לארוז לך למתנה?

הכירו את מייק מאוסטרליה. גם אני לא יודע עליו הרבה, אבל בזכותו היעד שממוקם במקום 31 ברשימה שלי הוא יעד מספר 29 שהושלם. למכור משהו ב-ebay. מה מכרתי? נתחיל מלמה מכרתי.

כמו רבים, סחר אלקטרוני אינו זר לי, אבל תמיד מהצד הקונה. לרוב הצד המוכר הוא לא אדם פרטי אלא עסק, אבל פלטפורמה כמו ebay מאפשרת גם לאנשים פרטיים להיות בצד המוכר. ובכן, לפני עשר שנים מכרתי רכב משומש דרך יד-2, למרות שטכנית, לא באמת מכרתי דרך האתר אלא רק איתרתי בעזרתו קונה שהגיע פיסית אלי לבצע עיסקה במזומן. לצערי, בקרוב כנראה אצטרך לחזור על החוויה הזו (מישהו מעוניין בפורד פוקוס מודל 2008, כולל מדבקת אולטרה מרתון 100 ק"מ?). בזה מסתכמת הקריירה שלי כאיש מכירות. 

לפני כמה שנים הייתי בין עבודות ובעיצומו של משבר קריירה שבו ניסיתי לחשוב במה עוד אני יכול לעבוד. במשך חמש דקות שלמות חשבתי על סיפורי אגדות על אנשים שעוסקים בסחר אלקטרוני למחייתם. לא על בעלי עסקים שהתרחבו למכור את התוצרת שלהם דרך האינטרנט, אלא אנשים שהתחילו ישר מפלטפורמה וירטואלית. למען האמת, אני חושב שהקדשתי יותר מחמש דקות מחשבה לעניין, אבל בחמש הדקות הראשונות היו לי מספיק תובנות כדי להבין שיש לא מעט סוגיות שצריך לפתור כדי שדבר כזה יעבוד, ועדיף לתעל את האנרגיה שלי לכיוונים אחרים.

אם אני מוכר משהו בלי לייצר אותו בעצמי, אני צריך לקנות אותו בעצמי קודם. נניח שזה פסלוני גמלים מעץ זית שמוכרים במלכודות תיירים בירושלים, או בקבוקונים עם אויר מארץ הקודש. אני צריך לתמחר את זה במחיר גבוה יותר ממה שאני שילמתי, והקונה צריך להסכים לקנות ממני כשבעצם הספק שלי מוכר בפחות. נניח שהקונה גר בקוסטה ריקה. כמה עולה לשלוח חבילה לשם? מאיפה יש לי חבילה מרופדת בגודל המתאים לבקבוק עם אויר מארץ הקודש? 

אלו אולי לא שאלות ברומו של עולם, אבל הן מציבות איזהו חסם כניסה לעולם המכירות הדיגיטליות. למישהו כמוני בלי רקע בכלל בנושא, זה היה מספיק כדי לוותר. ובכל זאת, נזכרתי בסיפור הזה כשהכנתי את הרשימה שלי, והחלטתי שאני רוצה להתנסות במחזור של מכירה מקוונת, עדיף למישהו מחוץ מישראל, פשוט כדי לראות איך העולם הזה עובד.

תקופה ארוכה לא ידעתי מה לעשות עם היעד הזה. ראשית, לא ידעתי מה למכור, כך שמישהו גם יסכים לקנות. יכולתי למכור באופן מלאכותי משהו במחיר מצחיק כדי לוודא שיהיה קונה, אבל זה לא מה שרציתי. רציתי לקבל תמורה הולמת עבור מה שאני מוכר. עוד בעיה היא דמי המשלוח. הקונה יכול להגיע מכל מקום בעולם, מה שאומר שאני צריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות בעולם לדמי משלוח עוד כשאני מפרסם את המודעה שלי.

עם קצת התיעצויות, הפתרון לנושא דמי המשלוח הוא (או למעשה, היה בעבר) שירות של הדואר שנקרא "משלוח צרור קטן", שמאפשר לשלוח חבילה של עד שני ק"ג לרוב המקומות בעולם. המחיר תלוי במשקל וביעד אך נע בין כמה שקלים בודדים ל-20 ש"ח. נכון ש-ebay מאפשרים לקבוע דמי משלוח באופן דיפרנציאלי, אבל מכיוון שאני לא מעוניין לבדוק כל יעד ויעד, יותר פשוט לקחת מחיר אחיד לפי היעד היקר ביותר. אז עכשיו נשאר למצוא משהו לא יותר מדי גדול (כדי שיתאים ל"צרור קטן") במחיר שמישהו יסכים לקנות גם בתוספת של דמי משלוח.

כאן נתקעתי בלי רעיונות. עלה רעיון של למכור מטבעות ישנים. יש לי קופסה עם מטבעות בתפזורת שקיבלתי בירושה. עשיתי מחקר קטן וגיליתי שרוב המטבעות הישנים לא שווים שום דבר כמעט. רק אם הם לא היו בשימוש בכלל ונשמרו מהיום הראשון לצורך אספנות יש להם ערך כלשהו, וגם זה לא תמיד גבוה. המטבע עם החור במרכז התמונה המצורפת של 10 מיל הוא היוצא מן הכלל והיחיד ששווה משהו (סביב כמה עשרות שקלים) וגם זה בגלל שהוא הגיע מהנפקה קטנה יותר. בדיוק מהסיבה הזו יש לו ערך סנטימנטלי ואני בכלל לא רוצה למכור אותו.

כשבמיל היה חור

אם תחפשו ב-ebay, תמצאו לא מעט מוכרי מטבעות שמבקשים מכירים מופקעים. חשבתי על האופציה של להרכיב סדרה של מטבעות ישראליים ולמכור אותם בסט. מן הסתם אם יש קונים לגמל שמגולף מעץ זית ולבקבוקון אויר מארץ הקודש אז גם לסט מטבעות ישראליים יש קונים, והמחיר יכול להיות גבוה יותר מהמחיר שאספן מקצועי מוכן לשלם, אבל עם מיליון ואחד מוכרים כאלו לא התחשק לי להתחרות בהם ולהיות המוכר המיליון ושניים. עם כזו תחרות יכול להיות שיקח לי הרבה זמן לסגור מכירה.

בינתיים, הגיעה הקורונה ועימה קושי לא צפוי. הדואר לא מסוגל לספק את השירות של "צרור קטן" ומציע שירותי משלוח אחרים, הרבה יותר יקרים. אם אני אנסה למכור כמה מטבעות, מחיר המשלוח יהיה דומיננטי מדי ואף אחד לא יקנה ממני. אם אני אמצא משהו בעל ערך גבוה יותר למכירה, סביר שהמשהו הזה גם גדול יותר וכבד יותר, ואז מחיר המשלוח עולה גם הוא, ושוב המכירה אינה כדאית. בקיצור, לא פשוט. ואז היתה לי הברקה: אני יכול למכור את הדבר הזה:

חפץ המסתורין

אתם לא יודעים מה זה? אין לכם כזה בבית? ובכן, זה יום המזל שלכם. גם אחרי שמכרתי אותו, יש לי עוד כמה כאלו. נכון, המחיר עלה ויש עוד קונים שעומדים בתור, אבל אני מוכר לעשות לכם מחיר, רק בשבילכם. עדיין לא יודעים מה זה? קחו תמונה שלו מהצד השני:

תמונה מהגב

עכשיו בטח כבר זיהיתם, וברור לכם שאתם חייבים שיהיה לכם אחד כזה. רק בשביל להשלים את התמונה, ככה הוא נראה מהצד:

תמונת פרופיל

אגב, לא מדובר בעודפים של סחורה ישנה, אלא בדגם האינטרגרלי המשוכלל, שאפשר לפרק אותו לחלקים ולהרכיב אותם חזרה בכמה צורות שונות. הנה, תמונה להמחשה:

מבט מבפנים

טוב, מספיק עם השטויות. אף אחד מכם לא זיהה, לאף אחד אין שמץ, ואם בכל זאת מישהו יודע זה כי הוא היה אצלי בבית והכרחתי אותו לראות את זה. מדובר בפיסת היסטוריה ושריד מהמלחמה הקרה. הגלגל הזה הוא אחד מסט של עשרה גלגלים שמורכבים במכונת הצפנה סובייטית בשם FIALKA. אם שמעתם על מכונת האניגמה ששימשה את הגרמנים במלחמת העולם השניה, אז הפיאלקה מבוססת על טכנולוגיה דומה, אך היא יותר מורכבת ומשוכללת, ולכן, עד כמה שאני יודע, היתה יותר בטוחה לשימוש (במלחמה הקרה. היום אין צורך במכונות האלו). הגלגל הספציפי שמוצג בתמונות הוא התשיעי מתוך סט של עשרה שמורכבים בתוך מכונת ההצפנה, ששימשה לתקשורת דיפלומטית בין מוסקבה לפראג. עם התפרקות ברית ורשה, הסובייטים ניסו להשמיד את המכונות האלו, אך חלק התגלגלו לידי אספנים והחלו לצוץ בשוק לפני עשור וחצי. תוכלו לקרוא עוד על הפיאלקה כאן, ולראות הדגמה קצרה של מכונה עובדת כאן.

למה אני מחזיק דבר כזה בבית? מדובר בפריט שיש לו ערך לאספנים בלבד, אז כנראה שזה מה שאני. למה אני אוסף כאלו? בתור מרצה לאבטחת מידע (בין היתר), ההיסטוריה של התחום מעניינת אותי, ואפילו יצא להביא חלקים מהאוסף להדגמה בשיעור. מאיפה יש לי גלגלים כאלו? קניתי מ-ebay, כמובן. למה פתאום אני מוכן למכור את מה שקודם רציתי לקנות? ההסבר בפסקות הבאות.

השוק האספני של מכונות קריפטוגרפיה מכניות רחוק מלהיות משוכלל, ויש בו עסקאות מעטות מאוד. מכונת פיאלקה מוצעת למכירה בפלטפורמה כלשהי (לרוב לא ב-ebay אלא בבתי מכירות פומביות) פעם בשנתיים בערך, במחירים די מפולפלים, ובצדק, כי יש רק כמה מאות כאלו בעולם. גלגלים יש הרבה יותר, כי לכל מכונה היו עשרה כאלו, ועוד סט רזרבי של עשרה נוספים, ומן הסתם במשך השנים שעברו, הגלגלים שורדים יותר טוב ממכונות שלמות. הגלגלים הם הם החלק הכי מעניין של המכונה, כי התחכום הקריפטוגרפי קורה בהם. כל שאר חלקי המכונה הם מעין מכונת כתיבה אלקטרונית מגושמת.

לפני כשלוש שנים קניתי כמה גלגלים כאלו דרך ebay מחנות מקוונת שמוכרת מזכרות צבאיות (מדי צבא, סמלים צבאיים וכו'). הם מכרו, בנפרד, כמה גלגלים כאלו, ובאיזשהו שלב נראה שניסו להיפטר מהמלאי והתחילו לחתוך מחירים. אני ניסיתי לנצל את ההדמנות ולאסוף סט שלם של עשרה גלגלים. הגלגלים שהחנות מכרה הגיעו ממכונות הצפנה שונות, אבל לכל גלגל יש אות קירילית שמציינת את הסוג שלו, וכדי להרכיב סט שלם צריך גלגל אחד מכל אות. הצלחתי לאסוף תשעה מתוך עשרה, וגם את הציר שעליו מרכיבים את הגלגלים האלו, אבל את העותק היחיד שהוצע למכירה של הגלגל העשירי מישהו אחר חטף לי. החנות סיימה למכור (בעיקר לי) את הסחורה שלה והשוק התייבש.

כמה חודשים לאחר מכן, מוכר מגרמניה מכר, גם ב-ebay, סט שלם של מנגנון הגלגלים בפיאלקה. כל הגלגלים מאותה סדרה (זה המספר הסידורי שאפשר לראות בתמונה השניה של הגלגל שהעליתי, זה אומר שכולם שייכים לאותה מכונה), כולל הקופסה המקורית. נתתי הצעה די דומה לסך כל מה ששילמתי על הסט הלא גמור שלי, וזכיתי. ניצלתי את העובדה שיש לי משפחה בגרמניה כדי "לייבא" את המנגנון אלי בלי עלויות נוספות. עכשיו יש לי מנגנון אחד שלם "לתצוגה" ומנגנון כמעט שלם שמשמש "להדגמה". אני לא זקוק לכל הגלגלים במנגנון הלא שלם ולכן הייתי מוכן לוותר על אחד לטובת השלמת היעד.

כפי שראיתם בפוסט הזה, צילמתי תמונות יפות של הגלגל מכל כיוון כדי להכין לו דף מוצר. נעזרתי בתוכן מהאתר שהפניתי אליו לפני כמה פסקאות כדי לתאר את המכונה והוספתי כמה פרטים טכניים על הגלגל הספציפי שאני מוכר. הנה הפניה לדף המוצר. התמחור היה סוגיה חמקמקה כי כאמור, השוק מאוד לא משוכלל. אני מכיר לא רע את השוק האספני של מזכרות קריפטו מכניות, ויש שונות גבוהה במחירים. ב-ebay יש יחסית מעט מוכרים, ורובם של אותם מזכרות שמישהו מנסה ללא הצלחה למכור שוב ושוב במחירים מופקעים. סט דומה לזה שקניתי מגרמניה ראיתי לפני כשנה במחיר של פי שלוש ואני בטוח שלא היו קונים. גלגלים בודדים של פיאלקה לא ראיתי הרבה זמן. החנות שממנה קניתי ניסתה, ללא הצלחה למכור ב-$49.95, והצליחה למכור רק כשחתכה את המחיר לחצי ואפילו פחות מזה. אני כותב שהיא הצליחה, לא כי אני הפראייר היחיד שקנה ממנה, אלא כי חלק מהסחורה נמכרה במכירות פומביות (שבחלק הפסדתי) ואני יודע מה היו ההצעות המתחרות בשוק. על הגלגל הספציפי שמכרתי החלטתי לבקש $39.95 + דמי משלוח. קבעתי את המחיר כמעין פשרה בין מה ששילמתי (מחיר שגם קונים אחרים היו מוכנים להתחרות מולי) למחיר שבו לא היו קונים. בדיעבד, אחרי שהכל נגמר, בדקתי כמה באמת שילמתי עליו, ומתברר שהמחיר היה $19.98 (לפני משלוח). פרמיה של 100%. לא רע, על הנייר.

כדמי משלוח ביקשתי $9, אלא אם הקונה מישראל. התמחור היה מבוסס על שרות הדואר היחיד שאפשרי כרגע מישראל במחיר סביר, שנקרא eco post. בדיעבד, לא חישבתי נכון, והייתי צריך לבקש קצת יותר, סביב $12. בעיה נוספת עם eco post היא שהוא רק לקבוצת מדינות נבחרות, וכשפרסמתי את המודעה ב-ebay המערכת אפשרה לי גמישות מוגבלת בבחירת יעדים למשלוח. לא יכולתי לסמן מדינות בודדות (למעט כמה נבחרות) אלא בעיקר יבשות. הסכמתי למכור לקונים באמריקה (הצפונית והדרומית), אירופה ואוסטרליה, למרות שלחלק מהמדינות הקטנות באירופה ובדרום אמריקה השרות אינו מוצע.

עבר יום אחד בלבד, וקיבלתי מייל שמייק מאוסטרליה הוא הקונה המאושר, והכסף כבר הועבר לחשבון הפייפאל שלי. כשניכנסתי לחשבון לראות את ההעברה, ראיתי שפייפאל גבתה מהקונה תוספת כלשהי, כנראה לתשלום מכס. גם ebay, כשהציגו לי את הכתובת של הקונה, הוסיפו שורת קוד לא ברורה שאני חושב שנועדה להראות למכס האוסטרלי שהמס שולם במקור. לקחתי מעטפה והדבקתי עליה את הכתובת שהדפסתי אותה מ-ebay, והדפסתי וגם הדבקתי על המעטפה תיאור של המוצר, שלפי אתר דואר ישראל נדרש למשלוח לאוסטרליה. לא לגמרי הבנתי את הרגולציה האוסטרלית, אבל קיוויתי לטוב. את הגלגל עטפתי בנייר בועות משומש ששמרתי בבית והוספתי פתק עם ברכה למייק, כי פעם קראתי שזו מחווה נחמדה.

יום לאחר מכן כבר הייתי בדואר וקיבלתי מספר מעקב. אחרי יום נוסף קיבלתי עדכון שהחבילה נשלחה לאוסטרליה. עברו עשרה ימים עד שנרשם שהיא התקבלה באוסטרליה, ושבועיים אחרי שהייתי בדואר קיבלתי sms שמבשר שהנמען קיבל את החבילה. גם ב-ebay קיבלתי פידבק חיובי ממייק, מה שמבחינתי ציין את הסיום של היעד.

על הנייר, מכרתי ברווח של 100%. מזה תורידו טיפה יותר מ-$3 בשל תמחור לא נכון של עלות ה-eco post, וסכום דומה עבור עמלה שגבתה ממני פייפאל. גם ebay הצטרפו לחגיגה ושלחו לי חשבון על סך $4.5. בנוסף לכל הצרות, השקל התחזק מול הדולר בבערך 10% מאז שקניתי את הגלגל, לפני שלוש שנים. עדיין נשאר רווח קטן, עד שנזכרים שגם לי היו עלויות משלוח כשקניתי את הגלגל. באופן מוזר, החנות ממנה קניתי תמחרה את עלויות המשלוח באופן שונה לכל אחד מהגלגלים שקניתי ממנה, ולגלגל הספציפי הזה היא גבתה די הרבה, כ-$7. נוסף לכל הצרות, החנות לא עשתה משלוחים לישראל. חלק מהגלגלים הגיעו אלי בעזרת משלוח לקרובים שחיים בארה"ב, אבל חלק הבאתי בעזרת שירות משלוחים כי לא היתה לי סבלנות לחכות, מה שאפילו מוביל להפסד קל. אבל מהו הפסד קטן בכיס מול האושר שהתקדמות ברשימת היעדים.

תובנות מהתהליך:

1. בלי קשר לשורה התחתונה אצלי (הפסד קטן), ברור שיכולתי לבקש יותר. השוק יבש מסחורה והקונה הנלהב הגיע בתוך יום בודד. תשכחו מ-$39.95, המחיר הזה שייך לעבר. המחיר עכשיו הוא $59.95, ואני עוד נדיב (אני לא באמת מוכר, אבל אם הייתי מפרסם עכשיו, זה מה שהייתי מבקש).

2. קצת בעייתי לשלוח חבילות עכשיו. גם יקר וגם לא ניתן לשלוח לכל מדינה (אלא אם כן משתמשים באופציות אפילו יקרות יותר). אם באמת הייתי רוצה להמשיך למכור גלגלים כאלו, עדיף לחכות שאופציות זולות יותר כמו "צרור קטן" יחזרו.

3. אם הייתי רוצה למכור, היה לי יתרון בשוק הספציפי והאיזוטרי הזה מכיוון שאני מכיר את העסקאות שנעשו. בפרט, אני יודע שהשוק יבש, וכמוכר, היה משתלם להמשיך לייבש אותו ולא להציף אותו בכל הסחורה שלי.

4. יש המון עלויות נלוות של גוזרי קופונים בדרך שחותכות עשרות אחוזים במצטבר מההכנסה. בשביל להרויח בפלטפורמה כזו, במודל של "לקנות ואז למכור ביותר" צריך מרווחים גדולים ולכן יתרון יחסי כלשהו. מכיוון שפעלתי בשוק קטן ולא משוכלל, שאני מכיר באופן סביר, היה לי יתרון כזה, אבל הוא לא הספיק.

5. אם הייתי יודע לפני שלוש שנים שאני קונה פריט אספנות כדי למכור אותו בעתיד ולא כדי לשמור אותו לנצח, הייתי מתאמץ יותר לצמצם את עלויות המשלוח לארץ, שהוציאו את כל המיץ העסקה.

6. היה כיף להיות סוחר מקוון ליום אחד, אבל יום אחד הספיק.

הבליץ על רשימת היעדים

 סוף שנה עברית זה זמן מקובל לסיכומים, ותחילת השנה החדשה זה זמן מקובל לתחזיות והצהרות. מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר, ימי הקורונה בכלל, והסגר שהוטל על המדינה לתקופת חגי תשרי. הפיל הזה מכביד על רשימת היעדים שלי, מה שגרם לי לסרוק את הרשימה ולבחון אותה שוב.

לפני שהפיל נכנס לאמצע החדר והתחיל להשתולל, היה קורה שהייתי נתקל ברעיון שהיה מוצא חן בעיני. חוויה ייחודית, מקום בעולם שהייתי רוצה לנסוע אליו, וכדומה. נכון שמותר לי לעשות לעשות דברים אפילו אם הם לא מופיעים ברשימה, אבל אם היה מדובר במשהו שפשוט לא מתאים לעכשיו אלא רק לעוד כמה שנים, הייתי אומר לעצמי "זה לרשימה של 60 עד 60". אבל בשביל זה צריך קודם לסיים את רשימת 50 עד 50.

קורונה. אילוסטרציה.

על פניו, רשימת 50 עד 50 היא לעשר שנים, מגיל 40 עד 50 פחות יום, אבל למעשה התחלתי אותה בפיגור. התחלתי לכתוב את הרשימה חצי שנה לתוך גיל 40, את היעד הראשון (הקוביה ההונגרית) השלמתי כחודש לפני גיל 41 ואת השני (מקדש אנגקור ואט) לאחר חצי שנה נוספת. כדי להספיק חמישים יעדים צריך להיות בקצב של חמישה יעדים בשנה, ושניים בשנה וחצי זה פיגור של 5-6 יעדים. בשלב הזה פעלו שני כוחות מנוגדים בנוגע לרשימה. מצד אחד, רציתי ללחוץ על דוושת הגז ולסמן וי על יעדים. מצד שני, לא רציתי למצוא את עצמי ממלא את כל היעדים הקלים ונתקע בהמשך עם יעדים מאתגרים, שקשה לבצע אותם בקצב של חמישה לשנה. מהסיבה הזו בכל פעם שעיינתי ברשימה וניסיתי לסמן לעצמי מה עומד על הפרק בתקופה הקרובה, ניסיתי לאזן את התכנון קדימה עם תמהיל של יעדים ברמות קושי שונות.

בהילוך מהיר להיום, באמצע הדרך לגיל חמישים ועם 28 יעדים שהושלמו, מהם שמונה בשנה האחרונה, אני מקדים במעט את לוח הזמנים. לפני פחות משנה רצתי 100 ק"מ במסגרת אחד מהיעדים, ומאז הספקתי שבעה נוספים. בשלב הזה, החלטתי לבצע סיווג מחדש ליעדים שנותרו ברשימה, מכמה סיבות:

1. המדיניות של "לא לגמור בבת אחת את כל היעדים הקלים" דורשת בחינה מחדש. המדיניות היתה הגיונית בתחילת הדרך, אבל לא במחצית השניה שלה. כמה יעדים הם בעצם קלים? מה דורשים היעדים הפחות קלים?
2. איך משפיעה הקורונה על ההתקדמות ברשימה? מן הסתם, היא לא עוזרת. יעדים שדורשים נסיעה לחו"ל אי אפשר לבצע כרגע. למרבה המזל, כבר כשהכנתי את הרשימה נמנעתי מלמלא אותה בנסיעות למקומות אקזוטיים, מתוך הכרה שחו"ל בגיל שבו אני נמצא הוא לרוב טיול משפחתי עם ילדים. אי אפשר להכפיף את הטיולים האלו לשגעונות שלי ויש גבול כמה אני יכול להיעלם ולטייל לבד. עם זאת, הסיווג הראה השפעה של הקורונה גם על יעדים אחרים, עד כדי דחיה שלהם "עד יעבור זעם".
3. אני מכוון לסיום הרשימה שלי לפני גיל 50. כל עוד יש ברשימה הרבה יעדים לבחור מהם, זה לא נורא אם יעד שתכננתי להשלים בקרוב מתגלה כבעייתי ונדחה למועד אחר. יש עוד זמן, ויש גם יעדים חלופיים שאפשר לבחור במקומו. אבל, בסופו של דבר, אני אגיע למצב שברשימה יש 3-4 יעדים אחרונים, וכנראה שתהיה סיבה טובה למה הם נותרו אחרונים ולא הצלחתי להשלים אותם קודם. לכן, אני צופה שמה שלא אעשה, את היעדים האחרונים ברשימה אתקשה להשלים. עדיף שזה יקרה כשיש עוד שנתיים או שלוש על השעון ולא חצי שנה.
4. בהמשך לטיעון הקודם, מדגדג לי להתחיל את 60 עד 60, אפילו שעוד אין רשימה כזו. אף אחד לא אמר שצריך לחכות לגיל 50 כדי להתחיל אותה, אבל לא נראה לי הגיוני להתחיל רשימה חדשה לפני שהנוכחית הושלמה.

לפני שהבלוג הזה נולד, שבעה עשר יעדים כבר היו מאחורי, כששלושה מהם סוקרו במסגרת פוסטים של "יעד מן העבר", והארבעה עשר הנותרים יזכו לפוסטים כאלו בעתיד. אחד עשר יעדים נוספים סוקרו בבלוג תוך כדי ביצוע שלהם. אלו עשרים ושמונה יעדים. עשרים ושנים יעדים נותרו לסיווג. כמקובל בבלוג, אני לא חושף יעדים לפני הביצוע שלהם (למעט ריצת ה-100 והנסיעה לאנטארקטיקה בהם הבלוג ליווה ומלווה את הדרך לביצוע), אבל כן אתן סוכריה לקוראים בדמות חשיפה של אחד מהם. לכל יעד יש סיפור משלו שמספר מדוע הוא נכנס לרשימה שלי, אבל אני מודה שלמעט אנטארקטיקה, אין שום דבר שהוא שומט לסתות. ובכל זאת, אלו היעדים שלי ואני אוהב ומכבד את כולם. 

הנה התוצאות של הסיווג:

1. ארבעה יעדים הם בסטטוס של "טייס אוטומטי". התחלתי אותם, הם חלק מהשגרה שלי, ואם אמשיך בשגרה שלי הם יגיעו לסיום מוצלח, מהר יותר או פחות. לאחד מהם נותר שבוע בלבד, ואחד אחר התחיל רק באחרונה ולכן אני לא ממש יכול להגיד שהוא חלק מהשגרה שלי, אבל כן התחייבתי אליו לחצי שנה ובסוף ההתחייבות כנראה אכריז על הצלחה. חלק ימשיכו להיות חלק מחיי גם אחרי שאסיים את השלמת היעד בהצלחה, וחלק אולי לא.
2. שני יעדים מסווגים ככאלו שיש תכנית ברורה לביצוע שלהם, בזמן הקרוב. על אחד מהם אני עובד בימים אלו, למרות שתאריך הסיום גמיש. השני ממתין ליום מסויים ואז הוא הוא יבוצע ויושלם. הקטגוריה הזה הכילה בעבר גם יעד שלישי שבגלל הקורונה נדחה למועד לא ידוע ולכן מוקמה מחדש בסעיף האחרון.
3. חמישה יעדים הם קלים, אפשר להתחיל לבצע אותם ברגע שארצה, אבל אין כרגע תכנית ברורה מתי לעשות אותם. למעשה, אחד מהיעדים האלו כבר התחלתי לאחר הסיווג שלו לקבוצה הזו, הוא התגלה כקל מהצפוי וכבר הושלם, אבל אני ממתין עוד קצת כדי להיות בטוח בהצלחה שלו. יעד אחר מתנהל לאיטו כבר תקופה ארוכה, והנחיות הריחוק החברתי קצת מקשות על ההשלמה שלו. את שלושת האחרים אני יכול להשלים מהבית, אבל ממתין לסיום הסגר ולפתיחה מחודשת של גני הילדים כדי לקבל יותר שעות איכות רציפות.
4. שני יעדים הם בדרגת קושי גבוהה יותר מהקבוצה הקודמת, דורשים מאמץ מסויים, אי אפשר לבצע אותם מעכשיו לעכשיו כי הם דורשים תכנון, למידה או אימון כלשהו, ואין לי תכנית קונקרטית מתי לגשת אליהם. עם כל זאת, הם לא יעדים קשים, אלא לכל היותר בינוניים. גם כאן היה יעד שלישי שמוקם מחדש בסעיף האחרון כי הוא ממתין שהעולם שמלפני הקורונה יגיח חזרה.
5. חמישה יעדים מתוכננים להתבצע בחו"ל, ולכן נמצאים כרגע בהמתנה. אחד מהם הוא כמובן המסע לאנטארקטיקה (או, אם הוא לא יתאפשר, יש את החלופה של הזוהר הצפוני), שתאריך היעד שלו כרגע הוא דצמבר 2021. השני הוא היעד שהבטחתי לחשוף, והוא לבקר באוסטרליה או בניו זילנד, מדינות בחלק של העולם שלא הייתי בו. גם בלי הקורונה, יש לא מעט סימני שאלה סביב תכנון טיול כזה. המקומות האלו מתאימים לטיול ארוך עם המשפחה, אבל העונות ההפוכות מקשות לסנכרן אותו עם לוח החופשות של כולם. היעד השלישי הוא קל ולא קשור למדינה מסויימת, אבל כל המקומות שאפשר לבצע אותו לא נמצאים בישראל. שני היעדים הנוספים הם גם קלים ובכלל לא חייבים להתבצע בחו"ל, אבל תכננתי להשלים אותם באוגוסט האחרון בטיול משפחתי לארצות הברית, ומכיון שהטיול נדחה (כנראה) בשנה, תאריך היעד החדש הוא אוגוסט 2021, בתקווה שלא ידרש שוב חישוב מסלול מחדש.
6. הקבוצה האחרונה היא קבוצת "כל השאר" וכוללת ארבעה יעדים. שניים עברו אליה מסעיפים 2 ו-4, והם יחזרו לשם ברגע שאירועים מרובי משתתפים יפסיקו להתבטל כל הזמן, אפילו אם יתקיימו במתכונת מצומצמת כדי להתאים אותם לעידן הריחוק החברתי. יעד נוסף הוא מעין מסע אישי של שינוי ארוך טווח. לדעתי הוא היעד הכי קשה מכל הרשימה והיחיד שאני לא יודע אם יש בי את מה שנדרש כדי להשלים אותו (אם כי לאחרונה אני אופטימי למדי). היעד האחרון הוא דווקא קל מאוד, והבאתי אותו למצב שאפשר להשלים אותו ממש עכשיו. טוב, לא ממש עכשיו עכשיו, אני צריך שלא יהיה סגר ואז עוד עשרים דקות נסיעה, אבל בהנתן האילוץ הזה הביצוע היה יכול להיות מיידי, אם לא הייתי מחליט שזה יהיה היעד שיבוצע אחרון, מה שממקם אותו בקטגוריה המיוחדת הזו.

לסיכום, נותרו רק שלושה יעדים קשים: אנטארקטיקה, אוסטרליה/ניו זילנד והיעד המסתורי מסעיף 6. שניים מתוכם הם בסטטוס work in progress, כך שאין הרבה מה לעשות כאן. שלושה יעדים הם בינוניים: שניים מסעיף 4 ועוד אחד שבגלל הקורונה הועבר לסעיף 6. כדי לא להיתקע עם שלושתם בסוף הרשימה, נראה שאני צריך לבחור אחד מהם ולחשוב יותר ברצינות מתי אני ואיך אני מבצע אותו. כל השאר, 16 יעדים, הם קלים, או לא כל כך קלים, אבל אני כבר מבצע אותם ולא נשאר הרבה כדי להשלים אותם. מבין הקלים, כמה מהם מחוץ להישג יד, בעיקר בגלל הקורונה. ובכל זאת, שישה יעדים מסעיפים 1 ו-2 יסתיימו בחצי השנה הקרובה, וארבעה מתוך חמשת היעדים בסעיף 3 יכולים להצטרף אליהם לבליץ על הרשימה שיאפשר לסמן וי על עשרה יעדים בחצי שנה. אפילו אם יעד או שניים מהעשרה האלו יתפספסו, עם קצת אופטימיות, בחצי שנה לאחר מכן העולם יאפשר לי לטפטף עוד כמה יעדים מסעיפים 4-6, כך שבסיום השנה ישארו פחות מעשרה יעדים להשלים.

אני מכריז על בליץ על הרשימה שיתחיל ממש בקרוב. בעוד חצי שנה אבצע הערכה מחדש אם העולם מאפשר להמשיך את המתקפה על הרשימה ולסיים יותר מחצי היעדים שנותרו במסגרת של שנה מעכשיו. אם לא הקורונה, הייתי מתנסח באופן הרבה יותר החלטי, אבל מכיוון שהפיל בחדר לא מציית לרצונות שלי, אני מתבטא באופן זהיר יותר. עוד שנה נחזור לפוסט הזה ונראה איך הלך.

חופים הם לפעמים

 אני לא צריך לספר  לאף אחד כמה הקיץ האחרון היה קשה. מתחילתו ועד סופו שעדיין לא ממש הגיע, גל חום אחד גדול. הדבר היחיד שהגיוני לעשות במצב הזה הוא להדליק את המזגן בבית ולזוז כמה שפחות. אלא אם כן אתם חלק משביל השרון. אז בסך הכל מקפיאים זמנית את הריצות בשביל ישראל, שהיו אמורות להיות בעליות הבלתי נגמרות של הרי ירושלים, ומוצאים מסלולים חליפיים, שטוחים יותר. מצד שני, ריצה במסלול שטוח עלולה להיות להיות קלה, ולהסתיים בלי להיות על סף התפרקות (או קצת אחריו). מה עושים?

לפני כחודש וחצי, בסוף יולי, לקחתי לעצמי פסק זמן מ"שביל השרון" ורצתי במעגלים ליד הבית. מדובר במסלול שטח נוח עם עליות סבירות שבדיוק שנה קודם לכן כיכב בפוסט "מרתון הלילה", בזמן האימונים לריצת ה-100. הפעם, במקום 17 הקפות, הסתפקתי בשש. באותו זמן, שאר החבורה החליטה להשלים חלק חסר משביל ישראל. את ההתקדמות שלנו צפונה בשביל ישראל התחלנו מהחוף בבית ינאי, בנקודה שבה גם מסתיים "שביל השרון", שעל שמו נקראת החבורה שלנו (על הריצות מבית ינאי וצפונה כתבתי כאן, כאן וכאן). מדרום לבית ינאי, שביל ישראל נצמד לחוף, איפה שאפשר, והחבורה רצה בחוף סידנא עלי בהרצליה ועד מכמורת, מעט מצפון לבית ינאי. הנה מפה של הריצה שלהם:

הרצליה עד מכמורת

בעוד שבשביל ישראל, השביל נצמד לחוץ הים באופן חלקי ורק איפה שאפשר, המסלול כאן, שאורכו 24-25 ק"מ, נצמד לים, לא רק איפה שאפשר, אלא גם איפה שאי אפשר. יצא לי לרוץ בהזדמנויות אחרות את החלק הדרומי של המסלול הזה, והריצה על החוף היא די קשוחה. זה דבר אחד לרוץ על חול רטוב ומהודק ליד הים, אבל לעומת זאת לרוץ על שברי אבנים או על חול רך ושוקע זה סיוט, ועדיף לזוז קצת מזרחה ולרוץ על המצוקים. מסיבה לא ברורה הם בחרו בסיוט ונצמדו לחוף, וכשלא היתה להם ברירה, חלק מהריצה היתה גם במים. 

לא יודע איפה זה צולם, אבל מראה יפה עם ריצה טכנית קשה

מראה פחות יפה של החוף

נלהבים ממה שעשו, החליטו לבקש עוד ועוד ולרוץ (כמעט) את כל החופים. למעשה, באופן די מוזר אני נושא באשמה של זה. יומיים קודם חשפתי את הכוונה שלי לרוץ באנטארקטיקה (שנכון לעכשיו, נדחית, אולי בשנה שלמה) ונפתח דיון באיך מתכוננים לדבר כזה. בגלל הקורונה, נסיעות לכל מיני מדינות קרות לא אפשריות כרגע, ואני ציינתי שריצה בחול היא באופן מקורב סימולציה לריצה בשלג. איזו טעות. ויטלי הרחיב את ההגדרה ל"ריצה בתנאים קשים ולא מוכרים עם הזעת יתר בתוך הבגדים", ועכשיו מתברר שכל הריצות האלו הן בגללי ולמעני. אני בכלל צריך להגיד תודה. ובכן, תודה לכם על הקטע הבא, שהיה ממכמורת ועד חוף דור:

מכמורת עד דור

גם כאן, כמעט כל הריצה היתה בחוף, לא משנה ממה הוא עשוי, ואיפה שאין חוף אז בתוך המים. ההסתייגות היחידה היא המעקף סביב תחנת הכח בחדרה. נקודה ייחודית וראויה לציון היא המעבר בעתיקות של קיסריה. המסלול הארוך, החום, הלחות והשטח המאתגר התישו אותי ובקילומטרים האחרונים שילבתי הליכה בריצה. כל אחת מהריצות בפוסט הזה מסתיימת בטבילה בים, אבל הדרך לשם קשה.

אטרקציה בקיסריה

מרוב תשישות אני פיזית מנוע מלחייך

שבועיים של ריצות ליד הבית, ושוב ריצת ריצת חוף, והפעם מתקדמים דרומה. התכנון היה מהרצליה עד ראשון, כ-24 ק"מ, אבל לא חשתי טוב בלילה והצטרפתי לאחרים באזור רידינג, כשאני מקצר כעשרה ק"מ מהריצה. באזור נמל תל אביב וגם סביב יפו אין חוף שאפשר לרוץ בו, אבל בכל השאר כן, עד החוף המופרד בראשון, שמסתיים בגדר שלאחריה שטח צבאי סגור.

הרצליה עד ראשון

מזג האויר היה טיפה יותר נוח, ביחס לגיהנום של חודש אוגוסט. יחד עם זה שבאופן אישי רצתי רק חלק מהמסלול, שחלקו כלל לא היה על החוף והחלקים שכן היו ברובם נוחים בריצה, זו היתה הריצה הקלה ביותר עבורי, מתוך אלו שהשתתפתי בהן.

קצה המסלול, בחוף ראשון

בהמשך החוף דרומה, מספר קילומטרים מתוך החוף חסומים לגישה, ונאלצנו לדלג לחוף פלמחים. כדי להקל על התכנון הלוגיסטי, החלטנו לקחת קטע קצר יותר, מפלמחים ועד אשדוד ולרוץ אותו הלוך חזור. הנה מפה:

פלמחים עד אשדוד

בקטע הזה יש חלק קצר שהוא ממש מוצלח. הוא ריק מאנשים, כי חוץ ממשוגעים כמונו אין גישה אליו, וגם התאפשר לרוץ על חול מהודק. בחלקים אחרים הריצה היתה קשה יותר כללה חול עמוק או ריצה על שברי צדפים, שהעניקו לחוץ מראה ורדרד יפה, אבל הקשו מאוד על התנועה. עוד דבר שמאוד בלט הוא הלכלוך. איפה שהיו מתרחצים או אפילו רק דייגים, החוף היה מרוצף באשפה. נתקלנו באשפה גם בחופים אחרים, אבל כאן המראה היה מדכא במיוחד. כמובן איפה שלא היו אנשים, היה נקי.

חצי האי של יבנה-ים, מדרום לפלמחים

אשפה בדרך לאשדוד. כאן ויתרנו על ההמשך והסתובבנו חזרה

כשהתקרבנו לנמל אשדוד, החוף התחיל להיות צפוף מאוד והשטח עצמו נהיה מאוד לא נוח לריצה, והחלטנו להסתובב, ולפחות בהתחלה התרחקנו מעט מהחוף לשביל עפר שהיה נוח יותר. צפונית לנקודת ההתחלה אפשר היה להמשיך צפונה לתוך החוף המאוד יפה של קיבוץ פלמחים. כאן נגמר לי הכוח. זה היה סוף שבוע חם באופן קיצוני, כל המים שלקחתי נגמרו והגוף אמר די. שאר החברה ניסו להמשיך עוד צפונה אבל אחרי כמה מאות מטרים, אך כשהתקרבו לבסיס פלמחים אולצו להסתובב.

מה נשאר

להוציא קטעים קצרים שהגישה אליהם חסומה, מיפינו את רוב חופי הארץ. אני כותב "מיפינו" בגוף ראשון רבים, למרות שאני אישית לא השתתפתי בקטע וחצי, בין צפון תל אביב לחוף מכמורת, אבל למעשה למעט החלק שבין נתניה למכמורת, יצא לי לרוץ באזור בהזדמנויות אחרות, אז אני מוותר לעצמי על החסך הזה.

נמל אשדוד הוא לא מקום מומלץ לריצה, אז בכיוון דרום נותר קטע חסר מדרום אשדוד ועד זיקים. בכיוון צפון, חסרים שני קטעים. הראשון הוא מדור ועד חיפה. על מפרץ חיפה עדיף לדלג מטעמי בריאות, והקטע הצפוני ביותר הוא מעכו ועד ראש הנקרא. מזג האויר מתחיל להשתפר, אבל עם הסגר הצפוי, לא ברור מתי המשימות האלו יושלמו.

סיכום

חברי שביל השרון שהם לא אני ממש נלהבים מהפרויקט הזה. חום ולחות הם הקריפטונייט שלי, אז אני לא באמת מסוגל להתלהב משום ריצת שטח בעונה הזו. בנוסף, אף פעם לא הייתי טיפוס של ים, והחול שאני מחזיר הביתה בנעליים מגיע אחר כך לכל פינה. רוב המחמאות בקבוצה היו לקטע בין פלמחים לאשדוד, אבל אני חושב שהוא יותר מתאים להליכה מאשר לריצה. גם הדרך לחוף דור יפה, אבל ההמלצה שלי היא להתחיל צפונית לחדרה, לעבור את קיסריה בהליכה, וכמובן לא בשרב של יולי אוגוסט.

אנטארקטיקה - עדכון חשוב

 

אימייל שהגיע במהלך הלילה האחרון בישר על דחיית המרוץ באנטארקטיקה בשנה, לדצמבר 2021. החברה הלוגיסטית שמארגני המרוץ תלויים בה בכדי לקיים את האירוע החליטה לבטל את כל האירועים שהיא מתכננת לעונה הקרובה. הסיבה העיקרית לכך היא המצב בצ'ילה. גבולות המדינה סגורים לתיירים ולא ברור מתי המצב הזה ישתנה. בנוסף, ישנן הגבלות תנועה באזור בדרום צ'ילה ממנו יצאת הטיסה לאנטארקטיקה, בשל מגפת הקורונה.

הנציג של החברה שמארגנת את המרוץ, אוליבר וואנג, כתב שעל פי פניות שהוא מקבל ממשתתפי המרוץ, חלק מהם כנראה מקבלים את הדחיה בהקלה וחלק באכזבה. אני מוכרח להודות שבעקבות האירועים האחרונים, אני נמצא בצד של אלו שחווים הקלה. עד לפני כחודשיים ממש ציפיתי לנסיעה הזו, אבל די השלמתי עם כך שהמרוץ לא יוכל להתקיים השנה. בזמן האחרון פשוט חיכיתי שתצא הודעה רשמית על הביטול/דחיה, וסוף סוף ההמתנה הסתיימה. כל אירועי הקורונה הוציאו אותי מפוקוס. בימים האלו הייתי אמור להתחיל אימונים למרתון ולעבור על רשימות ציוד מיוחד לשהות ביבשת הקפואה. במקום זה אני שרוי בחוסר ידיעה של האם יהיה סגר וכלל לא אוכל לטוס לשום מקום. עכשיו יש לי יותר משנה לחזור לפוקוס ולהתחיל להתרגש שוב.

הרישום למרתון של שנה הבאה הוא אוטומטי. אוליבר הציע חלופה למי שבכל זאת להוט להגיע לאנטארקטיקה, שמאפשרת לעשות את המרוץ בחודש ינואר, במקום אחר שהטיסה אליו היא מדרום אפריקה. הוא לא סיפק פרטים מלאים אבל אני מנחש שהוא מתבסס על ארוע אחר, שמאורגן על ידי אותה חברה, בשם "world marathon challenge". באירוע הזה, בכל יום מבקרים ביבשת אחרת ורצים בה מרתון. שבע יבשות, שבעה ימים, שבעה מרתונים. בדרך כלל האירוע הזה מתקיים בינואר, אם כי מהסתכלות באתר שלו נראה שגם הוא נדחה, לנובמבר 2021. כנראה, אוליבר מציע את התאריך המקורי של המרוץ ולשחזר את היום הראשון, שהוא טיסה מקייפ טאון לבסיס נובו באנטארקטיקה ובחזרה.

אני נוטה לוותר על ההצעה. ראשית, גם בחלופה הזו הנסיבות לא ברורות. לא ברור מתי יהיו טיסות לדרום אפריקה ולא ברור אם המצב בישראל יאפשר להגיע לשם. שנית, החלופה המוצעת היא in and out: המטוס נוחת בשדה תעופה רוסי, יוצאים לריצה, טסים חזרה. מה שאני נרשמתי אליו כולל שהות ארוכה יותר, ומבחינתי זה גם חלק מהחוויה, וחלק חשוב שאני לא רוצה לוותר עליו.

דצמבר 2021, הספירה לאחור מתחילה.