מספרים, רבותי, מספרים

פוסט סיכום לריצת ה-100 ק"מ, ניתוח פוסט מורטם של הריצה מהיבטים מספריים. מספרים, מספרים ועוד מספרים.

המרוץ עצמו סימן שבירת כמה שיאים אישיים של פעילות גופנית. ברור מאליו שזו הריצה הארוכה ביותר שאי פעם רצתי, גם מבחינת מרחק וגם מבחינת זמן. גם שיא מספר הצעדים היומי נופץ לרסיסים. השיא הקודם נקבע בריצה המסכמת ועמד על בערך 85 אלף צעדים. השיא החדש 126,811.

בהיבט שבועי, שיפרתי ממש במעט את הקילומטראז', מ-111 ק"מ ל-112.78. גם זה נעשה בקושי. זה הזמן לספר שמספר ימים לפני המרוץ חליתי, ואפילו עלה לי החום לכמה שעות. בעקבות זאת ויתרתי על האימון הקבוצתי האחרון שלפני המרוץ והסתפקתי בריצה קצרה יומיים לפני המרוץ כדי לוודא שאני בסדר ויכול לרוץ. התזמון האומלל של המחלה היה דרמטי במיוחד, אבל להוציא יום אחד שחשתי ברע, לא השפיע על התפקוד שלי, ולמרות החשש לרוץ אחרי אירוע כזה, לא היה ספק שאגיע לקו הזינוק. כדי לשבור בכל זאת את שיא המרחק השבועי, הוספתי ריצת שחרור בשבת שאחרי המרוץ.

בהיבט חודשי, חודש נובמבר כלל בעיקר התאוששות, אבל בחודש אוקטובר היתה ריצת אולטרה כמעט כל שבוע, ולכן נקבעו בו כמה שיאים: שיא המרחק, 373 ק"מ (שיא קודם 310, בשיא האימונים למרתון ברלין ב-2015), 44 שעות ריצה (שיא קודם 28:18, לפני שנה באימונים לאולטרה בסובב עמק) ושיא הצעדים החודשי: 696 אלף (השיא קודם, 629 אלף, ממאי 2017, בחודש שכלל ריצת ים-לים, 94 ק"מ על פני יומיים).

לאחרונה המארגנים פרסמו תוצאות מלאות של זמני הביניים. התוצאות האלו היו זמינות תוך כדי המרוץ, אבל להרבה רצים היו חסרות תוצאות. חלק מתוצאות הביניים לא הגיוניות, למשל רץ שבתוך שש דקות רץ חמישה קילומטרים, אבל הרוב נראה סביר. טבלת התוצאות הסופית כוללת 29 שורות, בהן 23 גברים, שתי נשים וארבע קבוצות שליחים. מיד אחרי המרוץ פורסמו 31 מסיימים, ואין לי מושג לאן נעלמו שניים.

כשאני מסתכל על הקצבים שלי לכל קילומטר, המספרים תואמים את ההתרשמות שלי מזמן הריצה. בעוד שאפליקציית קונקט של גארמין מראה את הזמן האמיתי לכל קילומטר, אפליקציית סטראבה מראה לי את זמן התנועה בלבד, כלומר בניכוי עצירות בחישובי הקצב, אבל לא קטעי הליכה, שאני יודע בדיוק איפה הם ולכן יודע להתעלם מהם. במשך 58 ק"מ, הריצה היא מאוד אחידה, בקצבים שרובם לא חורגים מהתחום של 6:50 עד 7:10 לק"מ. ההבדל היחיד הוא שאחרי 30 ק"מ התחלתי לשלב קטעי הליכה, וגם העצירות בתחנות התחילו להתארך. מכאן החלו עליות באזור תמנע ויש שונות גדולה בתוצאות והרבה קילומטרים איטיים, אבל עדיין הקצבים של 7 דקות לק"מ חוזרים מדי פעם, בקטעים שטוחים, עד הקילומטר ה-80. מכאן הכל נהיה איטי יותר, באזור 7:25 עד 7:45 לק"מ (לא כולל עצירות והליכות). חוץ מזה שבאמת התחלתי להתעייף והחלטתי באופן מודע להוריד קצב, רצתי בכיף עם רוני שהצטרף אלי וקשקשנו כל הדרך. בקילומטר וחצי האחרונים שוב הגברנו חזרה לקצב 7, ואני מניח שאם הייתי רץ לבד הייתי מתחיל להגביר קצת קודם, כדי "לשרוף" את הכוחות שנשארו עד לסיום, ואולי מוריד מהתוצאה כמה דקות, שלא היו משנות הרבה.

במרוץ היו עשר תחנות ביניים, ולכן היה מורכב מאחד עשר מקטעים. מכיוון שבאחד מהם לא היתה מדידת זמנים, יש עשר תוצאות לכל רץ. בדקתי מה היה המיקום היחסי שלי מבין 29 הרצים והקבוצות לאורך המרוץ. לתחנה הראשונה הגעתי יחד עם רץ נוסף, בדירוג 25-26, מכאן הדירוג רק התקדם: 23, 22, 20, 18, 18, 15, 15, 13, 13. כשאני מסתכל יותר לעומק עד דרוגי הביניים, היתה רק רצה אחת שעקפה אותי בשלב כלשהו ושמרה על היתרון עד לסיום. מעל חצי מרוץ היא היתה באופן עקבי שלוש דקות מאחורי, וסגרה את הפער בעליה שלפני תמנע בקילומטר ה-60, מכאן הגדילה את הפער עד לעשרים דקות לסיום. יחד איתה עקף אותי הרץ שהגיע יחד איתי לתחנה הראשונה ולמעשה נשאר צמוד אלי והחלפנו מקומות מספר פעמים, אבל מכאן הוא נחלש מעט וסיים עשרים דקות אחרי. חוץ מהם, שתיים מקבוצות השליחים שהיו מאחורי מתחילת המרוץ ניצלו עצירה ארוכה שלי בתחנת יטבתה כדי לעבור אותי זמנית למשך מקטע בודד. למעשה, אלו כל הרצים שהיו מאחורי אחרי תחנה אחת. כל השאר התחילו לפני, ואו שהיו באמת טובים יותר לאורך כל הריצה, או שהתפרקו בשלב כלשהו. אני לא מאשים אותם שהיה להם קשה במרוץ למאה קילומטר, אלא בעיקר מתפעל מעצמי.

בנוסף, בדקתי את המיקום היחסי שלי בכל קטע בנפרד. כלומר, במדידה כנגד השעון, איך היתה הריצה שלי מתחנה X לתחנה X+1. כמובן שבקטע הראשון המיקום שלי הוא 25-26, מכאן המיקומים הם 19, 19, 19, 18, 10, 11, 12, 10, 18. בתיאוריה, אם לכל אחד מהרצים האחרים יש קטע אחד איום ונורא שבו הוא מתפרק ושוכב בו חסר אונים במשך שעות, אפשר להגיע בין האחרונים בכל קטע בנפרד (ולהקדים רק את המתפרקים) ועדיין להגיע ראשון בדרוג הכללי. באופן מעשי יש את אלו שמהירים יותר ואת אלו שפחות, את אלו שנחלשים בקטע אחד ומתאוששים בהמשך ואת אלו שמתפרקים עד הסוף. בדרך כלל, מי שסיים מהר קטע אחד יסיים מהר גם את רוב הקטעים האחרים, ולהיפך. מכיוון שאני רצתי יחסית באופן אחיד, אני רואה מהתוצאות שחלק מהרצים פתחו מהר מדי והחלו להאט החל מהקטע השני, ועוד מנה של רצים התחילה לחוות משבר מאמצע המרוץ, כולל חלק מהרצים שהיו מהירים ממני במצטבר, אבל היתרון שלהם הצטמצם. בקטע האחרון שהיה גם קצר מאוד, רוב הרצים הגבירו מאוד את הקצב, יחסית אלי, שהגברתי רק ממש סמוך לסיום.

אני לא טורח להשוות את התוצאה שלי לרצים שסיימו הרבה לפני. ברור שיש פערי יכולת עצומים בינינו, ואין לי את הכלים להסתכל על הזמנים שלהם ולהסיק מהם מסקנה על איכות הריצה שלהם. אני יכול להסתכל על הרצים שסיימו סביבי, ועל אלו שהתחילו לפני וסיימו הרבה אחרי, ולהחמיא לעצמי. לאותה רצה שעקפה אותי אחרי 60 ק"מ היה תכנון מרוץ איכותי במיוחד, והיא שמרה על הקצב האחיד שלה על לסיום. כל היתר רצו בערך כמו שאני רצתי בסובב לפני שנה: שלושים ק"מ במהירות, משבר ראשון אחרי חמישים, ומשם קושי עצום שמשתחרר רק סמוך לסיום, אם בכלל. את 66 הק"מ הראשונים רצתי בכשלושת רבעי שעה יותר ממה שרצתי את המרחק הזה בסובב, אבל הפעם הייתי צריך להמשיך עוד יותר מארבע שעות. אני לא יכול להגיד בוודאות אם מבחינת תוצאה בלבד, היה שווה להקריב את שלושת רבעי השעה הזו כדי לשמור כוחות לסיום, אבל גם אם לא, החיסכון האפשרי בזמן היה קטן בהרבה, וההרגשה העילאית בסיום הצדיקה את האסטרטגיה הנוכחית.