לפני כמעט ארבע שנים התבצע "הבליץ הקטן" על רשימת היעדים. עד לאותה נקודה, הרשימה התקדמה בקצב סביר, אבל קצת בעצלתיים. עמדתי על חמישה יעדים בפרק זמן של כשנה, כשאחד מהם, הטיול לקמבודיה, הגיע מהרשימה המצומצמת של היעדים היותר מורכבים. חמישה יעדים בשנה זה קצב מתאים לחמישים בעשור, אבל התחלתי את הרשימה בפיגור של כשנה מיום הולדת 40, אז חיפשתי הזדמנות להעלות הילוך. הבליץ הקטן כלל ארבעה יעדים שהושלמו בתוך פרק זמן של כשבועיים, במהלך טיול משפחתי בארצות הברית. הראשון בבליץ הקטן משלים סדרה של יעדים "קטנים", בהם עשיתי משהו שהיה יחודי עבורי אבל עשוי להיות מאוד שגרתי ואפילו יום-יומי ללא מעט אנשים אחרים. היעד השישי שהשלמתי ממוקם קרוב מאוד לסוף הרשימה, במקום 46: לעבור טיפול ברפואה אלטרנטיבית. הניסוח הכללי אפשר לי גמישות בבחירת הטיפול, אבל בסוגריים ציינתי שהכוונה היא לעבור דיקור.
אף פעם לא הייתי חובב של רפואה אלטרנטיבית. למעשה, גם מרפואה קונבנציונלית אני מנסה להימנע. האחרון הוא לא משהו אידיאולוגי אלא יותר שילוב של עצלנות עם גנטיקה טובה. אם משהו לא בסדר, קודם אני מחכה שזה יעבור לבד וברוב המקרים זה באמת מה שקורה. באשר לרפואה אלטרנטיבית, אף פעם לא הרגשתי בה צורך. לא הייתי צריך לאזן את הצ'י או לפתוח את הצ'אקרות ובכלל, אני לא יודע אם יש לי כאלו ואיך הן נראות. יתר על כן, אני מעדיף את הרפואה שלי מגובה מחקרית ולא כמסורת עתיקת יומין.
ולמרות זאת, בכל מה שקשור לדיקור, הסקרנות ניצחה. טיפול בקריסטלים או בכוסות חמות זה דבר אחד, אבל דיקור תמיד נראה לי כמו קסם מכיוון שמדובר בטיפול שהוא ממש פולשני. שימו בצד את את הויכוח התועלתני, אם זה עוזר או לא. העובדה שאפשר למלא את הגוף במחטים ולא לדמם למוות נראתה לי תמיד כמו פלא. לא מזמן הבת הקטנה שלי חגגה יום הולדת וממש רצתה שנביא כמפעיל קוסם בגלל הקסם שבו ילד יום ההולדת מרחף באויר. ניסינו להנמיך ציפיות ולהסביר שלמרות שאנחנו לא בטוחים איך הקסם עובד, היא לא באמת תרחף. בכל זאת, רגע ה"ריחוף" היה הרגע שהיא חיכתה לו כל המסיבה וכשהגיע לא היתה מאושרת ממנה. אז הקסם שנקרא דיקור סיני הוא לא ריחוף באויר, אבל הוא כן כמו להיות בתוך התיבה שמנסרים אותה לשתיים.
 |
| דיקור סיני, אילוסטרציה |
הטיול המשפחתי לארצות הברית היה טיול בר-מצווה של הבן הבכור. בתכנון של הטיול נוצרה הזדמנות להשלים יעד אחר, שיסופר עליו בפעם אחרת, וממילא דרש נסיעה לחו"ל לשם הביצוע שלו. יעד נוסף, משותף לרשימה שלי ושל אשתי, סומן כיעד שמאוד נוח להשלים אותו באותה נסיעה. התחלתי לחשוב מה עוד אפשר לבצע מהרשימה, מתוך האבחנה שהעובדה שנמצאים במקום אחר ובשינוי מהשגרה מוסיפה ייחוד ליעדים.
האטרקציה המרכזית של הטיול שלנו היתה הפלגה של שבוע בספינת קרוז של חברת רויאל קריביאן, מפלורידה לקריביים, עם עצירות בהאיטי, ג'מאיקה והאי קוזומל במקסיקו. מי שלא היה מעולם על אוניה כזו, לא יבין למה אחרים מתלהבים מזה. גם בשבילנו זו היתה הפלגה ראשונה (ואחרונה, עד כה), ומה אגיד לכם, אני לא מבין למה הספינה טורחת להפליג, זה החלק הכי פחות חשוב. החלק החשוב הוא שהספינה היא מלון הכל כלול (כמעט) פרימיום. הנה תמונה להמחשה:
וכדי להצדיק את זה שהספינה גם שטה ומדי פעם עוגנת במקומות שונים, הנה תמונה מטיול שלקחנו באחת העצירות:
 |
| הפירמידה בצ'יצ'ן איצה, יוקטן, מקסיקו |
לענייננו, על הספינה גיליתי שיש ספא שמציע טיפולים שונים, כולל דיקור. יותר מזה, בכניסה לספא הם פרסמו את הטיפול הזה וציינו במפורש שיש אופציה "למתעניינים" שלא באמת מנסים לטפל במשהו. נכנסתי פנימה וקראתי "קחו את הכסף שלי ותתקעו בי סיכות!". טוב, לא באמת, אבל קבעתי תור וחזרתי במועד אחר. מילאתי כל מיני שאלונים ונפגשתי עם ה"רופא" המטפל. אני כותב "רופא" במרכאות כי מצד אחד, הוא הציג את עצמו כדוקטור. מצד שני, גם לי יש דוקטוראט וזה לא עושה אותי רופא ובטח שאני לא דוקר אנשים לפרנסתי. הוא שאל מספר שאלות שבעיקר ניסו לברר באיזו בעיה אני מנסה לטפל, ונראה שהוא מתקשה להתמודד עם זה שאין לי באמת בעיה חוץ מזה שאני רוצה להידקר. מחוסר ברירה העליתי את נושא הרגישות ללקטוז ונראה שהתשובה הזו סיפקה אותו.
עברתי לספת הטיפולים והוא התחיל לתקוע מחט פה ומחט שם. ממרחק ארבע שנים אני לא זוכר כבר את ההרגשה, אבל בניחוש מושכל זה נע בין "לא מרגישים" לבין "קצת דוקר בהתחלה אחר כך קצת מציק". ואז הוא הלך, והשאיר אותי לבד עם המחטים והמחשבות שלי. בעיקר חשבתי על זה שכשאני שוכב על הגב אני לא יכול לראות איך אני נראה עם כל המחטים האלו ולא יודע אם זה בסדר לזוז או שאני יכול להרוס משהו. בסוף העזתי להרים טיפה את היד וגם את הראש כדי להסתכל עליה. היו בה שתי מחטים וקצת התאכזבתי כי דמיינתי אותה מרוצפת במחטים. "אז ככה זה נראה" חשבתי לעצמי, ובעיקר חשבתי "מה אני עושה עכשיו? איך מעבירים את הזמן? האם זה בסדר להירדם עם כל המחטים האלו?"
בסופו של דבר דבר הגיע המטפל והוציא ממני את המחטים. אני לא זוכר אבל מניח שהוא שאל אם אני מרגיש כבר יותר טוב, ואם זה אכן קרה אז בוודאי עניתי שקר כלשהו שכן. בדרך החוצה הייתי צריך לטפל בתשלום, ואני אעשה כאילו שאני לא זוכר כמה שזה עלה כי האינטרנט זוכר הכל וקצת לא נעים לי לכתוב כאן שהוצאתי מחיר של סדרת טיפולים במימון קופת חולים על החוויה הזו. ואז גם ציפו ממני להוסיף טיפ. ולמרות שהספינה מחוץ למים טריטוריאלים, היה גם מע"מ.
היה הרבה "הייפ" מסביב ליעד הזה ולמאמץ להגשים אותו באופן מיוחד. מצד שני, בזמן היעד עצמו ומיד אחרי שהסתיים היתה נפילת מתח, ולא בפעם הראשונה. החדשות הטובות הן שככל שהתקדמתי ב"בליץ הקטן", היעדים נעשו יותר מרגשים, ואיתם הסיפוק של ההתקדמות ברשימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה