היום בעוד חודשיים תהיה ריצת ה-100. בינתיים, עוד משוכה מיוחדת בדרך לשם חלפה. נעמי, המאמנת שלי, חוגגת מזה מספר שנים יום הולדת בריצה חברתית, שאורכה כגילה. השנה, המסלול עמד על 55 ק"מ, מחולק לתשעה מקטעים. הריצה מתחילה ליד ביתה בכפר סבא ומסתיימת, לאחר עיקוף גדול מכיוון דרום, בחוף סידנא עלי בהרצליה. הריצה עצמה מאוד איטית, וצוות לוגיסטי ממתין בין המקטעים עם שולחן ערוך מלא בכל מה שרצים למרחקים ארוכים אוהבים: מים, תמרים, פירות יבשים, חטיפים מלוחים, לחם עם חמאת בוטנים וכו'.
 |
| מסלול הריצה, השעון מדד קצת פחות מ-54 ק"מ |
נעמי ושותפה לצוות האימון, רוני (שכותב לי את תוכנית האימונים האישית) רצים את המרחוק המלא. רוב המתאמנים שלהם מגיעים רק למקטעים בודדים, ורצים רק את הקטעים הראשונים, או רק את קטעי הסיום. קבוצה מצומצמת של אמיצים מגיעים לאמצע הריצה, שם גם נמצאים הקטעים הקשוחים יותר, וחלקם, והשנה זה כולל אותי, רצים את המסלול כולו. לפני שנתיים השתתפתי במסלול המלא, אז 53 ק"מ (אם כי השעון מדד 52 "בלבד"). המסלול עצמו כמעט לא השתנה למעט תוספת בתחילת המסלול, שבאה על חשבון קיצור חלק מהריצה לאורך הטיילת בנמל תל אביב.
ביום חמישי באחת עשרה בלילה יצאנו לדרך. תכננתי לישון קצת לפני אבל לא הספקתי. שני הקטעים הראשונים הם קצרים (4-5 ק"מ כל אחד) ומוארים, אז השארתי את הציוד שלי בתוך רכב הליווי. למרות השעה המאוחרת, היה עדיין חם מאוד ולח מאוד. בתחנת התזונה הראשונה כבר הייתי ספוג כולי בזיעה, חושב לעצמי מתי הקיץ הזה יסתיים. נכון שהימים, ובוודאי הלילות, פחות חמים מבחודש הקודם, אבל מזג האויר מסרב להפוך לנסבל.
 |
| מוכנים לזינוק |
 |
| היו כמה מעברי מים במסלול, אבל אני די בטוח שזה הביוב |
שני הקטעים הבאים גם היו בשטח, בריצה לאורך הירקון מנווה ירק עד סמוך לפארק הוד השרון (הר הזבל), ומשם, הקטע הארוך במסלול, כ-11 ק"מ עד רמת החייל. בשלב הזה נפרדו מאיתנו אחרוני הרצים שהתחילו את המסלול מבלי להתכוון לסיים אותו, והחליפו אותם ראשוני הרצים שתכננו לרוץ מהאמצע ועד לסוף. בערך חצי מהמסלול הסתיים, וסימני עייפות של שרירי הרגליים כבר ניכרים.
 |
| כמה התחלנו וכמה אנחנו עכשיו, מאחורי רמת החייל |
הקטע השישי הוא גם ארוך למדי, כתשעה קילומטרים, אבל הריצה בשטח הסתיימה ועברה לאורך פארק הירקון עד נמל תל אביב. קצת אחרי תחילת הקטע, באזור הדר יוסף (שם יש חניה זמינה), הצטרפו אלינו רצים רבים, עם רגליים טריות שהסתערו קדימה. עד לשלב הזה הריצה התנהלה ברובה בדבוקה, כשאני מזדנב בחלק האחורי שלה. בהתחלה, זה היה כדי לשמור על כוחות, ואחר כך זה כי זה מה שהרגליים שלי אפשרו לי. המילה "הסתערו" היא תיאור די מוגזם של מה שהיה, כי הקצב שלהם עדיין היה מאוד איטי, רק לא איטי מספיק לטעמי, מה שגרם לי להגביר טיפה מעל הקצב שרציתי ולעייף את הרגליים יותר, ומצד שני עדיין להיגרר יחסית מאחור.
מכאן חוזרים לקטעים קצרים יחסית. הקטע השביעי הוא ריצה קצרה דרומה מאזור רידינג לאורך הטיילת ובחזרה, כדי לאסוף כמה קילומטרים חסרים להשלמת המרחק הנכון. בקטע הזה החלטתי לשמור כוחות ונצמדתי לרוני, המאמן שלי. בעוד שנעמי רצה כל הדרך בדבוקה המובילה ונראתה רעננה לגמריי עד הסוף, רוני שימש כמאסף, ולמעשה נגרר עוד יותר מאחור בגלל פציעה שהוא סובל ממנה. בגלל הקצב האיטי לא הייתי עייף, אבל שריר מכווץ ברגל שמאל גרם לי לרוץ בצעדים קטנים והתאים לי לשמור על קצב נמוך.
 |
| לקראת הסיום מתחילים להתרבות |
שני הקטעים האחרונים ממשיכים צפונה לאורך החוף. הקטע הלפני האחרון ממשיך על הטיילת עד חוף תל ברוך ואז עובר לריצה בחול, עד המרינה בהרצליה. חלק מהרצים התחילו להגביר, ובניסיון להתקרב אליהם גם אני רצתי חלק מהקטע מהר יותר, דבר שאני קצת מצטער עליו, כי בתחנה האחרונה הרגשתי את הדופק שעלה ואת הכוחות שהתבזבזו.
 |
| הדרך אל האושר נמצאת ליד קניון ארנה |
הקטע האחרון עוקף על הכביש את המרינה ואת קניון ארנה ואז חוזר לחוף לעוד כשלושה קילומטרים. עייף מהקטע הקודם שוב נצמדתי לרוני, אבל במהלך הריצה בחול הוא מאס בלראות את נעמי דוהרת מקדימה והחליט לפתוח מבערים. נשארתי יחסית מאחור, עוקף כמה מהרצים היותר איטיים, וכהתחלתי לדמיין את נקודת הסיום באופק פתחתי מבערים הרשיתי לעצמי סיום חזק.
 |
| הזרקת אדרנלין לסיום |
לסיכום, החזקתי מעמד. כבר צלחתי ריצות כאלו, אבל כל קיץ גורם לי לפקפק בכך שאני עדיין מסוגל לזה, והקיץ הנוכחי, עם כמה ריצות קטסטרופליות כולל זו של שבוע שעבר, היה גרוע במיוחד. אין ספק שחום ולחות הם הקריפטונייט שלי, ובריצה הזו שניהם נרגעו מעט כעברנו לרוץ במסלולים פתוחים. בשבוע הבא אני צריך לצלוח מרחק דומה בעצמי, בלי המסגרת הקבוצתית, וגם לעשות זאת זמן לא רב אחרי ריצה נוספת, קצרה יחסית של 15 ק"מ. עדכונים יבואו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה