אחד מתוך שניים

כשאני מתאמן למרוץ מטרה, למשל למרתון שמתקיים באמצע החודש הבא, אני לא אוהב לשלב תחרויות נוספות בתקופת האימונים. יש רצים אחרים שדווקא משתמשים במרוצים "על הדרך" באמצע תכנית האימונים כדי למדוד את עצמם, או סתם בשביל הכיף. אני תמיד ראיתי במרוצים האלו משהו שמפריע למטרה הגדולה. תכנית אימונים אמורה להביא אותי לשיא כלשהו בדיוק בזמן מרוץ המטרה. מרוץ ביניים שתקוע איפשהו באמצע התכנית, שהמרחק שלו לא מתאים בדיוק למרחק שצריך לרוץ לפי התכנית וממילא מגיעים אליו תוך כדי בניית הכושר ולא בשיא שלו,... בשביל מה זה טוב בכלל? זו לפחות היתה העמדה שלי.

לכל כלל יש יוצא מהכלל והעונה הנוכחית היא זו שבה הכלל הזה נשבר. המרוצים חזרו אחרי תקופה ארוכה של יובש ואני רוצה להספיק כמה שיותר. יש את המרוצים של הליגה למקומות עבודה והיו את המרוצים המחופשים, אבל יותר חשוב מהכל, יש את העובדה שלפני קצת יותר מחצי שנה גיליתי שבלי להתאמץ אני נמצא בכושר שיא. רציתי מדידה רשמית של היכולת שלי בכל המרחקים, לפני שהנס הזה יעלם. כך, לפני חצי שנה קבעתי לעצמי שיא ב-5 ק"מ וב-10 ק"מ, ולצערי השיא בחצי מרתון לא הוכר כי המסלול היה מעט קצר מדי.

בינתיים הקיץ הגיע ואיתו המרוצים נכנסו לפגרה, וממילא נהיה חם מדי לריצות מהירות. עכשיו, כשהטמפרטורות מתחילות לרדת, רציתי להספיק מה שאפשר. אני לא יודע עוד כמה זמן הכושר שלי יחזיק בנקודה שהוא נמצא, ואני בהחלט מרגיש שהוא דעך בקיץ, שבו התאמנתי פחות. בנוסף, חלק גדול מהשיפור בתוצאות שלי נובע מירידה במשקל, ומאז החזרתי בערך שני קילוגרם שאני צריך לסחוב אותם איתי בכל ריצה.

מרוץ המטרה הראשון התקיים לפני כחודש והיה חצי מרתון פארק הירקון, אבל נקרא גם "רצים עם משה". "משה" הוא משה פרץ, ומכיוון שהפוסט הזה עוסק בריצה אז אין צורך להסביר את המובן מאליו, שזהו מאמן הריצה משה פרץ. על מי בדיוק חשבתם? יש עוד מישהו מפורסם שזה השם שלו? באופן מסורתי, המרוץ הזה מתקיים בסוף אוגוסט ואם לצטט מהמידע עליו באינטרנט, היעוד המקורי שלו הוא להיות מרוץ הכנה למרוצי הסתיו, ובפרט מרתון ברלין. מעולם לא השתתפתי בו, כי כפי שכתבתי, אני לא מאסכולת "מרוץ הכנה למרוץ אחר". חוץ מזה, מרוץ בשיא החום של סוף אוגוסט, חודש שבו ממילא אני לרוב נמצא בחופשה משפחתית ולא מתאמן באופן סדיר פחות מתאים לי.

רצה הגורל והשנה המרוץ נדחה בגלל גל חום והמועד החדש נקבע לתחילת אוקטובר. בנוסף, הוא הוכר כמרוץ של הליגה למקומות עבודה אז ממילא קבוצת הריצה מהעבודה שלחה נציגות. פארק הירקון הוא מקום מצויין לריצות מהירות, ולמעשה את אחת מהתוצאות הלא רשמיות הטובות ביותר שלי בחצי מרתון קבעתי שם. החלטתי שזה מועמד מצויין לשיא בחצי מרתון. 

בשבועות שלפני המרוץ המשכתי להתאמן למרתון בדצמבר, זה אומר שמבחינת מרחקים הייתי באזור הנכון, אבל לא התאמנתי באופן נקודתי למרוץ מהיר. את הריצות הארוכות רצתי מהר יותר מהרגיל אבל הן היו במסלול שלא ממש אפשר לי לבחון את המהירויות שאני יכול להגיע אליהן. עדיין היה חם בחוץ והיה ברור לי שאני לא יכול לשחזר את התוצאות שלי מלפני חצי שנה, אבל גם לא הייתי חייב. בין השיא ה"רשמי" ל"לא רשמי" יש פער של כמעט ארבע דקות, אז כל עוד אהיה לפחות שניה אחת מתחת לשיא הרשמי זה עדיין יהיה שיפור שלו.

הזינוק למרוץ היה עדיין בשעת חושך. הגעתי אליו אחרי שהתקשיתי למצוא חניה, וגם איסוף הערכה ביום המרוץ היה ברדק. אחרי שעמדתי לאורך כל התור אתם נזכרים להגיד לי שאני צריך לתת מספר סידורי שמעולם לא נשלח אלי ומופיע רק על לוח שתלוי במקום אחר ולא אצל מי שמחלק את הערכות? אם מישהו שקשור למארגנים קורא את זה, אפשר להשתפר בנקודה הזו וגם בנושא החניה שנהייתה בעייתית בגלל עבודות בינוי באזור הזינוק. בכל השאר הארגון היה מצויין.

הקילומטר הראשון היה מהיר למדי, בקצב של השיא הלא רשמי, אבל הבאים אחריו היו איטיים יותר, אם כי עדיין בקצב שרציתי להיות בו. התוכנית היתה לכוון לתוצאת ביניים בין שני השיאים, ובשליש הראשון של הריצה הייתי שם. אחר כך התחלתי להתעייף והקצב התחיל להתקלקל. בנוסף, שמתי לב שיש פער בין המדידה של השעון שלי לשילוט של מספרי הקילומטרים. תמיד יש פער כזה והוא נובע בחלקו מכך שהשלטים לא ממוקמים נכון ובחלקו מהבדלי דיוק בין אופן מדידת המסלול לבין השעון, אבל בריצה לאורך הירקון, שרובה הלוך וחזור ההבדל לא אמור להיות גדול, וכאן נראה שהוא גדל מקילומטר לקילומטר. עד סוף המרוץ ההפרש הגיע ל-260 מטרים שה הרבה מאוד לחצי מרתון ואומר שהייתי צריך לרוץ יותר מדקה נוספת. כשמנסים לשפר תוצאה, דקה זה הרבה מאוד.

בכל מקרה, גם בלי הדקה הזו, כבר באמצע המרוץ היה ברור ששיא לא יהיה כאן. התוצאה שכיוונתי אליה וכבר לא היתה רלוונטית היתה 1:37:21. הקצב המשיך להאט וניסיתי להחליט מה בעצם הציפיות שלי מהמרוץ הזה. האם רק להגיע לקו הסיום בכל תוצאה שהיא? הערכתי שאני עדיין מסוגל לסיים בפחות משעה וארבעים דקות וניסיתי לעמוד ביעד הזה. בשני הקילומטרים האחרונים ניסיתי להגביר והצלחתי לחזור לקצב מהשליש הראשון של המרוץ כדי לסיים ב-1:39:58. על פניו, אחת התוצאות הטובות ביותר שלי בחצי מרתון רשמי, אבל רחוק ממה שרציתי.

היום (שבת) נערך מרוץ אייל. זהו מרוץ גדול ברמת השרון שהמקצה הראשי שלו הוא 15 ק"מ. אין הרבה מרוצים למרחק הזה, ואם מתמקדים במרוצי כביש אז חוץ מ"אייל" יש רק את אליפות ישראל בריצת 15 ק"מ שבעבר נערכה בראשון לציון ובשנה האחרונה הועברה לאשקלון. באליפות לא השתתפתי מעולם, אבל באייל השתתפתי השנה בפעם השביעית. הפעם הראשונה היתה בשנת 2010 והסתיימה בפציעה ובפרישה מריצה לשנתיים וחצי. חמש הפעמים הבאות היו בין השנים 2013 עד 2017 כשבשנת 2016 קבעתי את התוצאה הטובה ביותר שלי, 1:09:58. המטרה היתה לרדת משבעים דקות ועמדתי במשימה על הקשקש. בשנים 2018-2019 הייתי עסוק באימוני אולטרה ודילגתי על המרוץ הזה וב-2020 הוא לא התקיים.

מרוץ אייל הוא מאוד פופולרי ובשנים הקודמות היה מושך כמעט 3000 רצים למקצה המלא (השנה כמחצית מהמספר הזה) ובמיוחד מושך רצים מהירים מאוד, למרות שהמסלול שלו קשוח מאוד. היום יש מרוצי כביש קשוחים אפילו יותר כמו בירושליים, אבל רוב המשתתפים שם מכבדים את המסלול ולא מנסים לטוס בו. זה ממש לא המצב באייל. השליש הראשון של המרוץ הוא יחסית קל. למי שמכיר את רמת השרון, יש עליה ארוכה ברחוב הנצח ולאחריה ירידה ארוכה בשדרות ביאליק וויצמן, שבה מפתה להגביר מאוד. לאחר מכן המסלול עובר ליד מחנה גלילות ונכנס לפרדסים הסמוכים. רוב הריצה בשליש  השני היא בשטח על אדמה מהודקת, ללא עליות או ירידות. הקצב דועך מעט בגלל שהקרקע המעט חולית סופגת את הצעדים. השליש האחרון הוא כמו השליש הראשון אבל בכיוון ההפוך. הוא הקשוח מכולם כי הירידה הענקית הופכת לעליה אימתנית של כקילומטר וחצי. זה לא כל כך נורא בריצה קלה, אבל כשמנסים לרוץ מהר,... הרבה חלומות נשברו שם. 

בגלל אופי המסלול, אני רואה במרוץ אייל מרוץ שיותר דומה לחצי מרתון מאשר למרוץ 10 ק"מ, מבחינת תכנון הריצה. מי שירוץ מהר מדי את עשרת הקילומטרים הראשונים יתפרק בעליה הגדולה. מי שירוץ אותם כאילו שיש עוד חצי מרוץ לפניו עדיין יאט מאוד בעליה הזו ויפסיד בה בערך 40 שניות אבל בכך זה יסתכם. הקצב שלי בשיא מ-2016 איטי יותר מהקצב בשיא לחצי מרתון (גם הוא מ-2016), אז לכאורה המשימה כאן קלה יותר. זה לא נכון כי מאפייני המסלול שגרמו לי להוציא תוצאות פחות טובות (באופן יחסי) לפני חמש שנים יקשו עלי גם השנה.

היות שעבר חודש מאז מרוץ פארק הירקון והטמפרטורות ירדו מעט, ראיתי בזה סימן מעודד. בנוסף, באחד מהאימונים המהירים שעשיתי הוצאתי תוצאה ממש טובה ביחס לפעמים קודמות בהן רצתי את האימון המסויים הזה. עדיין, הקצב שלי במרוץ פארק הירקון היה איטי מדי כדי לשבור את השיא באייל, וכאן הייתי צריך להתמודד גם עם מסלול קשה, אם כי קצר יותר. הפגנתי אופטימיות זהירה אבל לא באמת ידעתי למה לצפות.

כבר נובמבר, אבל היום ממש חם. בשעת הזינוק 7:15, עדיין לא חם מאוד אבל הטמפרטורות עולות במהירות וכשעמדתי בשמש היה ממש לא נעים. בפעמים הקודמות שהשתתפתי במרוץ הזינוק היה ב-8:30 מה שהיה סכנת נפשות למשתתפים. זו החלטה נכונה להקדים את הזינוק, אבל לדעתי צריך להקדים יותר. הסיבה, לדעתי, לזינוק המאוחר הוא הטקס שנערך לפני הזינוק, עם זהבה, שהיא אמו של אייל ובעברה אלופת ישראל בריצות ארוכות ומשתתפת במשחקים האולימפיים של 1984. ברור לי שאם הטקס יהיה אחרי המרוץ, רוב הרצים יעזבו לפני, ולהקדים את הטקס לשעה שש וחצי זה גם לא נוח, אבל לדעתי צריך להתחשב יותר בבטיחות של הרצים.

הזינוק במרוץ אייל הוא בעייתי לריצה מהירה, כיוון שהרחובות הראשונים אליהם נשפכים הרצים צרים מדי ולכן קשה למרפק את הדרך קדימה. למרות זאת הקילומטר הראשון הסתיים בתוצאה שתואמת את הקצב הרצוי, וכל השליש הראשון, כולל הירידה הגדולה, יצא מספיק מהיר כדי לאפשר לי להפסיד זמן אם וכאשר אאט בהמשך.

בשליש השני הקצב ירד, אבל עדיין היה מתחת לקצב המטרה. מה שכן קרה הוא שפתאום נפתח בבת אחת פער של כמאה מטרים בין המדידה של השעון שלי לבין השילוט של הקילומטרים. בהתחלה הנחתי שזה טעות בהנחה של השלטים, אבל אז התגנב חשש שבאמת המסלול התארך. בפעמים הקודמות שהשתתפתי במרוץ, השעון שלי והשילוט הסכימו זה עם זה, עד כדי פער מאוד קטן. השנה נערך שינוי בשליש השני של המסלול, אז יכול להיות שהמרחק השתנה.

אחרי 10 ק"מ התברר שזה באמת המצב. בנקודה הזו יש שער שעוברים בו גם אחרי 5 ק"מ וגם, בדרך חזור, אחרי 10 ק"מ. בדרך הלוך היה פער קטן בין המדידה שלי לשער אבל בדרך חזור היה כבר פער של יותר ממאה מטרים, כלומר עוד כחצי דקה שאני צריך לרוץ, ותתוסף לתוצאה שלי. מכאן, כל החישובים שלי על מה המצב שלי כרגע וכמה זמן נשאר לי להגיע לסיום ועדיין לשפר תוצאה התעדכנו בהתאם לתוספת מרחק הזו.

אחרי 10 ק"מ גם העייפות התחילה לתת סימנים. בתחנת המים הקודמת, באזור 7.5 ק"מ, הילדים שחילקו בקבוקים לא עמדו בקצב הגעת הרצים ולא הצלחתי לקבל בקבוק. בתחנת המים הבאה, קצת אחרי הקילומטר העשירי כבר הייתי חלש יותר, והחלטתי להאט מעט לקראת העליה הגדולה. הקילומטר ה-11 באמת היה איטי (ביותר מעשר שניות מקודמו) אבל הרגשתי יותר טוב וניסיתי להגביר בקילומטר הבא, אבל אז התחילה העליה הגדולה ובממוצע הגברתי מעט מאוד.

בעליה הגדולה המארגנים החליטו להתחכם ושמו שני שערים עם מדידת זמנים לאורך הקילומטר הכי תלול בעליה הזו והכריזו על תחרות "מלך ומלכת העליה". כאילו שהעליה לא מספיק קשה, עכשיו גם מצפים ממני להגביר שם. ניסיתי ככל יכולתי לשמור על קצב שם אבל בקילומטר ה-13 איבדתי 10-15 שניות נוספות ביחס לקילומטרים הקודמים. בשלב הזה הסתכלתי בשעון והגעתי למסקנה שהכל כבר אבוד וכל הזמן העודף שצברתי בחלקים הראשונים של המרוץ כבר התבזבז, אבל קצת אחרי זה הבנתי שטעיתי בחישוב ויש לי דקה נוספת שלא לקחתי בחשבון. הקילומטר ה-14 היה חציו בעליה שבה הייתי אפילו עוד יותר איטי וחציו בירידה, כך שבממוצע חזרתי לקצה העדיין יותר מדי איטי מקודם, אבל בקילומטר האחרון יכולתי להגביר. זכרתי שבסיום הירידה הגדולה יש עוד גבעה קטנה לפני הסיום ולכן נזהרתי לא להגביר יותר מדי, כך שהקצב לא היה מהיר במיוחד, אבל כששער הסיום נגלה כבר היה ברור שאעמוד במשימה. 1:09:39, שיפור של 19 שניות לשיא מלפני 5 שנים.

בזמן הריצה חשבתי שהשיפור יהיה גדול בהרבה. לא ציפיתי להגיע לשיא הלא רשמי שנקבע בחצי מרתון הלא רשמי, שמהיר בשלוש דקות, אבל חשבתי שאהיה מהיר יותר בדקה עד דקה וחצי. חלק מזה נבע מכך שלא ידעתי שיהיו לי עוד 100 מטרים לא צפויים בסיום, אבל גם בגלל שהדעיכה שלי לאורך הריצה היתה משמעותית למדי. כל שליש (5 ק"מ) היה 40-45 שניות איטי מקודמו. הסתכלתי בתוצאה שלי מ-2016 (השיא הקודם) וב-2015 (השיא לפניו, שהיה מעט יותר איטי). בריצה היום הייתי מהיר יותר מהריצות הקודמות לאורך רוב הדרך, אבל לא בסיום. ב-2016 הייתי מהיר יותר בקילומטר השלישי (הירידה הגדולה) ובשני הקילומטרים האחרונים (סוף העליה ואז ספרינט כדי לרדת משבעים דקות). ב-2015 הייתי איטי יותר בכל 11 הקילומטרים הראשונים אבל החל מהעליה הגדולה עצמה ועד לסיום הזמן שלי הוא המהיר ביותר. 

יתרת החודש מוקדשת לריצות ארוכות מאוד לקראת המרתון, כך שהנסיונות לשבור שיאים יצטרכו לחכות. יכול להיות שבחצי המרתון בתל אביב בסוף פברואר 2022 תהיה הזדמנות נוספת להתמודד עם השיא הישן למרחק הזה. ככלות הכל, במסלול הזה קבעתי את השיא הישן. יש גם שיא ישן במרתון מלא, אבל אימונים למרתון מהיר דורשים הקדשת זמן משמעותית וגם להתמודד עם עומס פיסי גדול אז אני עדיין לא יודע אם אני ערוך לניסיון כזה. בינתיים, אני מסתפק בלחגוג את ההישג ממרוץ אייל, בפעם השביעית שאני משתתף בו.