חלפה מעל לשנה מאז כתבתי על הריצות של חבורת "שביל השרון" בשביל ישראל, ובאמת לא היו כאלו לכתוב עליהן. היו ריצות חופים, היו סגרים שכפו ריצות ליד הבית, אבל ריצות נוספות על השביל לא היו. הפוסט האחרון בנושא תיאר ריצה של יומיים שהסתיימה בכינרת ובאותה הזדמנות גם חגג השלמת יעד מרשימת היעדים, "טיול בשביל ישראל עם לילה בשטח". הלילה לא באמת היה בשטח אלא באכסניה וההתניידות בין קטעי הריצה כללה הרבה נסיעות ברכבים, אבל למרות הרמאות הקטנה הזו החשבתי את היעד כעשוי וגמור.
לפני מספר חודשים התקדמנו עוד קצת בשביל, והפעם דרומה, אבל קודם כל אני רוצה להזכיר את הסטטוס שלנו בשביל: הפרויקט עצמו, שמתועד ברובו בבלוג הזה, התחיל לפני קצת יותר משנתיים, כשרצנו את השביל שנקרא "שביל השרון", ועל שמו נקראת החבורה שלנו. הקצה הצפוני של שביל השרון מתלכד עם שביל ישראל באזור נחל אלכסנדר ומסתיים בחוף בית ינאי, ומשם בסופו של דבר המשכנו צפונה, אבל רק חודשים רבים לאחר מכן. מה שהיה באמצע, חוץ מהתפרצות הקורונה והסגרים הראשונים, היה האימונים שלי לאולטרה מרתון. את הריצות על שביל השרון עוד הצלחתי לשלב עם האימונים שלי, אבל אחר כך לקחתי הפסקה מהריצות הקבוצתיות כדי לרוץ בפרופיל ריצה שמתאים יותר למטרות שלי.
באותו זמן, שאר חברי שביל השרון המשיכו מהקצה הדרומי של השביל והתלכדו פחות או יותר עם שביל ישראל, בדרך לירושלים. במקביל, לי היו ריצות מונוטוניות אינסופיות שתיעדתי בבלוג, ובאמת, אני חושב שעשיתי את העסקה היותר טובה בכך שחסכתי לעצמי טיפוסים אינסופיים בדרך לבירה.
תוך כדי מיפוי השביל בריצות, על הקטעים מבית ינאי ועד כנרת כתבתי בבלוג. יש קטע קטן בג'סר שדילגנו עליו, וגם בקטעים שכן רצנו לא תמיד נצמדנו לשביל. מבית ינאי דרומה עד תל אביב השביל קרוב לקו החוף. בריצות החופים, שגם עליהן כתבתי בבלוג, כיסינו בין היתר את כל החלק הזה, אם כי השביל עצמו בחלקים מהתוואי לא ממש נצמד לחוף עצמו. בכל אופן, על השביל או סמוך אליו, הכל כוסה גם בריצות החופים וגם בהזדמנויות אחרות.
מזרחית לנמל תל אביב נמצא פארק הירקון, שאין אף רץ שלא רץ עליו. גם את ההמשך מזרחה לאורך הירקון עד דרום השרון רצתי הרבה, כולל באימונים לאולטרא מרתון. הצלחתי לאתר ריצה שלי עם החבורה שמסתיימת באלעד, אבל התוואי לא תואם את זה של שביל ישראל, ואת ההמשך עד ירושלים כבר רצו בלעדי.
לאחר הפסקה ארוכה, לפני כשלושה חודשים חזרנו לשביל ישראל החל מירושלים לכיוון דרום מערב, תוך דילוג על כמה קילומטרים שעוברים בתוך העיר. מכאן רצנו שני קטעים של כ-20 ק"מ כל אחד. הראשון התחיל בשכונת קרית מנחם ובמהרה עבר לשטח והסתיים בחניון קטן בח'ירבת חנות. על פניו המסלול בירידה אבל יש בו גם יותר מ-500 מטר טיפוס, חלק לא קטן מהם בשני הקילומטרים האחרונים.
 |
| המסלול מירושלים לח'ירבת חנות |
 |
| נקודת הזינוק מתוך העיר |
 |
| מתוך המסלול |
בריצה הזו נלווה אלינו תומר, שאף שרץ עם חברי החבורה בעוד מספר הזדמנויות, זו היתה הריצה המשותפת הראשונה שלי ושלו (ונכון לעכשיו, גם היחידה). תומר מגיע מקהילה מקבילה של ריצות שטח בישראל, שאופי הריצה בה מאוד שונה מזו של החבורה שלנו. בצרוף "ריצת שטח", אצלנו יש יותר דגש על הריצה, עד כדי ויתור על קטעי שטח שאינם מאפשרים ריצה. תומר מגיע מקהילה ששמה את הדגש על חוויית השטח באופן הרבה יותר יסודי: החל מצילומי בוק תמונות ווידאו תוך כדי ריצה ועד טבילה בכל מאגר מים שנמצא במסלול, ללא תלות במידת הניקיון שלו. מכיוון שאנחנו היינו הרוב וקבענו את קצב הריצה אז קיבלנו בוק תמונות, כולל עצירות לתמונות מבוימות, אבל ויתרנו על המעיין שעברנו בדרך.
 |
| מעיין בדרך. לא נכנסנו |
 |
| חורשה שרופה |
 |
| ההרכב המלא |
 |
| עצירה אחת לתמונה מבויימת |
 |
| נקודת הסיום, שהיא גם נקודת ההתחלה הבאה |
הקטע הנוסף שרצנו, הפעם בהרכב הגרעיני של הקבוצה, התחיל מסוף הקטע הקודם בח'ירבת חנות והסתיים במצפה משואה. גם הפעם, למרות שעל הנייר הקטע הוא בירידה, הוא עדיין כלל מעל 600 מטר של עליה, וגם הפעם חלק לא קטן ממנה היה בטיפוס לסיום (בכל זאת, מצפה). עברו כמעט חודשיים מהריצה הזו, אבל אני זוכר שציינו לשבח את המסלול שהיה לא רק יפה, אלא גם מגוון מבחינת הנוף שלו. בנוסף, חלקים ממנו היו מוצלים, מה שעזר לסיים אותו למרות שכבר היה חודש יולי.
 |
| המסלול מח'ירבת חנות ועד מצפה משואה |
 |
| פוגשים חברים בדרך |
 |
| תצפית מנקודת הסיום |
הזיכרון המשמעותי ביותר מהחוויה לא נוגע לריצה עצמה אלא ללוגיסטיקה. בכל ריצה כזו, מכיוון שהקטע אינו מעגלי, נדרשת לוגיסטיקה עבור רכב שימתין בנקודת הסיום. בקטעים הראשונים היינו קמים מוקדם, נוסעים בשתי מכוניות (לפחות) לנקודת הסיום, משאירים שם רכב אחד וממשיכים ברכב השני לנקודת ההתחלה. עם הזמן ועם התרחקות הקטעים ממקום המגורים אימצנו שיטה אחרת: ערב קודם שני אמיצים (לא אני, עד היום הצלחתי להתחמק מהמטלה הזו) משאירים רכב בנקודת הסיום. למחרת בבוקר נותר רק לנסוע לנקודת ההתחלה.
האסטרטגיה הזו עבדה היטב, אבל גם היא מתקרבת למיצוי ככל שנקודת ההתחלה מתרחקת. בנוסף, התכנון המקורי שלנו היה לרוץ קצת מעבר למצפה משואה, עד נקודת סיום יחסית סתמית, שלא הרגשנו בנוח להשאיר בה רכב למשך לילה שלם. מפה לשם עלה הרעיון לעשות קמפינג ליד הרכב כדי לשמור עליו. לא רק שהרעיון הזה נשאר בתוקף גם לאחר הזזת נקודת הסיום למקום עם חניה מסודרת, אלא כולנו החלטנו להצטרף למאהל.
 |
| המאהל ללילה |
כך יצא שחזרתי על היעד שלי וטיילתי בשביל ישראל עם לילה בשטח, והפעם הלילה באמת היה בשטח. עדיין קצת רימיתי כי ההיגיון אומר שטיול עם לילה פרושו שהטיול הוא לפחות יומיים וכאן זה לא היה המצב, אבל אם מחברים את הריצה הזו עם הריצה שעשינו בצפון וכן נמשכה יומיים, אז שתיהן יחד עונות על כל הדרישות :)
האסטרטגיה של לישון בנקודת הסיום לילה לפני היתה הצלחה חלקית מאוד. היא חסכה נסיעה מאוד ארוכה בבוקר, אבל השינה בשטח לא היתה איכותית במיוחד. בנוסף, ההתארגנות בבוקר שכללה את פירוק המחנה לא היתה יעילה במיוחד. אם היינו מוותרים על ההחלטה לשמור על הרכבים בנקודת הסיום, אפשר היה להעביר את המאהל לנקודת ההתחלה (אולי לא ספציפית בקטע הזה. ח'ירבת חנות פחות מתאימה לקמפינג) ולהרויח עוד חצי שעה בבוקר.
ההתקדמות בשביל מתחילה להיות איטית יותר. מעבר לקשיים הלוגיסטיים, הקיץ החם ותכניות משפחתיות כפו הפסקה. בנוסף, יש תכניות לעונת המרוצים הקרובה שלא בהכרח משתלבות עם הפרויקט הזה. המארגנים של המרתון באנטארקטיקה אופטימיים שהוא יצא לפועל, ואחרי חודש בחו"ל ושבוע בידוד צריך להתחיל בהכנות.
