עוד שנה ויום מ...עכשיו

גם היום לא עליתי על טיסה שיוצאת מהעיר פונטה ארנס בדרום צ'ילה, בדרכה ליוניון גליישר, אנטארקטיקה. עד עכשיו המשפט הזה היה נכון גם בכל יום אחר, אבל היום, 12.12.2020, באמת הייתי אמור להיות על הטיסה הזו, ולהשתתף במרתון למחרת.

צירפתי מפה של היבשת עם שתי נקודות מסומנות עליה. הדרומית יותר, שנמצאת בבסיסו של חצי אי שפונה לכיוון דרום אמריקה מסמנת את המחנה ביוניון גליישר. הנקודה הצפונית יותר מסמנת תחנת מחקר רוסית (לשעבר, סובייטית) בשם נובולזרובסקאיה (להלן, נובו). 

מרבית הטיולים מאנטארקטיקה הם בשייט מהעיר הארגנטינאית אושואיה, שנמצאת בארץ האש, ממש ב"שפיץ" של דרום אמריקה, ומגיעים לקצה של חצי האי של אנטארקטיקה או לאיים הסמוכים אליו (איי שטלנד הדרומיים). באזור הזה אפשר עוד לראות אדמה שאינה מכוסה בקרח, וגם בעלי חיים, כמו פינגוינים. ככל שמדרימים, למשל ביוניון גליישר, הנוף הופך למדבר של קרח וגם בעלי החיים כבר לא נמצאים שם.

כשהתחייבתי לעצמי על היעד הדרמטי של אנטארקטיקה, לא הייתי נעול על תוכנית איך להגיע לשם, אם בכלל. היו תקופות שחשבתי ללכת לתכנית ב', שהיא לוותר על אנטארקטיקה לטובת הזוהר הצפוני. יצא במקרה שלא מעט שמות של יעדים שנשקלו לטיול משפחתי (שנדחה גם הוא) יכלו לסדר אופציה לצפיה בזוהר הצפוני. אלסקה, נורבגיה, איסלנד... אחרי קצת קריאה ברשת הבנתי שבחודש אוגוסט אין מצב לראות את התופעה הזו, ולכן מה שלא יהיה היעד, אי אפשר לשלב אותו עם חופשת הקיץ.

על האפשרות לרוץ מרתון באנטארקטיקה למדתי במקרה, די מזמן. קצת אחרי חצי המרתון הראשון שלי, חיפשתי עם גיסי אופציה לחצי מרתון בחו"ל. בסוף בחרנו בבודפשט, אבל לפני הבחירה עשינו כל אחד בנפרד עבודת חיפוש ברשת וגילינו לראשונה את עולם תיירות המרתונים (וחצאי המרתונים) הענפה. במקביל, כל אחד מאיתנו הסתקרן לבדוק אם גם אנטארקטיקה היא אופציה, וגילה שכן. באותו זמן זה היה נראה כמו קוריוז, ומי בכלל המשוגעים שנרשמים לדבר כזה. בכל זאת, העובדה שאפשר להגיע כתייר למקום הזה נחרטה בזיכרון, ומשם חילחלה לרשימת היעדים.

כשחשבתי על אנטארקטיקה יותר ברצינות, הנטיה שלי היתה לבחור בקרוז שמגיע ליבשת ולא במרוץ. ראשית, האופציה הזו הרבה יותר זולה. שנית, הטיול ארוך יותר. שלישית, מקבלים גם פינגוינים כחלק מהחוויה. כשאני כותב "מרוץ", אני מתכוון למרוץ המסויים שמתקיים ביוניון גליישר, כי בהמשך גיליתי שיש עוד חברה או שתיים שמציעות מעין קרוז-מרוץ, שבו יורדים מהספינה על אי המלך ג'ורג' (האי הגדול באיי שטלנד, בקצה חצי האי של היבשת) כדי לרוץ ואז חוזרים חזרה.

יום אחד, גיליתי שקולגה שלי בעבודה היה בקרוז כזה (בלי מרוץ). הוא מטייל ותיק שלמרות גילו הלא צעיר לא נרתע מטיולי אקסטרים, ובזמן טיול בדרום אמריקה הגיע לנקודת היציאה של הקרוזים באושואיה, וניצל מקום פנוי על האוניה כדי לעלות עליה במחיר מוזל. חקרתי אותו על הטיול ולהפתעתי הוא לא נשמע נלהב במיוחד. במקום "פינגוינים", הוא אמר "תרנגולות", מרוב שמאס לראות אותם כל היום.

השיא היה כששאלתי אותו על ההפלגה במעבר דרייק, המיצר בן היבשות, שידוע כקטע קשה. הוא סיפר שסבל מבחילות כל כל חזקות, שנתנו לו זריקה ענקית בעקבותיה התמוטט וישן זמן ממושך, וכשהתעורר גילה שכל נוסעי הספינה סובלים מבחילות והקאות. הוא גם סיפר על חוויה חיובית, שבה הספינה עצרה במדף קרח, והנוסעים ירדו מהספינה ושיחקו כדורגל על המים הקפואים. ליף הסיפור על הכדורגל כבר לא שינה, ומכיוון שאני מקבל בחילות בקלות, החלטתי שאם אגיע לאנטארקטיקה זה רק בטיסה.

מרתון הקרח באנטארקטיקה מציע שהות של שני "לילות" באנטארקטיקה, עם טיסה מפונטה ארנס, צ'ילה. אני כותב "לילות" במרכאות, כי יוניון גליישר נמצא בתוך האזור האנטארקטי שבו, בעונה הזו, אין בכלל לילה. למעשה, הקמפינג הזה הוא חוויה די ייחודית שהקרוזים לא מציעים (עם מרתון או בלעדיו). ואם נהיה ממש קטנוניים, יש שיגידו שלהגיע לאי שסמוך לאנטארקטיקה זה כמעט להגיע לאנטארקטיקה, אבל לא ממש להגיע. ככל שחקרתי וחשבתי, הגעתי למסקנה שבעצם, למה לא? מצד אחד זו חווית אקטרים ייחודית, אבל מצד שני בכל החלקים המסובכים מטפלים אנשים שזה העבודה שלהם. אני רק צריך להגיע עם הרבה בגדים חמים לבית מלון בפונטה ארנס, שזו אמנם דרך ארוכה, אבל קצת יותר קלה מלהגיע לאושאויה בארגנטינה, משם מפליגות הספינות.

כידוע, ביום ראשון, 13.12.2020, לא יתקיים המרתון הזה. החברה המארגנת הציעה חלופה שכוללת הגעה לקייפטאון בדרום אפריקה ומשם טיסה לנובו(לזרובסקאיה). בעבר, זו היתה תחנת מחקר סובייטית שהתפרמה בתקרית שארעה בשנת 1961, אז ליאוניד רוגוזוב ששהיה שם חש ברע ונאלץ לעבור ניתוח להסרת התוספתן. הבעיה היתה שאיש הרפואה היחיד בתחנה היה הוא עצמו. מכיוון שלא היה זמן להמתין לפינוי, הוא ניתח את עצמו. הוא שרד את הניתוח בהצלחה, וחי כמעט 40 שנים נוספות.

תחנת המחקר בנובו

החברה שמארגנת את מרתון הקרח ביוניון גליישר מקיימת מדי שנה מרתון נוסף בנובו במסגרת אירוע שנקרא World Marathon Challenge, שבו המשתתפים רצים שבעה מרתון, בשבעה ימים, בשבע יבשות. בשל הלוגיסטיקה המורכבת, מסלול הטיסות מתחיל מדרום אפריקה ומבצע גיחה הלוך-חזור לנובו עבור המרתון הראשון מתוך שבעה. כמובן שגם האירוע הזה נדחה ולא מתקיים כסדרו.

אני הנחתי שהחלופה של נובו מבוססת על גיחת "הלוך-ריצה-חזור", מה שלא נראה כמו תחליף הולם. כשהגיעו פרטים נוספים, העסקה נראתה יותר מעניינת, וכללה שהות של "לילה" אחד בתחנת המחקר. נובו נמצאת בקו רוחב 70, שזה פחות דרומי מיוניות גליישר שנמצא בקו רוחב 79, אז מדובר רק במרתון השני הכי דרומי בעולם ולא בראשון, אבל בשניהם מסלול המרתון הוא במדבר קרח (למרות שלפי התמונות, נובו עצמה לא מכוסה קרח בתקופה הזו), ובשניהם נשארים ל"לילה" של אור (אבל רק לילה אחד בנובו, וגם המחנה ביוניון גליישר יותר אקזוטי), אז הייתי מוכן לשקול את החלופה הזו. בנובו גם פחות קר מביוניון גליישר, שזה כבר יתרון. יתרונות נוספים הם שיותר קל להגיע לקייפטאון מאשר לפונטה ארנס, ומכיוון שעכשיו אני ממילא נמצא בחל"ת, בעוד שבשנה הבאה אצטרך להשלים את ימי החופשה שאקח.

בזמן שבו היה צריך להודיע למארגנים האם אני יכול להתחייב לחלופה של נובו, ישראל נכנסה לסגר שני, אז הודעתי בצער שאני לא יכול להתחייב על שום דבר ומוותר על ההזדמנות הזו. מתכתובות נוספות שהגיעו מהמארגנים, התברר שאף משתתף לא היה מעוניין, כך שהאופציה ירדה מהפרק. במקומה, נקבע תאריך חדש לאירוע המקורי: 14.12.202. יומיים קודם צריך להגיע לפונטה ארנס, ב-13.12 הטיסה הלוך, וב-15.12 הטיסה חזור. הכל כפוף לאילוצי מזג אויר שיכולים לדחות את הטיסות מספר ימים קדימה. התאריכים החדשים הם בדיוק כמו המקוריים, בדחיה של שנה ויום אחד. הספירה לאחור מתחילה מחדש... עכשיו.