה לכוון. השיא שלי נקבע בפארק הירקון, במסלול קרוב לאידיאלי, במזג אויר קריר ואחרי שהתאמנתי באופן ממוקד לריצה כזו. כאן מדובר על מסלול לא מוכר, מזג האויר עדיין נוח אבל טיפה יותר חם, נסיעה ארוכה אחרי לילה עם מעט שעות שינה ושגרת אימונים שלא כוונה דווקא למרוץ הזה. לא היה לי מושג מה יקרה אם אזנק למרחק הזה ואם אוכל לרוץ כמו שרצתי לפני חודשיים. ריצה לקצב שיא היא ריצה בקצב שאיננו נוח, וכל טעות קלה בבחירת הקצב יכולה לשרוף אותי מוקדם מדי ולקלקל את המרוץ. החלטתי לכוון לבערך דקה או שתיים יותר לאט מהשיא האחרון, מה שעדיין יהיה שיפור ניכר לשיא הרשמי מ-2016.
מרוץ העגור בדרך כלל מתקיים בסוף השנה אך הפעם הוא נדחה בגלל הקורונה בכחצי שנה. אני לא מבין בעונות נדידה של ציפורים, אבל לפי השיווק שלו, להקות הציפורים באגמון אמורות להיות האטרקציה המרכזית במרוץ. בכל אופן, בחודש אפריל, ביום המרוץ, לא ממש נראו ציפורים שם. לי זה לא שינה בכלל כי כפי שהכרתי את עצמי, כשאני לוקח את עצמי לקצה בריצה, אני מאוד ממוקד בקצב שלי, בנשימה שלי, בלעשות את הצעד הבא, אבל הדבר האחרון שאני שם לב אליו הוא הנוף שסביבי.
בשעה שש בבוקר זינקתי יחד עם כל הרצים שסביבי. כפי שקורה בדרך כלל במרוצים, בהתחלה עוקפים ונעקפים הרבה, ולאחר מכן המיקום במרוץ מתיצב בין כמה רצים נוספים בקצב דומה לשלי. הסתכלתי בשעון וראיתי שהקצב הוא קצת פחות מ-4:30 לק"מ, שזה בטווח המהיר יותר של הקצב המתוכנן, וניסיתי לשמור על הקצב הזה. במקביל, שמתי לב שאני רץ קרוב מאוד לרץ אחר בשם רונן, לבוש בחולצה אפורה כהה (להלן, רונן חולצה אפורה). לפעמים הוא לפני ולפעמים להיפך, אבל רוב הזמן אנחנו כתף אל כתף. העובדה שהיה לי את רונן חולצה אפורה להידבק אליו עזרה לי מאוד בשליש הראשון של המרוץ, שבו עוד הרגשתי שהקצב טיפה על הצד המהיר בשבילי, וחששתי שלא אוכל לשמור עליו. בהמשך, בערך מאמצע המרחק הרגשתי טוב יותר ואפילו עברתי לרוץ לפניו.
 |
| אני ורונן חולצה אפורה |
 |
| בספרינט לקו הסיום |
 |
| חוצה את קו הסיום על רקע השעון |
כמה שעות לאחר מכן, כשאני כבר בבית, התוצאות סוף סוף עודכנו באתר "מבט למרוץ" וראיתי בסיפוק איך השיא הישן שלי נמחק לטובת השיא החדש. קצת לאחר מכן החלטתי להציץ שוב באתר וחשבתי שהעיניים שלי מטעות אותי: השיא שלי חזר אחורה ל-2016. אני מסתכל שוב ורואה שהתוצאה שלי עדיין ברשימת התוצאות, אבל סמליל קטן שאמור לציין שהמרחק הוא חצי מרתון נמחק ממנה. המשכתי לבדוק ומצאתי שגם המקצה הקצר יותר במרוץ העגור, ל-10 ק"מ, לא מוכר על ידי "מבט למרוץ" כמרחק תקני. הסתכלתי באפליקציה אחרת על תוצאות של רצים אחרים ומצאתי שלחלקם נמדד מרחק טיפה יותר קצר. בסופו של דבר מצאתי בחשבון האינסטגרם של אחת הרצות הבכירות במרוץ סיפור קורע לב על השיא ששברה רק כדי לגלות שהוא לא רשמי כי המסלול קצר מדי ב-10-20 מטרים.
בפוסט הקודם כתבתי ש"אם זה לא במבט למרוץ, זה לא קרה". יש רשומה שהשתתפתי במרוץ, התוצאה שלי שם, למקצה קוראים חצי מרתון, אבל התוצאה לא מסומנת כשיא אישי. לפי הסטנדרטים שקבעתי לעצמי ועכשיו כבר אי אפשר לסגת מהם, כנראה שזה לא קרה. באסה.
עם הזמן הבאסה שככה קצת, אבל עדיין צורמת. אני יודע שאני יכול להגיע לתוצאה דומה בפעם אחרת, אבל אולי היא תהיה קצת פחות טובה. לרוץ בקצב שיא בתחרות זה לא דבר קל שאני מתלהב לעשות שוב ושוב. בחודש הקרוב הטמפרטורות יעלו ועונת המרוצים תסתיים. ממילא, אני מחפש חצי מרתון שטוח ומהיר ואין כאלו בזמן הקרוב. בעונה הבאה אני מקווה לפחות לשמור על הכושר הנוכחי שלי, אבל שום דבר לא ודאי. בנובמבר, מרוץ העגור חוזר לתאריך המקורי שלו, ואני בטוח שעד אז הם יתקנו את המסלול, אבל אני מתכוון להיות עסוק במשהו אחר (היוש, אנטארקטיקה) ולא חושב שאהיה זמין למרוצי חצי מרתון. בנוסף, יום לאחר מכן מתקיים מרוץ אייל ל-15 ק"מ וסביר להניח שמבין שניהם אעדיף להשתתף בו, אם בכלל. האופציות הנראות לעין הן רק בתחילת 2022, במסגרת מרתון טבריה או מרתון תל אביב.
קצת סיכום של בעד ונגד של מרוץ העגור. נתחיל בבעד:
- מרוץ מאורגן, שתיה חמה לפי הזינוק, מוזיקה, עידוד, כיבוד עשיר בסיום.
- סימון המסלול טוב מאוד, המסלול שטוח וכמעט כולו על דרך סלולה ומהירה.
- למרות שלא ממש התרכזתי בנוף, הוא אכן יפה מאוד. כולי תקוה שבעונה הרגילה של המרוץ, גם רואים את הציפורים.
- המסלל מורכב משני סיבובים אך בניגוד לשנים קודמות הם שונים זה מזה, וככה עדיף.
- הכי חשוב: שירותים נורמליים במרכז המבקרים במקום שירותים כימיים שבדרך כלל מוצעים לרצים.
- מאוד יקר. במחיר הזה הייתי מצפה שיוזמן מודד מקצועי שיאשר את המסלול.
- חלק מהדרכים משובשות והריצה עליהן פחות נוחה.
- מים לרצים כדאי להגיש בבקבוקים קטנים עם פקק ספורט, ולא בכוס.
- במסלול יש שני סיבובים של 180 מעלות, שמפריעים בעיקר לרצים המהירים יותר.
- יש נקודה במסלול שרצי החצי מרתון חוצים דרך זרם הרצים של המרחק ל-10 ק"מ. גם לא נוח וגם מסוכן.
- בסוף המסלול, רצי חצי המרתון מתלכדים עם רצי 10 ק"מ שאיטיים מהם בהרבה ולכן מפריעים להם. כדאי לשנות את שעות ההזנקה כך שהתופעה תצטמצם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה