מספר אחד!

 חדשות מאנטארקטיקה: רשימת המשתתפים ומספרי החזה שלהם פורסמו.

הרשימה אלפביתית ולכן זכיתי לקבל את מספר 1. היית קרוב, מר אנדריסן, אבל הפעם תצטרך להסתפק במספר 2. עוד משהו שאפשר לראות זה שיש עוד ישראלי ברשימה, או לפחות ישראלי לשעבר, מספר 22, שמשויך לישראל ולארה"ב ביחד. אני מניח שישראל היא מדינת הלאום וארה"ב מדינת המגורים. כמובן, הדבר הראשון שעשיתי כשראיתי עוד ישראלי הוא לחפש אותו באתר "מבט למרוץ", שגילה לי שאדם בשם הזה השתתף במרתון תל אביב בשנת 2015. בהנחה שזה אותו אדם, יאמר לזכותו שהוא מראה שאפשר להיות הרפתקן גם בגיל 74. השיא למשתתף המבוגר ביותר נקבע לפני שנתיים כשמתחרה בן 84 השלים את מרתון אנטארקטיקה.

חיפוש קצת יותר מושקע, כולל במקבילה האמריקאית של מבט למרוץ, מגלה שאכן זהו אותו אדם, והוא השתתף במעל לשישים מרתונים, רובם בעשור האחרון. אין ספק ש"הרפתקן" זה אנדרסטייטמנט, עם הישג כזה. מעיון בביוגרפיות של משתתפים בשנים קודמות במרתון באנטארקטיקה, אני יודע שזה מקובל בקרב פלח מסויים של רצים לעשות "טיולי מרתון" בזה אחר זה. מן הסתם, אחרי כמה עשרות כאלו נגמרים להם המרוצים אז מגיעים לאנטארקטיקה. בשבילי, באנטארקטיקה ארוץ את המרתון החמישי שלי (לא כולל אולטרה וריצות אימון) וקשה לי לדמיין את עצמי רץ מרתון רק כדי לרוץ עוד אחד אחרי חודש. 

המדינה שממנה מגיעים הכי הרבה משתתפים היא ארצות הברית, עם 24 מתוך 58, לא כולל שני המשתתפים בעלי שיוך כפול, אחד חצי ישראלי והשני חצי בריטי. הרחק מאחוריה, בריטניה במקום השני עם ששה משתתפים, פולין מפתיעה עם ארבעה, אירלנד ודרום אפריקה עם שלושה, בלגיה, ישראל (היוש!), וצרפת עם שניים, ועוד שתיים עשרה מדינות עם נציג בודד: אוסטרליה, אסטוניה, ברזיל, דנמרק, הולנד, יפן, לטביה, ליטא, מקסיקו, צ'כיה, קנדה ורוסיה. לפי שמות המשפחה, יש חמישה זוגות של בני משפחה.

בגזרת ההכנות, סוף סוף קיבלתי את הגרסה הצ'ילאנית של ה"תו ירוק", שיכנס לתוקף עם הכניסה למדינה והשלמת בידוד. הבידוד עצמו יהיה מקוצר ויסתיים אחרי קבלת תוצאות של בדיקת PCR שנעשית בכניסה למדינה, כמו בישראל. למרבה הצער, את הבידוד עצמו חייבים לעשות בסנטיאגו כך שאני אאלץ להפסיד את הטיסה שלי לפונטה ארנס והזמנתי אחת אחרת ביום למחרת, שלפחות ממריאה ונוחתת בשעות הרבה יותר נוחות. בהזדמנות הזאת גם גיליתי שכשהאתר של חברת התעופה מחליט משום מה שאני מאורוגוואי אז הוא מציע לי אותן טיסות במחיר הרבה יותר זול. לקחתי.

בשדה התעופה של סנטיאגו יש בית מלון, שהוא אמנם יקר יותר ממלונות בתוך העיר אבל חוסך לי התניידות בתוך העיר. כשאני כותב שהוא בשדה התעופה, אני מתכוון ממש בתוך שדה התעופה. יש טרמינל נוסעים, מצדו האחד ממריאים המטוסים ומצדו השני, מלון. כנראה שזה לא המיקום השקט ביותר האפשרי, אבל ללא ספק הקרוב ביותר. הבעיה היחידה שנשארה בגזרה הזו היא שהטיסה נוחתת בבוקר, ועם כל הצפי לתהליך ארוך בכניסה למדינה, לא הרגשתי בנוח לבקש מהמלון יותר משעתיים של צ'ק אין מוקדם, כך שיכול להיות שה"בידוד" יתחיל בלובי. לפחות יש שירות חדרים אז לא ארעב בהמתנה לסיום הבידוד.

המלון משמאל, הטרמינל מימין

עוד בגזרת הקורונה, קיבלתי שם של מרפאה בפונטה ארנס שעושה בדיקות PCR עבור הטיסה חזרה. עוד לא פיענחתי איך מזמינים שם תור, אבל יש זמן לברר וזה גם יכול כנראה לחכות עד שאגיע לשם. בזה, פחות או יותר, מסתיימים החלקים בלוגיסטיקה שהטרידו אותי יותר, מבחינת הסיכוי שלהם להשתבש. נשארו רק דברים פשוטים כמו למלא כל מיני הצהרות בריאות בכניסה לצ'ילה וגם במעבר בספרד. 

הדבר היחיד שאני עוקב אחריו בדאגה הוא העליה במקרי הקורונה בצ'ילה מאז פתיחת המדינה. צ'ילה התחילה לחסן מוקדם, למרות שחלק גדול מהחיסונים היו מהתוצרת הסינית (סינובאק) שהאפקטיביות שלהם נמוכה. מעל 80% מהאוכלוסיה הבוגרת התחסנה, המדינה התחילה לתת בוסטר באוגוסט וכ-30% מהאוכלוסיה הבוגרת כבר קיבלה אותו. ממה שקראתי, הבוסטר אפקטיבי מאוד אפילו אם שני החיסונים הראשונים היו של סינובאק. כדי להילחם במגפה, צ'ילה אישרה חיסוני ילדים עוד לפני ישראל. אחרי תקופה ארוכה של שיפור, כרגע המגמה בצ'ילה היא בכיוון הלא נכון. אני מקווה שבחודש הקרוב החיסונים ינצחו והגבלות ישארו פתוחים.