הסוף מתקרב. 47 יעדים! הפעם, מדובר ביעד מתחתית הרשימה, מספר 49, אבל אני די בטוח שהוא נכנס לרשימה מתישהו באמצע הכתיבה שלה ולא בסוף, אחרי שהעתקתי אותו מהרשימה של אשתי. כשהרשימה יצאה לדרך לא הימרתי שהיעד הזה יהיה אחד מהאחרונים שאני משלים, אבל החיים לפעמים מערימים קשיים וההזדמנות לסיים את היעד הגיעה רק עכשיו: לאכול במסעדה עם כוכב מישלן.
לפני כמה שנים נפגשתי במסעדה עם קולגה לשעבר שתמיד נתפס אצלי כבחור די בליין. לדעתי, הוא אוכל כל יום במסעדה, שזה לא דבר יוצא דופן אצל עובדי הייטק, אבל הוא מאלו שמגוונים, מחליפים מסעדות, מזמין כל פעם מנה אחרת, וגם, שומו שמיים, נשבע לכם שזה באמת קרה פעם כשעבדנו ביחד, המליץ לי להזמין מנה שהוא לא מכיר כדי שיוכל לטעום מהצלחת שלי. הוא ביקש לראות את רשימת היעדים, שבקושי התחלתי אותה, ודי התלהב מחלק מהיעדים, אבל הופתע שלא יצא לי לאכול במסעדת מישלן. "תראה..." אמרתי, "מדריך מישלן לא מדרג מסעדות בישראל, אז זה חייב להיות בחו"ל, ולחו"ל אנחנו בדרך כלל נוסעים עם ילדים שלא ימצאו מה לאכול שם, וחוץ מזה צריך להזמין מקום חודשים מראש ולהיסחב עם חליפה במזוודה". "מה פתאום!" הוא ענה, "אנחנו לא מדברים על שלושה כוכבי מישלן. זה כולה כוכב!".
אחרי השיחה הזו התגבשה התוכנית ליעד. מכיוון שזה יעד משותף שלי ושל אשתי, בכל נסיעה עתידית לחו"ל אפשר לבדוק מראש אם יש מסעדה מדורגת ולנסות לארגן ערב חופשי מילדים. האפשרות הנוחה ביתר, מבחינתנו, היא ברלין. אחותה של אשתי מתגוררת שם, ואשתי מבקרת אותה לפעמים, עם או בלי המשפחה, בהרכב מלא או חסר. הנסיעות האלו הן יותר ביקור מאשר טיול, כך שאין תוכנית עמוסה שלא משאירה מקום לנשום ואפשר לארגן משהו. יש אפילו מי שתשמור על הילדים, אם כי, ככל שביצוע היעד נדחה, הילדים כבר גדלו ויכולים לשמור על עצמם.
ההמתנה לנסיעה לברלין של שנינו התארכה יותר מהצפוי עם מגפת הקורונה ועצירת כל התיירות במשך כמעט שנתיים. לזה הצטרפה בעייה נוספת והיא שהפכתי לטבעוני, שזה האנטי תזה של המסעדות האלו. כן, יש כמה מסעדות בודדות בעולם שמחזיקות בדירוג כוכבים של מישלן והן גם טבעוניות, אבל כדי להגדיל את המבחר הייתי מוכן להתפשר על אחת צמחונית. ואכן, בברלין, יש בדיוק מסעדה אחת כזו שעונה על הקריטריון, Cookies Cream. בדיעבד, הסתבר שכמעט כל התפריט שלהם הוא ממילא טבעוני, אז אפילו לא הייתי צריך להתפשר באידיאולוגיה שלי. הבחירה במסעדה צמחונית מתכתבת יפה עם אילוץ נוסף מהצד של אשתי, שסולדת ממאכלי ים כולל רוב הדגים ולהוציא עוף ולפעמים בקר, גם את רוב סוגי הבשר היא לא מוכנה לאכול.
הכותרת של הרשימה הזו "The Magnificent Seven", לא מתיחסת לסרט עם יול ברנר וסטיב מקווין מ-1960 וגם לא לרימייק שלו מ-2016 אלא לתפריט הטעימות של המסעדה, שכולל שבע מנות, עם אופציה לווצר על אחת או שתיים או להוסיף מנות דגל שאינן כלולות בתפריט הטעימות. בנוסף, קיימת אופציה ל-Wine Pairing, כלומר לקבל שתיה עם כל אחת מהמנות, ויש גם אופציה לא אלכוהולית. כל זה כמובן עולה הון עתק, כפול ארבעה אנשים (אשתי ואני, אחותה ובעלה). הזמנתי מקום מראש והשבוע השארנו את הילדים לבד ערב אחד.
.jpg) |
| By "Copyright © 1960 – United Artists Corporation." - Scan via Heritage Auctions. Cropped from the original image., Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=88145440 |
באתר של המסעדה היו הוראות הגעה שכללו את המשפט "כשאתה בטוח שהלכת לאיבוד, סימן שהגעת". ואכן, כשהגענו לכתובת, המסעדה לא היתה שם אלא תיאטרון. נכנסנו לסמטה שמשמשת רכבים תפעוליים ליד הבניין והרגשנו די אבודים, אבל עדיין לא מצאנו את המסעדה. רק כשעקבנו אחרי קבוצת אנשים נוספת שהמשיכו באומץ לתוך לתוך הסמטה האפלה והמפותלת, הגענו למקום. המסעדה מעוצבת בסגנון תעשייתי עם הרבה בטון חשוף, והדבר הראשון שנגלה היה שלט של "אסור לצלם", וחבל, כי תכננתי לצלם את כל המנות עבור הרשומה הזו. במנות האחרונות תפסתי אומץ, אולי בהשפעת היין, והגנבתי כמה תמונות.
 |
| בכניסה למסעדה |
את התפריט, פחות או יותר, אפשר לראות כאן, חוץ מאחת מהמנות שהיתה קצת שונה מהתיאור שם. התיאור המילולי של המרכיבים לא מספר על הצילחות, שהיה חלק גדול מהפוזה. שתי המנות הראשונות היו מצוינות, אך בהמשך נרשמו דעות מעורבות. המנה החמישית, פרח בתוך קציפה שעשויים מסלק, שהמראה היפה שלה גרם לי לעבור על איסור הצילום, דווקא היתה הפחות מוצלחת מכולן.
 |
| מנה חמישית: פרח סלק |
 |
| מנה שישית: חציל שחור |
 |
| מנה שביעית: סורבה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה