קרוב לחמש שנים עברו מאז יעד מספר 27 ברשימה הושלם. זה היה היעד השניים עשר שאני משלים, אבל הראשון שאני רואה בו הישג אישי. אם אני מסתכל על אחד עשר היעדים שהושלנו לפניו, אז יש שם זה לצד זה יעדים שלא דרשו ממני לקום מהספה מול יעדים פומפוזיים שדרשו להגיע לקמבודיה, אבל זה היה היעד הראשון שבו מילוי היעד היה מסע אל הלא נודע, גם אם במקרה הזה, לא מסע ארוך במיוחד והמסע עצמו לא היה מושלם כמו שדמינתי אותו.
אני אקח לדוגמה את היעד של ביקור במקדש אנגקור ואט בקמבודיה. המקדש הזה נמצא בצד השני של העולם, וכשכתבתי את הרשימה לא ידעתי מתי ואיך אגיע לשם, אבל הייתי יכול לדמיין איך זה פחות או יותר יקרה: זה טיול לחו"ל וההתיחסות אליו כמו לכל טיול. במילים אחרות, זה יעד של לקנות לעצמי חוויה. המימוש בפועל היה פשוט ממה שחשבתי, אחרי שגיליתי שאבא שלי מתכנן בכל מקרה לנסוע לשם, והוא טיפל בכל הלוגיסטיקה גם עבורי.
לעומת זאת, היעד שהוא הנושא כאן היה יותר מעורפל. ידעתי מה המטרה אבל לא ידעתי מה הדרך שצריך ללכת בה כדי להגיע למטרה הזו. בניגוד להרבה יעדים אחרים, זה לא הספיק להחליט "עכשיו אני מתמקד ביעד הזה" אלא ממש הייתי צריך להילחם עליו. היעד היה להיות פייסר במרוץ.
"פייסר" הוא מכתיב קצב, משתתף במרוץ שמטרתו לרוץ בקצב מוגדר מראש או לסיים את המרוץ בתוצאה ידועה, מתוך מטרה לאפשר לרצים האחרים להיצמד אליו ולסיים את המרוץ בתוצאה מבוקשת. בדרך כלל הוא לובש חולצה מיוחדת או רץ עם בלון כדי שאפשר יהיה לזהות אותו בקלות. בעידן שעוני הספורט החכמים וה-GPS, אפשר בהחלט להסתדר בלעדיו, אבל אין ספק שהרבה יותר פשוט לרוץ לצד מישהו מנוסה במקום להסתכל כל הזמן על השעון ולחשב זמנים. כיום מאוד מקובל במרוצים רבים להציע פייסרים בקצבים שונים כחלק מחווית המרוץ.
 |
| פייסר עם בלון, אילוסטרציה |
כשחיברתי את רשימת היעדים, הייתי אחרי המרתון הראשון שלי ובאותו זמן התמקדתי בלנסות לשפר שיאים אישיים במרחקים קצרים יותר, אבל המחשבה של "מה הלאה" בעולם הריצה קיננה בי. לי הרבה יותר קל לשמור על תדירות אימונים, כולל אימוני איכות מתישים, אם אני יודע שאני מתאמן לקראת מרוץ מטרה כלשהו. אבל מה המטרה? באותו זמן המטרה היתה לשפר שיאים אישיים, אבל מה אחר כך? לשפר אותם שוב? לא כל כך התחשק לי. כיוון אחד שבו בחרתי היה להגדיל מרחקים ולהיכנס לעולם מרוצי האולטרה מרתון. הכיוון השני היה להגשים חלומות קטנים במרוצי כביש, והחלום הגדול ביותר היה לקבל את תפקיד הפייסר לעצמי.
אבל איך עושים את זה? הרושם שהייתי נתון בו, שהוא כנראה גם נכון, הוא שהכל משחק של קשרים. מארגני המרוץ מכירים מישהו שיש לו קבוצת ריצה, והוא מנדב להם פייסרים מהכרות אישית. לכן, הניסיון הראשון שלי היה לעבור דרך המאמנים שלי, ולשאול אם הם יכולים לארגן לי משהו כזה. למרות שהיום הם בהחלט יכולים, לפני חמש שנים האפשרות לא הייתה זמינה. הבטיחו לי שאם תהיה הזדמנות יחשבו עלי, אבל היה ברור שאני צריך להתאמץ יותר.
השלב הבא היה לפנות למרוצים שונים ולהציע את עצמי לשרותם. לא היו לי שום קשרים ולכן השתמשתי בטופס ה"צור קשר" שנמצא באתר של כל מרוץ. לא רציתי להציף בקשות לכל העולם ולכן החלטתי להתמקד במרוצים מועדפים. פניתי למרוץ שלא מתקיים יותר בשם "מרוץ נחל", שהוא גלגול של מרוץ אחר שהשתתפתי בו בעבר ומתקיים לאורך גדת נהר הירקון. פניתי גם למארגני מרתון תל אביב והצעתי את עצמי למרחקים של 10 ק"מ וחצי מרתון. הפניות שלי היו נרגשות מצד אחד, כשאני מציין שזה חלום אישי ובמיוחד במרוץ הספציפי הזה ומצד שני, מאוד ענייניות, כשאני מציין את הניסיון שלי כרץ ואת התוצאות שלי שניתן גם לוודא את נכונותן באתרים שונים.
ובכן, נאדה. כלום. אפילו סירוב לא קיבלתי. ואז, אחרי כמה חודשים, תשובה ממרוץ אייל: "נשמח שתצטרף לנבחרת הפייסרים של המרוץ. נעמוד איתך בקשר בסמוך למרוץ לצורך התיאומים הרלוונטיים."
לי ולמרוץ אייל, שהוא מרוץ למרחק 15 ק"מ ברמת השרון, יש הסטוריה ארוכה. השתתפתי בו שבע פעמים, חמש עד לתאריך היעד הזה, פעם שישית ביעד ופעם שביעית שתוארה בפוסט הזה. בפעם הראשונה שהשתתפתי בו סיימתי בין האחרונים ועם כאבי רגליים שגרמו לי לפרוש מריצה לכמעט שלוש שנים. אחרי שהשתקמתי מהפציעה חזרתי בחשש למרוץ הזה והמשכתי לחזור אליו כל שנה, כשאני משפר את השיא שלי בכל פעם, עד שהרגשתי שכבר אין לי לאן לשפר אותו. להשתתף בו שנה נוספת והפעם כפייסר בהחלט יכולה להיות סגירת מעגל נחמדה.
הבעיה היתה שהפניה שקיבלתי היתה יותר משלושה חודשים לפני המרוץ, וחוץ מכתובת אי-מייל לא היה לי איך ליצור איתם קשר. בהודעה נכתב "נעמוד איתך בקשר בסמוך למרוץ", אבל שלושה חודשים זה המון זמן. ואם ישכחו ממני? לא רציתי לנדנד יותר מדי, אבל המרוץ הלך והתקרב ואפילו עוד לא נרשמתי אליו. שלחתי מייל לכתובת שהיתה לי אבל לא קיבלתי תשובה והתחלתי לפקפק שבכלל יחזרו אלי.
כמה ימים לפני המרוץ חזרו אלי, עם חדשות טובות אבל לא מושלמות. החדשות הטובות היו שלא שכחו ממני וגם קיבלתי פרטי איש קשר ליום המרוץ עצמו. החדשות הפחות טובות היו שלמעשה המארגנים החליטו ש"גם אני יכול להיות פייסר". כלומר, הם כבר מסודרים אבל אין להם בעיה להוסיף עוד אחד. ההשלכות של זה היו שאת הפייסרים האחרים הם רשמו למרוץ בחינם, ואילו אני צריך להירשם בעצמי בהרשמה המאוחרת והיקרה.
התכתבתי וגם דיברתי עם רני, איש הקשר ליום המרוץ, וסיכמתי איתו על קצב 5:30 לקילומטר, קצב שהערכתי שיהיה לי קל, בלי להרגיש איטי מדי. הוא הנחה אותי להגיע לנקודה מסויימת ביום המרוץ בשש וחצי. כמובן שהייתי שם הרבה קודם ואף שהיו שם אנשים, אף אחד מהם לא היו קשור להכתבת הקצב. בנוסף, הוא עצמו איחר מאוד והגיע קרוב מאוד לרגע הזינוק, חמוש בבלונים וורודים עם הליום. משום מקום הופיעו הפייסרים האחרים, והוא התחיל לכתוב על הבלונים זמנים ולחלק אותם, תוך כדי שחלק מהם מתפוצצים לו תוך כדי כתיבה. בסופו של דבר, קיבלתי את הבלון שלי, ומיהרתי לנקודת הזינוק.
בזינוק גיליתי פייסר נוסף לאותו זמן, וקצת לאחר מכן הגיע אחד שלישי, שכעס על זה שלא נשארו לו בלונים למרות שהבטיחו לו להיות פייסר. לשמחתי, הפייסר השני ויתר לו והעביר לו את הבלון שלו ובכך הדרמה הסתיימה בלי מעורבות שלי. הפייסר השלישי, שהפך להיות השני, שאל איך אני מתכוון לתזמן את המרוץ וסיפר לי את התכנית שלו, לרוץ במה שנקרא "פוזיטיב ספליט", כלומר להתחיל מהר ולהאט בהדרגה. זו אסטרטגיה לא מקובלת למרוצים, בהם משתדלים לשמור על קצב קבוע או אפילו להגביר מעט בחצי השני, אבל במרוץ הספציפי הזה, בגלל תוואי המרוץ, המחצית השניה באמת קשה יותר מהראשונה. התכנית שלו, לרוץ שליש בקצב 5:20 לקילומטר, שליש ב-5:30 ושליש ב-5:40 נראתה לי קיצונית מדי. התכנית שלי היתה לרוץ בקצב יחסית קבוע ולהיות קצת מתחת ל-5:30 כל עוד הדרך יחסית מישורית, להפסיד קצת בעליות ולפצות בירידות.
 |
| עדיין בתחילת המרוץ |
בגלל האסטרטגיות השונות שלי ושל הפייסר השני, הוא פתח עלי פער די גדול, אם כי רוב הזמן יכולתי לראות אותו רחוק לפני. בשליש השני של המרוץ המסלול נכנס לפרדס, וקצת לאחר מכן הרוח שיחקה עם הבלון ומשכה אותו לכיוון העצים ואז.. בום! טראח! מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. בניגוד לסיפור הילדים, לא הבטיחו לקנות לי אחד אחר. הסתובבתי, ותוך כדי ריצה לאחור, קראתי לרצים שיזכרו את החולצה שלי באם הם רוצים פייסר 5:30, והמשכתי בלי הבלון.
 |
| רגעיו האחרונים של הבלון |
בשליש האחרון של המרוץ ישנה עליה ארוכה מאוד שידועה בתור נקודת המשבר של המרוץ. קצת לפניה, הסתובבתי שוב וצעקתי לרצים את האסטרטגיה שלי, להאט מעט בעליה ולפצות את על הזמן האבוד לאחר מכן. רץ אחד שסימן לי "אגודל למעלה" הראה שעוד מישהו עוקב אחרי. בעליה עצמה באמת האטתי, אבל היה די שאני מאבד את כל מי שסביבי. בתור פייסר, בחרתי קצב שהוא לא קשה לי, אבל מטבע הדברים רוב הרצים האחרים רצו בקצב שממצה את היכולת שלהם, כך שאלו שהיו סביב רוב המרוץ כבר לא יכלו לעמוד בקצב ונשרו לאחור, בעוד אני עוקף עוד ועוד רצים מותשים.
בסוף העליה התחילה ירידה ושם פגשתי את הפייסר השני, לאחר שהאסטרטגיות שלנו התלכדו. סיפרתי לו שהבלון שלי התפוצץ ואני נצמד אליו עד קו הסיום, וכך היה. לפי זמן ההזנקה, חצינו את קו הסיום בערך דקה וחצי אחרי זמן המטרה, אבל הזמן האישי שלי, שנמדד מרגע שעברתי את נקודת הזינוק היה 1:22:27, שלוש שניות לפני הזמן הנדרש. עמדתי במשימה, אבל בגלל שקצת יותר מחצי מהמרוץ רצתי ללא בלון, לא ממש היה לי פידבק אם באמת הועלתי למישהו, כך שההצלחה ביעד הייתה מהולה בקצת אכזבה.
שלחתי הודעות תודה לכל מי שהייתי איתו בקשר, ובזה הסתיימה האינטראקציה שלי עם צוות המרוץ. שקלתי לפנות אליהם שוב בעתיד, אבל בשנה לאחר מכן הייתי עסוק באימונים לאולטרה מרתון וויתרתי על הרעיון. לאחר חצי שנה נוספת, בתחילת 2019, המאמנים שלי סוף סוף נהיו מספיק מקושרים וקיבלו פניה לספק פייסרים למרוץ כפר סבא, מרוץ ל-10 ק"מ, והציעו לי את התפקיד. מסיבה מוזרה, המרוץ מציע רק שלושה פייסרים, לתוצאות של 40, 45 ו-50 דקות, שהן תוצאות מהירות מאוד. הפייסר האיטי ביותר שהמרוץ הזה מציע עדיין צריך להרגיש בנוח עם קצב אחיד של 5 דקות לקילומטר. זה קצב שאני עומד בו, אבל באותו זמן לא הרגשתי בכושר שיא ולא הייתי בטוח ביכולת שלי להתחייב לתפקיד. בנוסף, רציתי לנצל את המרוץ הזה ליעד של מרוץ מחופש ולכן ויתרתי. בסופו של דבר, היה נכון לוותר כי חליתי ולא יכלתי להשתתף בכלל. אחרי זה פרצה הקורונה ובמשך שנתיים נוספות המרוץ לא התקיים.
בתחילת 2022, מרוץ כפר סבא חזר להתקיים, ושוב המאמנים שלי קיבלו פניה לספק פייסרים. הפעם התנדבתי לתוצאה של 50 דקות. הפעם גם לא הייתי צריך לשלם על המרוץ, עשיתי ריצת ניסיון על מסלול המרוץ בקצב הרצוי והיא היתה טובה מאוד ומדויקת מאוד.
ביום המרוץ איתרתי את פנינה, נציגת מחלקת הספורט בעיריה. יחד איתה היה צרור של בלוני הליום ענקיים, מהסוג שעשוי מאלומיניום. הפעם, הבלון שלי לא יתפוצץ. עוד היה מוקדם כדי להעביר את הזמן כשבלון ענקי קשור אלי, אז קבעתי איתה שאחזור אליה רבע שעה לפני הזינוק. כשהשעה היעודה הגיעה, ראיתי אותה מגישה בלון אחד לפייסר של 40 דקות, ואת כל שאר הבלונים עפים ברוח למעלה למעלה.
אני הייתי שבור מזה שהגורל מחליט להתנכל לבלונים בכל פעם שאני זקוק להם. פנינה הייתה שבורה מאובדן של מאות שקלים ששולמו עבור הבלונים האלו. נותר לה עוד בלון אחד, שלא היה מנופח, ולכן היא שלחה מישהי לנפח אותו. הנחמה על בלון הגיבוי הייתה קצרה, כי כשהבלון חזר מנופח, הוחלט להעניק אותו לפייסר הנוסף של 45 דקות. הן קשרו אליו את החוט מצויין, אבל אז התברר שהצד השני של החוט היה קשור פחות טוב לבלון, וגם זה ברח. לא נעים לי להודות אבל קצת שמחתי, כי קודם קצת התבאסתי להיות היחיד שנדפק מהסיפור.
הבלונים אולי ברחו, אבל מדבקות גדולות עם זמני הריצה עדיין נשארו, ואלו הודבקו עלי. על קו הזינוק היתה צפיפות רבה ולכן רק מי שעמד לידי יכל לראות שאני הפייסר, אבל בערך קילומטר לתוך הריצה, מי שהיה בקצב דומה לשלי יכל כבר לראות אותי. במרוץ כפר סבא, תחילת המרוך וסופו הם בעליה, וכל שאר המסלול יחסית רגוע. הקילומטר הראשון היה בעיקר בקרת נזקים, בגלל השילוב של ריצה בעליה וצפיפות של הרצים, ואחרי זה התיצבתי על הקצב הרצוי של קצת מתחת לחמש דקות.
 |
| בלי בלון, אבל עם מדבקה על החולצה |
בערך שלושה קילומטרים לתוך המרוץ, היה די ברור שיש כמה רצים שנצמדים אלי במכוון. פניתי לכולם ואמרתי שמי שרץ איתי, תכנית הריצה היא לרוץ בקצב 4:55 כדי שכשנגיע לעליה בסיום המרוץ נוכל להאט קצת ועדיין לסיים מתחת לחמישים דקות. כולם הנהנו חוץ מאחד שהתנשף והודה שהוא לא באמת מאומן לקצב הזה. קיוויתי שיצליח אבל בחצי הדרך הוא נפרד מאיתנו. במהלך המרוץ איבדתי עוד כמה רצים ואספתי כמה אחרים. את רוב הדרך עשיתי עם רץ שקט לרץ לצידי וחצה איתי את קו הסיום בדיוק מדהים, 50 דקות ושניה אחת אחרי ההזנקה ובתוצאה אישית שלי של 49:45. הרץ השקט, ששמו משה, הודה לי על התזמון, וסיפר שבזמן הקורונה הוא לא התאמן באופן סדיר ושמח לראות שעדיין יש לו את זה. עוד שני רצים תפסו אותי אחרי הסיום והודו לי על הכתבת הקצב. היה מאוד מספק לדעת שהייתי מועיל למישהו.
המרוץ הזה סגר אצלי פינה פתוחה מהמרוץ של לפני חמש שנים, שבו הצלחתי לקבל את התפקיד שרציתי, אבל לא ידעתי אם באמת הצלחתי לעזור למישהו לרוץ בקצב הרצוי. התקרית עם הבלון עדיין מעיבה על ההישג, כי בלעדיו לא הייתי בולט בשטח ורק מעט רצים יכלו להיעזר בי, אבל נראה לי שאם ארצה לנסות שוב בשנה הבאה, בתור פייסר מנוסה מקבוצת ריצה מקושרת כבר לא אזדקק לרשימת יעדים כדי להתנדב לתפקיד.
איזה יעד מקסים
השבמחקוכמה נהדר שהצלחת לממש אותו
ואני הייתי מסיקה מסקנות ובאה עם בלון מהבית 😜