השבוע האחרון שוב כלל ריצת גב אל גב: 28 ק"מ בחמישי בערב, 20 ק"מ בשישי בבוקר. את שתי הריצות החלטתי לעשות בעזרת מסלולים שבניתי באתרים שונים והעברתי לשעון. בריצת ניווט הקודמת התקשיתי עם התצוגת מסלול של השעון, שהיתה בקנה מידה גדול מידי, אך מאז מצאתי איך לשנות אותה תוך כדי ניווט.
מכיוון שביום חמישי הייתי בתל אביב, החלטתי להתחיל את הריצה משם. רציתי סוף סוף לרוץ על גדת הירקון ממזרח לפארק. כבר יצא לי לרוץ שם כחלק מקבוצה, אבל בנסיונות המעטים לרוץ לבד התקשיתי בניווט. כמה ימים לפני הריצה בניתי מסלול שמתחיל מאזור הלונה פארק לכיוון הוד השרון וחוזר על הגדה הדרומית, אבל לא יכולתי להשתמש בו. הריצה מתכוננת בערב, זה אזור לא מואר, ולא התחשק לי לקחת פנס. בניתי מסלול חליפי קצר שכולל פחות מהחלק המזרחי של הנחל, כשאת שאר המרחק תכננתי להשלים בצד המערבי, וגם שם כללתי קטעים מהגדה הדרומית של הנחל, שבה פחות יצא לי לרוץ.
הכנת המסלול לא היתה קלה. על המפה מסומנים כמה שבילים, ומהתבוננות בה אין לי דרך לדעת מהו השביל ה"נכון" שאני רוצה לרוץ עליו. לקחתי הימור מושכל וניסיתי כמה שיותר להיצמד לנחל עצמו. ביום חמישי, כמה שעות לפני הריצה, גיליתי ששכחתי בבית את הג'לים והמלחים. הצלחתי להשיג כמה עוגיות תמרים טבעוניות, אבל בתור מוצר "בריאות" לדעתי הן דלות קלוריות ומלחים, שזה בדיוק ההיפך ממה שרציתי.
הגעתי לנקודת ההתחלה, ושמתי לב שיש המון אנשים סביבי שהולכים לפארק. זה נראה כאילו שהם הולכים להופעה. ואכן, באמת היתה הופעה, של ג'ניפר לופז. התחלתי לרוץ, כשאני מנווט בין ים אנשים, ודי מהר נאצלתי לרדת מהמסלול. ג'ניפר חסמה לי את גבעת המופעים, שדרכה תכננתי להיצמד לנחל. בהמשך יצא לי עוד מספר פעמים לסטות מהמסלול המתוכנן, וכאן התגלה היתרון של ריצה עם שעון ניווט, שמקל על חזרה למסלול, או לפחות לא להתרחק ממנו יותר מדי.
המסלול לכיוון מקורות הירקון לא איכזב. השטח נוח לריצה והצמחיה לאורך הגדה יפה. לצערי, התחיל להחשיך, והמסלול המקוצר לא כלל קטע שאני אוהב במיוחד, בו רצים בתוך סבך של קנים, כשהם מקיפים את הרץ מכל הכיוונים, גם מלמעלה. החלק הזה נמצא כנראה מזרחית יותר מנקודת הסיבוב שלי, ולדעתי הוא האטרקציה המרכזית בריצה באזור. בנקודה שבה הייתי צריך לחצות לגדה הדרומית כדי לחזור, גיליתי שהחציה היא חציה רטובה, בתוך המים. זכרתי שיש מעבר כזה, אבל לא חשבתי שהמסלול המתוכנן יפול בדיוק עליו. למזלי, זכרתי שראיתי גשר כמה מאות מטרים קודם, וחזרתי אליו.
התחיל להיות ממש חשוך, ונותרו עוד כשני קילומטרים עד שהייתי חוזר לאזור מואר, ואז... שני כלבים חוצים את השביל ונובחים לכיווני. הנביחות ממשיכות, ונראה שהם בעיקר נובחים על כלב שנשאר בצד השני של השביל. לא ראיתי אף אחד מהם כי הצמחיה בשני צדי השביל הסתירה אותם. לא רציתי להתקרב יותר ונאלצתי לעשות אחורה פנה. הצורך לשנות את המסלול ולאלתר בשלב הזה, בחושך, היה לא נעים. יכולתי לחזור לגשר ולחזור כמו שהגעתי, מהגדה הצפונית, אבל זה היה מאריך את הזמן שאני רץ בחושך. חיפשתי ומצאתי מקום שבו אפשר לחתוך דרומה, לכיוון אזור התעשיה בקריית אריה. הצלחתי, וגם מצאתי דרך חזרה לירקון. כל הזמן הזה, הנביחות לא פסקו.
עוד משהו שהמפה באתרים לתכנון מסלולים לא מספרת, זה שיש עבודות בינוי שחוסמות את השביל, מה שבסופו של דבר אילץ אותי לחצות חזרה את הירקון באזור רמת החייל. רצתי על דרך סלולה במקביל לשביל שרצתי עליו בהלוך, קולה של ג'ניפר לופז הלך והתגבר, עד שמצאתי גשר נוסף שאפשר לי לחזור למסלול המתוכנן. מכאן עד הסוף הניווט היה חלק. הריצה עצמה התחילה להיות קשה בקילומטרים האחרונים, ואת העוגיות האחרונות שהבאתי בלעתי בקושי.
למחרת, רצתי 20 ק"מ ליד הבית. אני גר בקצה הצפוני של כפר סבא, ומצפון אלי יש בעיקר שדות, ומושב פה ושם. גם כאן השתמשתי במסלול שהכנתי. בעוד שאת המסלול הקודם הכנתי באפליקציה שנקראת Komoot, את המסלול הזה הכנתי מהאתר של גארמין, שמכיל גם "מפת חום" שמראה איזה דרכים פופולריות יותר מאחרות. הכנתי מסלול מעגלי מהבית ועד תל מונד ובחזרה. כבר יצא לי לרוץ באזור, אבל ריצה באזור לא מוכר בלי אמצעי ניווט בהכרח גוררת טעויות וצורך לאלתר, ויותר מדי אלתורים מביאים לדרכים ללא מוצא, שפוגעים ברצף הריצה.
הניווט עצמו היה יחסית חלק. היו רק שני מקומות שבמקום על השביל הנכון, רצתי על השביל המקביל והצמוד לו, כשהטעות הזו קריטית כי ביניהם חוצץ משהו (במקרה אחד שורת עצים צפופה, במקרה השני ערוץ נחל יבש), ודי מהר תיקנתי את עצמי. הריצה לא היתה מהנה במיוחד. שדות פתוחים הם לא שטח מעניין במיוחד, וגם לא מוצל בכלל. החלק הצפוני של המסלול שלי היה כביש גישה לתל מונד, שלא היה נטול תנועה, וכן היה נטול שוליים, והריצה עליו היא חוויה שאשתדל להימנע ממנה. בנוסף, הריצה על הכביש היתה בעליה, ובכלל, בשביל שטח שרובו שדות, היו יותר עליות ממה שחשבתי שיהיו, וגם קצת ריצה בחול, שאני ממש לא אוהב. בסופו של דבר, המסלול הסתיים בלי נפגעים. אחרי שתי ריצות סמוכות למרחק מצטבר של 48 ק"מ, הייתי בעיקר מפורק, ושמחתי לקבל שבת חופשית.
מחר אני נוסע לאיטליה לטיול משפחתי של שבועים. השבוע הקרוב לא עמוס בכלל, והריצה הארוכה ביותר היא 15 ק"מ. לשבוע שאחריו עדיין אין לי תוכנית אבל הובטח לי שגם הוא יהיה רגוע. עוד מתוכנן בטיול, מילוי של אחד מחמישים היעדים שלי, שאינו קשור לריצה. מקווה לעדכן על הצלחה כשאחזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה