כשאתם אוכלים גזר, ארנב אחד הולך לישון רעב

הפוסט הזה נכתב בחלקים במשך כמה ימים. אם אתם קוראים אותו עכשיו, סימן שהשבוע שבו הפוסט נכתב כבר מאחורינו, ועמדתי ביעד מספר 13 ברשימה שלי והעשרים ושמונה שאני משלים: להיות טבעוני במשך שבוע.

סיפורו של היעד מתחיל בידידה טובה מהתקופת הלימודים שהקשר איתה דעך בשנים האחרונות ומסתכם כיום בחברות בקבוצת וואצאפ לא פעילה במיוחד. לפני די הרבה שנים היא הפכה לטבעונית, ולפחות בצעדיה הראשונים בעולם הזה, היתה גם מאוד אקטיביסטית, הפגינה בעד זכויות בעלי חיים וכדומה. מבחינתי, השינוי הזה הקרין עלי דרך הרשתות החברתיות. הידידה לוחצת על כפתור "לייק", ואני מקבל בפיד שלי פוסט של מישהי שאינני מכיר אבל היא זועמת על ילדים שהעזו לקנות ארטיק וניל.

מתקפת הסושיאל הזו היתה קצרה והסתיימה מזמן, אבל היא גרמה לי להרבה הרהורים. מצד אחד, הרגשתי במגננה. כשמישהו מנסה לגרום לך להיגעל מדבש על ידי זה שהוא קורא לזה "קיא של דבורים", זה בעיקר מיצר אנטגוניזם שעובד בכיוון ההפוך (אני מתנצל בפני הקוראים על התיאור הגראפי. באמת שהייתי עדין. אתם לא רוצים לדעת איך קראו שם לביצים). מצד שני, אני מודע לעוול שבתעשיית המזון מן החי ומבין שמי שזו דרך חייו ירצה להפיץ את הבשורה, גם אם באופן לא תמיד אפקטיבי, כמו הדוגמה מקודם, ו"להחזיר בתשובה" אחרים.

אני מודה שרוב הזמן אני לא חושב על מאיפה האוכל שלי מגיע, אבל כשאני כן אין לי הסבר טוב לבחירות שלי. אני לא רוצה להטיף לאחרים, אבל מתוך העמדה הפריבילגית שאני נמצא בה, אני חושב שיכלתי להתאמץ יותר. "אין לי כח לזה עכשיו", "ככה אני רגיל", "אין לי באמת אופציות" הן התשובות האמיתיות והכנות לשאלה למה זה לא מזיז לי, אבל הן עדיין תשובות שלא משכנעות את עצמי.

ככה הצטרף היעד הזה לרשימה, ולפי המיקום הגבוה שלו, יחסית, בתחילת הרשימה, כנראה זה היה מאוד חשוב לי לרשום אותו. מצד שני, לקח שנים עד שהעזתי לנסות אותו. תמיד היה תרוץ כמו "אנחנו מתארחים השבוע אז זה לא מתאים", או "אני מתאמן למשהו חשוב ולא רוצה לעשות שינויים בתזונה", אבל הסיבה העיקרית היא שהיעד הזה דורש ממני ללמוד מחדש איך אוכלים. את רוב הארוחות שלי מישהו אחר מכין (טוב, מישהי), והן לא טבעוניות. אם אני צריך להכין לעצמי ארוחות, לא רציתי לסמן "וי" על היעד הזה בכך שאוכל בחוץ כל השבוע, או שאחיה על סלט ירקות ופסטה. כלומר, זה בסדר גמור שחלק מהארוחות יהיו כאלו, אבל רציתי שהשבוע יהיה מעין סימולציה של אורח חיים טבעוני רציף, ולכן הוא צריך להיות יותר מגוון. עוגיות אוראו הן גם טבעוניות, אבל אי אפשר לבנות תפריט רק עליהן.

ארוחת בריאות טבעונית. אילוסטרציה

יש לי אי סבילות ללקטוז, ולכן אני נמנע מחלק ממוצרי החלב, אז אני כבר 10% טבעוני. במסעדות אני לפעמים משתעשע בהזמנת המנה הטבעונית בתפריט, גם כאמצעי לימודי, וגם כדרך להימנע מלקטוז במנה. פעם בהמון זמן הייתי מסתכל במתכון טבעוני למשהו ומתמלא ייאוש למקרא של כל מיני חומרי גלם שאין לי מושג איך הם נראים כמו כל מיני עדשים אקזוטיות וממרחים שעשויים מאגוזי קשיו. 

בסוף השבוע האחרון החלטתי שהשבוע הבא יוקדש ליעד הטבעונות, מסיבה מאוד טכנוקרטית: יש לי יום הולדת 45 עוד מעט, ורציתי להספיק עוד יעד אחד לפני שאני מגיע לאמצע העשור שמסתיים בגיל 50. הצצתי שוב באתר שמוקדש לאנשים שרוצים לנסות טבעונות (אתגר 22) והתעצבנתי מההצעה לתפריט השבועי. נראה לכם שאני מתכוון להשרות שעועית במשך הלילה? ואם לא השריתי, אז אני אשאר רעב? החלטתי להתעלם מכל התפריטים ופשוט לצלול לאתגר. זה רק שבוע ואני אסתדר תוך כדי תנועה.

הנה כמה דגשים וכללים לא רשמיים שעשיתי לעצמי:

• האתגר קשור לתזונה בלבד. מאחורי הקלעים של המון מוצרי צריכה נמצא תהליך ייצור שבאיזשהו אופן פוגע בבעלי חיים, או בבני אדם. לא באתי לתקן את העולם בבת אחת, אני מסתפק בצעד אחד.
• מבחינת ארוחת בוקר וארוחות ביניים אני מסודר, ולכן כמעט לא מדווח עליהם כאן. ארוחת הבוקר שלי היא לרוב קורנפלקס, כשאת החלב ממילא מחליף משקה סויה. בדקתי על האריזה של הקורנפלקס האהוב עלי את המרכיבים והכל טוב. פירות, ירקות חתוכים, פרוסה או פיתה עם ממרח וכדומה מסדרים את הנשנושים והארוחות הקטנות.
• לא קבעתי לעצמי כללים נוקשים לגבי כמה מותר לאכול בחוץ, או לאכול אותן מנות שוב ושוב, אבל המטרה היא שיהיה גיוון כלשהו שמבוסס גם על ארוחות בבית.
• אני מרשה לעצמי שני כרטיסים צהובים, כשעברה שלישית היא כרטיס אדום שמכשיל את היעד. כרטיס צהוב הוא עברה קלה שלא במתכוון. "רגע, מה היה הסטייק הזה שאכלתי עכשיו בלי לשים לב?" זו לא עבירה קלה, כרטיס אדום; "אני מרשה לעצמי לאכול את הסלט הזה למרות שיש בו מיונז" זו עבירה במתכוון, כרטיס אדום; רק "שכחתי שבהכנת הבורקס הזה אולי השתמשו גם בביצה" שווה כרטיס צהוב. התנאי הזה מבוסס על התקופה מיד אחרי שהבנתי שאני רגיש ללקטוז, אבל התקשיתי לזכור את זה והמשכתי לאכול דברים שאסורים לי, בלי לשים לב.

יום ראשון

אנחנו נמצאים באמצע אוגוסט, בתקופת הקורונה. זה אומר שבמקום להיות בחופשה בחו"ל אני בישראל, ויש ילדה משועממת בבית שהגן שלה וכל הקיטנות הסתיימו, וצריך להעסיק אותה. זו תבנית שתחזור בחלק מימי השבוע, וספציפית ביום ראשון מצאנו את עצמנו, אני והבת שלי, מחוץ לבית בסיומה של פעילות בשעת צהריים מאוחרת. בבית מחכה ארוחה בשרית שאסור לי לאכול ואני לא יודע מה עוד יש בבית שאני יכול לאלתר ממנו משהו. בכל אופן, הבת שלי רצתה לאכול ברשת מסעדות הגורמה הידועה "מקדונלדס". זכרתי שראיתי המבורגר טבעוני בתפריט שלהם, אז כנראה זה מה שאני אוכל היום.

Big Vegan

בעוד שהקציצה הבשרית שלהם היא לרוב סבירה ויותר טובה מהשם המושמץ של המקום, הטבעונית קצת תפלה. יחד עם הטעם של הלחמניה והירקות זה מחליק בגרון. בערב אני פושט על המקרר ומכין סלט מכל הירקות שמצאתי בו, עם רוטב שמבוסס על כמעט כל מה שיש בבית. המרכיב הסודי הוא סילאן שמככב בלא מעט מעט מהמנות.

סלט כל מיני

יום שני

ניצלתי בוקר חופשי כדי לקפוץ לסופר להצטיידות. לוקח כמה שקיות מעניינות מהמקרר של הקפואים רק כדי להחזיר אותן אחר כך. כל כך הרבה מהנדסי מזון עבדו קשה כדי להפוך קינואה וברוקולי לקציצה, לא יכולתם להתאמץ עוד קצת ולמצוא משהו שהוא לא ביצה כדי להדביק אותן? לוקח במקום כמה שקיות קפואות אחרות קצת פחות מקוריות (תמונות בהמשך). הצורך לבדוק את המרכיבים של כל מוצר כדי לראות אם לא מתחבא שם כרטיס אדום עומד לחזור על עצמו הרבה השבוע. זה גם מוביל אותי לאכול פחות בין הארוחות, כי הנה בפלות שנראות טוב אבל אין לי כח לבדוק אם מותר או אסור לנשנש אותן.

עוד בסופר, לוקח זוג מהמקרר של מעדני החלב שני מעדני סויה כדי לגוון בארוחות הביניים ושקית של עלים כדי לגוון את הסלטים הבאים. מרים שקית של עדשים אדומות מוכנות ומחזיר למקום אחרי שלא בטוח מה לעשות איתן. מסתכל על קופסה של טופו ונחרד מהוראות האכסון, שדורשות להחליף מים כל יום ולצרוך תוך חמישה ימים. אני מצפה מחומרי הגלם שיעבדו בשבילי ולא להיפך. בסופו של דבר מחליט לא להעמיס את המקרר עם מצרכים שאני אתקע איתם, ולהסתפק כרגע במה שלקחתי. אם צריך, אחזור לסיבוב נוסף.

ארוחת הצהריים מורכבת מחביב הילדים, שניצל תירס. תפוחי האדמה והבורגול בצד הם שאריות משבת. תערובת העלים מוכיחה את עצמה כבסיס לסלט מאוד מהיר שמשדרג את המנה.

נוסטלגיה. אילוסטרציה

ארוחת הערב מוסיפה טוויסט לא צפוי. בתמונה רואים פסטה ברוטב אדום, ותצטרכו להאמין לי שהוא יותר מושקע ממה שרואים. הנקודה העדינה היא הבקבוק ליד. על פניו, כל המרכיבים בבירה הם מותרים לטבעוניים, אבל חיפוש ברשת מגלה שיש מבשלות שבתהליך הייצור עושות שימוש במוצרים מן החי, למשל בחומר שמקורו מדגים לסינון הבירה. המוצר הסופי אמור להיות נקי משאריות אסורות, אבל טבעונים הארדקור יפסלו את המוצר. אין לי באמת דרך לדעת איך מבשלה קטנה בתל אביב מייצרת את תכולת הבקבוק שבתמונה, אבל מדגימה של מותגים שונים באתר ברניבור, שמאפשר לבדוק איזה סוגי אלכוהול הם טבעוניים, כל הבירות שבדקתי יצאו חוקיות, אז אני מניח שגם זו. 

יותר מתוחכם ממה שזה נראה

יום שלישי

הבוקר היה שידור חוזר של יום ראשון, עם פעילות מחוץ לבית. כאן גם קיבלתי כרטיס צהוב, כשהכנתי כריכים לדרך. הכנתי כריך עם ממרח שוקולד לבת שלי, ואחרי ששטפתי את הסכין שמתי לב שכנראה ליקקתי את האצבעות בלי לשים לב. אני לא יודע אם להחשיב את המאורע הפעוט הזה כפסילה ראשונה, אבל נשתדל לא להגיע לפסילה השניה כדי שזה לא ישנה.

חזרתי בצהריים לארוחה מוכנה של שניצל עם ניוקי כתוספת. שניצל עוף לכולם, שניצל תירס לי. צילמתי תמונה אבל היא לא מספיק מרגשת אז לא העליתי לכאן. בערב חזרתי לבדוק מה יש למקפיא להציע, והפעם המבורגר טבעוני עם תוספות של צ'יפס וסנפרוסט. הקציצה יותר טובה, לטעמי, מהביג וגאן של מקדונלדס. היא קצת יותר מתפוררת מקציצה אמיתית ומזכירה קציצות שהוסיפו להן לחם.

חלבון, פחמימה, ירק

יום רביעי

החלטתי לנסות את המעדן סויה שקניתי (בתמונה למטה, משמאל). לקרם עצמו היה טעם אנמי, במיוחד כשציפיתי לטעם של יוגורט, שלא הגיע. כשמערבבים אותו עם התערובת שהוא מגיע איתה הוא נהיה יותר טעים. כוחן של חמוציות. הבקבוק שמצולם יחד איתו חזר למקרר וממתין ליום אחר.

לא יוגורט, וחבל

בצהריים הוצאתי עוד קופסה מהמקפיא, והפעם סויה בצורת נתחי עוף. טיגנתי אותם, הוספתי שום, בצל ופטרוזיליה וערבבתי חלק עם סלט וחלק עם אורז. כמו כל התחליפים, זה מזכיר את הטעם המקורי אבל לא זהה. אם לא חושבים על כל התחליפים האלו בתור חיקוי למשהו אלא בתור משהו שעומד בפני עצמו, אז הכל בסדר.

מצטלם יפה, ודי טעים

בערב כבר נגמרו לי הרעיונות. הצצתי במקרר ונראה שבניכוי מאכלים שאסורים לי, השתמשתי ברוב חומרי הגלם הזמינים לפחות פעם אחת. גם בשבוע רגיל לא כל ארוחה היא שונה ויש חזרות. הפעם הכל מצולם ומתועד ולכן זה הפריע לי. נזכרתי שכשקניתי את תחליפי הבשר, על כל שקית או קופסה היה מודגש כמה גרם חלבון יש בכל מנה. חשבתי על זה שמאכלים שטבעונים לא אוכלים הם ברובם עשירים בחלבון, מה שמייצר קושי לגייס את החלבון החסר ממקורות אחרים. אז בתמונה לא מצולם המבורגר, אלא מנת חלבון באריזת המבורגר, עם קצת גיוון במנת הצד, כשלאורז נוסף תבשיל בצל, עגבניות ופטריות.

חלבון באריזה דמויית קציצה עם תוספות

יום חמישי

שלושת הימים הבאים של האתגר מציבים קושי נוסף. בכל אחד מהימים האלו אני מוזמן להתארח בערב, וצריך להסתדר עם מה שיגישו. בצהריים הכנתי לעצמי שידור חוזר של הארוחה מרביעי בצהריים, עם מנה גדולה במיוחד של אורז עם נתחי "עוף" וסלט עלים, עגבניות שרי ו"עוף", שזו היתה המנה האהובה עלי עד כה בשבוע הזה. בערב היינו מוזמנים לאירוע משפחתי. הייתי עדיין מלא מהצהריים ולכן הסתדרתי עם התוספות, למרות שרוב הסלטים היו עם מיונז ולכן מחוץ לתחום. בתמונה צילמתי מנה ראשונה שכוללת מבחר סלטים וקציצות כרישה, שכיכבו גם במנה העיקרית, שלא מצולמת.

המנה העיקרית היתה אורז ועוד קציצות כאלו

כשישבתי ליד שולחן מלא במאכלים שלא הגיעו מהבית שלי, הרגשתי קצת כמו חוזר בתשובה שצריך להתיעץ עם הרב לפני כל פעולה שהוא עושה. במנות של הארוחה עצמה די ברור ממה כל דבר עשוי והאם הוא ברשימת המותר או האסור, אבל דווקא בשתיה ובקינוחים מצאתי את עצמי בודק מה לאינטרנט יש להגיד וקורא את האותיות הקטנות על האריזות. יין מיקבי כרמל, מותר; ויסקי J&B, אסור (!); דוריטוס, מותר; פופקורן בטעם טבעי של פופסטאר, מותר. אני מניח שבהמשך עקומת הלמידה תעשה את שלה, אבל כרגע זה קצת מעיק.

יום שישי

טיול מאוד מוקדם בבוקר מסתיים בסניף של ארומה וכריך עם ירקות קלויים. שכחתי לצלם אז אין תמונה. הכריך סביר ונחמד לגוון במשהו אחר, אפילו אם זה רק "ארומה". לארוחת צהריים הגעתי קצת מתוסכל כשאין לי מושג מה לאכול. כפי שאני רואה את זה, יש שתי סיבות מאחורי התסכול שלי. הראשונה, ואני חושב שאף אחד לא יהיה מופתע מהגילוי הזה (ולא רק מפני שכבר כתבתי את זה מוקדם יותר בפוסט), היא שאני לא המבשל הראשי בבית. במצב רגיל, אני אוכל מה נותנים לי, או מאלתר משאריות של אוכל מוכן שנמצא במקרר. גם אם המנות חוזרות על עצמן, זה משהו נתון שלא לשליטתי. פתאום כשאני צריך לבשל לעצמי הרבה יותר, הצורך לקבל החלטות תזונתיות שלא הייתי צריך להתמודד איתן בעבר דורש תקופת הסתגלות.

הסיבה השניה היא שאני חושב על מנה עיקרית כעל בשר עם תוספות, עם דגש על החלק של הבשר. לעוף למשל, יש כל מיני חלקים שאפשר להכין אותן בצורות שונות, ואז זה כבר לא משנה שהאורז והסלט ליד העוף זה אותם אורז וסלט חסרי מעוף (pun not intended) כמה ארוחות ברצף. לעומת זאת, שניצל תירס זה תמיד אותו שניצל תירס. יתר על כן, זה מוצר מעובד מהמקפיא עם מראה קצת סינטטי. אני צריך עוד אופציות למרכיב המרכזי של המנה ורצוי שיהיו בעלי מראה פחות תעשייתי. אבל כרגע זה מה שיש והדבר הכי טוב שאני לעשות כרגע הוא להיות יותר מקורי עם התוספות, עד כדי טשטוש הגבולות בין מה נחשב תוספת ומה מרכז המנה.

הוצאתי מהמזווה את חומר הגלם הזמין היחיד שעוד לא ניסיתי להשתמש בו, שקית של עדשים ירוקות. למעשה, עד עכשיו הן בכלל לא שימשו לאכילה אלא בתור משקולת לאפיה, לביצוע חוזר של העוגה מהפוסט הזה. על השקית היה מתכון לתבשיל שעשוי בעיקר מתפוחי אדמה, כרוב לבן, העדשים מהשקית ופחות או יותר כל התבלינים בעולם. לא היו לי בדיוק את כל המרכיבים אז קצת אילתרתי. התוצאה יצאה סבירה לניסיון ראשון.

זה לא השביע, ולקחתי עוד מנה של התבשיל מימין

שוב מתארחים בערב. המארח, שידוע בחיבתו ל"על האש" קיבל התראה מראש על הסועד הבעייתי, נלחץ והציע לשנות את כל התפריט רק בשבילי אבל התקבלה פשרה שכוללת שני המבורגרים טבעוניים מהבית שימסרו לידיו. מראה הבשר והריח שלו היו מגרים אבל בהמשך התרגלתי והסתדרתי עם מה שיש. כמעט נרשמה פסילה שניה לפני שהבנתי שסלט החצילים לא היה יכול לקבל את המרקם והצבע שלו בלי מיונז. ניצלתי בנס, ובכל זאת לא יצאתי רעב.

יום שבת

החגיגיות של היום האחרון למשימה נפגמה עם לילה קשה שבו סבלתי מכאבי בטן. הסימנים הראשונים עוד התחילו בערב קודם אז אני נוטה להאשים את התבשיל מארוחת הצהריים שהכיל כמה מרכיבים לא שגרתיים, לפחות עבורי. זה שבוע שבו אני מתנסה במאכלים שאני לא רגיל אליהם, אז כנראה שנפלתי על משהו שלא עושה לי טוב. 

הגיע הזמן לצאת לאימון הריצה של הבוקר, ובשל המצב לא רציתי לאכול יותר מדי, אז זו היתה ההזדמנות לבדוק את המשקה סויה בטעם אפרסק שצילמתי ביום רביעי. הוא ממש טעים, בלי "אבל" ובלי הסתייגויות אחרות שכתבתי השבוע על מאכלים אחרים שהם תחליפים למשהו אחר. גם הבטן נרגעה ואפשר היה להתחיל את היום.

התכנית המקורית לצהריים היתה להכין מרק על בסיס העדשים שמצאתי אתמול, אבל בגלל אירועי הלילה החלטתי לא להסתכן ולחזור למתכונים מוכרים. המקרר מלא בשאריות של הארוחה מיום חמישי בערב, אבל כמעט כל מה שיש שם אסור לי. בחרתי באופציה הקלה יחסית של שידור חוזר של הפסטה מיום שני בערב, רק בלי הבירה.

בערב, הסעודה האחרונה, אצל ההורים. המרק הכתום החליף את הדג שהיה מחוץ לתחום בשבילי. רשמית האתגר הוא מחצות עד חצות, אז אולי עוד יהיה פרי לפני השינה, אבל בעיקרון זהו. השעון רק צריך לתקתק עוד קצת והיעד ישלים את עצמו. ברכות וצהלולים לעצמי. כפיים.

השאריות של היום יהיו הארוחה של מחר

סיכום

בויקיפדיה, בערך על צמחונות וטבעונות מצוטטים מחקרים מהשנים 2014-2015 שמצאו ש-13% מהאוכלוסיה בישראל צמחונית, ו-5% טבעונית, מהערכים הגבוהים בעולם. אין ספק שמסיבה זו, היה הרבה יותר קל להשלים את היעד עכשיו מאשר לפני כמה שנים. יש היצע של מנות טבעוניות, אפילו אם הוא די מינימלי, במסעדות רבות, אפשרויות מגוונות יותר לקניית אוכל מוכן, מקורות אינטרנטיים להיעזר בהם וגם נכונות של שאר האוכלוסיה לקבל בהבנה את ה"שיגעון" הזה.

שבוע אחד של אתגר לא היה קשה במיוחד, אבל החלק הכי מאתגר היה להימנע מביצים. המון מאכלים נפסלים בגלל שיש בהם ביצה: ראשית, כמובן, חביתות, אבל גם כל דבר שמכיל מיונז, שזה אומר המון סלטים, ובנוסף לזה חלק מהמאפים שמרוחים בביצה כמו בורקסים, וכמובן עוגות וקינוחים שונים. מצד שני, למרות שלא ניהלתי מעקב מדויק, אני די בטוח שאכלתי הרבה פחות דברים לא בריאים, ובכלל אכלתי פחות. חשתי רעב יותר מהרגיל אבל אף פעם לא הרגשתי מורעב.

מכיוון שהאתגר נמשך רק שבוע, יש הרבה סוגיות שלא הייתי צריך לעסוק בהם. הכי חשובה היא שאני לא יודע אם התזונה שלי היתה מאוזנת. אלתרתי מארוחה לארוחה, ואני לא יודע אם קיבלתי מספיק חלבון, או אולי החסרתי ויטמינים. סוגיה שניה, שקשורה לראשונה היא שהתבססתי מאוד על שלוש שקיות קפואות של תחליפי בשר מעובד. אני לא יודע כמה זה בריא, כמה זה מגוון תזונתית, וכמה אפשר אפשר להמשיך עם תפריט כזה מבלי להשתעמם. אם נשים בצד אלתורים קלים, שילבתי רק מתכון אחד חדש (תבשיל תפו"א, כרוב ועדשים ירוקות) אבל יכול להיות שהוא לא טוב עבורי. אם האתגר היה ארוך יותר הייתי צריך להתאמץ יותר מבחינת גיוון.

לפני שהתחלתי באתגר לא ממש ידעתי מה יקרה כשאסיים אותו. תיארתי לעצמי שלא אתנפל מיד על סטייק מדמם, אבל לא ידעתי אם אחזור לתזונה רגילה או לא. פשוט הנחתי שאדע כשיגיע הרגע. ובכן, הרגע הגיע ואני עדיין לא יודע. במהלך השבוע האחרון ניסיתי לחשוב אם אני רוצה להמשיך בטבעונות גם אחר כך, לרדת מכל העניין ולחזור לדרכי הנלוזות כקרניבור או לפנות לאפיק ביניים כמו צמחונות. מצד אחד, לא היה כל כך נורא, אז אני משתעשע לענות לעצמי "לך על זה". מצד שני, יש חששות מלהמשיך לטוווח ארוך כמו אלו שציינתי בפסקה הקודמת. מי שטעם חביתת חומוס יודע שזה לא באמת אכיל, אז פשרה בעניין הביצים נמצאת על הפרק. בינתיים עדיין יש תחליפי בשר במקפיא שצריך לאכול, ואם הם יגמרו, בסופר שנמצא במרחק כמה דקות הליכה יש עוד, כך שאני לא חייב להחליט עכשיו, אלא לקחת כל יום כאתגר חדש.