פונטה ארנס

בקצה הדרומי של דרום אמריקה, נמצאת פונטה ארנס, בה אני נמצא כבר כמה ימים. הנסיעה לאנטארקטיקה נדחתה ביום אחד, מטעמי מזג אויר, ותצא ככל הנראה ב-14.12. המרתון יהיה יום לאחר מכן והחזרה לפונטה ארנס אחרי יום נוסף. הכל, כמובן בכפוף לאילוצי מזג אויר.

להרבה ערים יש כזה, אבל זה הכי יפה שראיתי

כדי לקבל עדכונים על המסע לאנטארקטיקה, אני ממליץ לעקוב אחרי חשבון האינסטגרם של המרוץ, ועוד יותר אחרי חשבון הפייסבוק. יש כאן צוות מדיה שמצלם ומסריט, אבל הגישה לאינטרנט באנטארקטיקה מוגבלת. חשבון האינסטגרם יתעדכן לפני ואחרי הנסיעה. בחשבון הפייסבוק יהיו גם עדכונים תוך כדי, שיועברו בטלפון לוויני. בנוסף לכל זה, הביוגרפיות של המשתתפים עלו באתר המרוץ. אני כמובן מופיע ראשון, ויש הרבה משתתפים עם רקורד מעניין.

העיר עצמה, או ליתר מרכז העיר, מאופיינים בבניה נמוכה של בתים צבעוניים ודי ותיקים. העיר עוברת מתיחת פנים מבורכת שכוללת בעיקר שיפוץ של המדרכות. רוב הבתים ישמחו גם לקבל שיפוץ של החזית ומחיקה של לפחות חלק מהגראפיטי. כל עיר והייחוד שלה אבל הסגנון אופייני להרבה ערים ששמרו על המבנים הישנים שלהן, ולי הזכיר את סנטה קרוז בקליפורניה, למרות שהזיכרון שלי רופף ומבוסס על ביקור קצר לפני 15 שנים.

רחוב טיפוסי במרכז העיר

עוד רחוב. המדרכה משופצת למחצה

לעיר יש כמה מבנים משמעותיים, כמו הכנסיה שלה, וקיבלתי מהמארגנים רשימה של נקודות ציון חשובות בעיר, אבל אני מודה שעיקר החשיבות שלהן היא היסטורית מקומית. מה שעשוי להיות מפגש מרגש של אזרח צ'יליאני עם חלק מהתרבות והזהות שלו, בשבילי הוא רק עוד בניין מפואר שכמותו כבר ראיתי במקומות אחרים.

פנינה בתוך העיר. המבנה משמש כמוזיאון

יש גם ארמון קטן

ובכל זאת, שני דברים שמאוד אהבתי בעיר: בשיטוט במרכז המאוד לא גדול שלה, יש כמה שדרות רחבות ויפות. השני הוא הטיילת של העיר לאורך החוף. בחוף עצמו אף אחד לא מתרחץ, כי למרות שקיץ כאן, מאוד קר. אבל, הטיילת עצמה מושקעת, יש לה שביל אופניים נפרד והיא משופעת בריהוט רחוב ופסלים שונים, כולל אחד מרשים מאוד שהחלון בחדר שלי במלון משקיף אליו, והוא מנציח את המשלחת שצ'ילה שלחה לאזור בשנת 1843.

נוף מנצח

קטע מהשדרה המרכזית

העיר עצמה היא גם נקודת בסיס לטיולים רחוקים יותר, עוד יותר קרוב לקצה היבשת, אבל מבחירה וגם לא מבחירה, אני מקורקע למרכז העיר. ראשית, בכל יום יש לי פעילות כלשהי שקשורה למרוץ ומגבילה את היכולת שלי להתרחק לזמן רב. אני צריך להגיע לבדיקת אנטיגן יומית וכמעט בכל יום יש משהו נוסף, כמו השכרת ציוד או תדרוך. שנית, אני כאן בשביל החוויה אבל כחלק מהחוויה אני מתיחס ברצינות למרוץ ושומר על עצמי. שלישית, אפילו שפגשתי חלק מהמשתתפים, בסופו של דבר אני כאן לבד ולא מרגיש בנוח לצאת לבדי לטיול מרוחק מחוץ לעיר. נראה לי שגם המשתתפים האחרים מקורקעים. ביומיים הראשונים ניצלתי את הטיילת הנהדרת לריצות אימון, ועכשיו בעיקר אני מעביר את הזמן בשיטוט בעיר או במלון.

כטבעוני, המקום לא ידידותי להעדפות התזונה שלי. גם לא כטבעוני, התזונה לפני מרתון היא בעיקר פחמימות ויש מעט מאוד מקומות עם פסטה בתפריט, בוודאי אחת פשוטה בלי תוספת בשרית. בינתיים אני מסתדר עם המסעדה של המלון, מסעדה נוספת עם קצת יותר "שיק" וסנדויצ'יה עם פריט אחד צמחוני (כנראה גם טבעוני), סנדוויץ' אבוקדו. עכשיו דגמתי את הסופרמרקט ולא התפעלתי מההיצע שלו.

ארוחת ערב טיפוסית

המקומיים, לפחות אלו שעובדים במלצרות, לא דוברים אנגלית בכלל. לעומתם, בקבלה של המלון ידעו מצוין. בכל מקום יש עמדה לחיטוי ידיים ולרוב מבקשים למדוד טמפרטורה ולהציג "פאס", שזה התו הירוק שלהם. כולם עם מסכות וחובשים אותן באופן תקין. גם בחוץ, איפה שמסכות אינן חובה, רוב האנשים חובשים אותן.

שלשום קיבלתי את הציוד ששכרתי: מגפים, מכנסיים ומעיל לתנאים קשים. הם משמשים לכל השהות בחוץ באנטארקטיקה, למעט בזמן הריצה.

מרופד

אתמול נערך תדרוך למשתתפים. בגלל הקורונה, הוא נערך בשני מושבים, כשאני, יחד רוב המשתתפים הלא אמריקאים, במושב הראשון. פגשנו את ריצ'ארד, מנהל המרוץ והיוזם שלו. הוא חזר על הטענה שגם אני התיחסתי אליה בפוסט הקודם, והיא שהחלק הקשה, להגיע לפונטה ארנס, מאחורינו, כשהשנה החלק הזה היה קשה במיוחד. מכל המשתתפים, רק אחד לא הצליח להגיע (אני לא יודע מי). המשתתפים מדרום אפריקה כבר נמצאים באנטארקטיקה (אני מנחש שהם קשורים להפקה).  הוא הסביר קצת על התכנון לימים הקרובים ועל מה לקחת לאנטארקטיקה ומה לא. בסוף הוא חילק לכל אחד תיק עם צ'ופרים, כמקובל במרוצים.

עמדת התדריך

אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה

ערכות משתתף

תכולת הערכה

כזה עוד לא קיבלתי. עוד מעט

היום נערך "מסדר ציוד". צוות של שלושה חברים בהפקת המרוץ הגיעו אלי לחדר כדי לעשות בדיקת ציוד. הם הדגישו שביציאה מהמטוס, מאוד קר ליד מסלול הנחיתה, הרבה יותר מאשר במחנה עצמו. מצד שני, בריצה עצמה מתחממים מהר ומגלים שהבגדים חמים מדי. ההערות שלהם עזרו לי לגבש אסטרטגיה מה ללבוש מתי. בסופו של דבר, עברתי את המסדר וקבלתי ציון לשבח על הנעליים. מחר יאספו ממני תיק לבטן המטוס שיגיע איתי למחנה. למטוס עצמו אני לוקח תיק גב עם ציוד הכרחי לשעות הראשונות באנטארקטיקה, וציוד לשעות הראשונות אחרי החזרה. כל השאר, בעיקר בגדים "רגילים", נשאר בפונטה ארנס.

 אורזים ליומיים שלושה

זהו, נשאר להעביר את הזמן עד הדבר האמיתי. בינתיים יש דחיה של יום, נקווה שלא יותר.