והרי התחזית

שעוני הספורט משתכללים מדור לדור. לכל שעון חדש מוסיפים חיישנים חדשים, שחלקם מודדים כל מיני נתונים ביומטריים, כמו דופק ו... בעצם אין לי מושג מה עוד. אחד מהדברים שהשעון יודע לעשות הוא לערבב את המדדים האלו עם נתוני הריצה ולהוציא מהם נתון חסר משמעות כלשהו, כמו VO2 MAX. על פניו זה נתון מאוד משמעותי שבודק יעילות של צריכת חמצן, אבל מודדים אותו במעבדה בתנאים סטריליים עם ציוד נוסף כמו מסכה שנושמים לתוכה ולא בעזרת שעון יד שאפילו מד הדופק שלו לא מכוייל.

למרות שהשעון מציג נתונים חסרי משמעות, עדיין קיים הפיתוי להסתכל עליהם ולפחות להתרשם מהשינויים בהם. אם הנתון שמוצג היום יותר טוב מזה שהוצג אתמול, סימן שהשתפרתי במשהו, לא? ובכן, ככה נוח לי להאמין, אבל ההסטוריה מראה שזה לא נכון. אני לא יודע איזה מן חישובים השעון עושה, אבל הוא מסתמך בין היתר על תוצאות האימונים האחרונים, ונוטה להתרשם הרבה יותר מאימונים מהירים. כשהתאמנתי לאולטרא מרתון, תקופה ארוכה של אימונים איטיים גרמה לשעון להציג מדדים הולכים ומדרדרים. כאילו השעון אומר, "היית צריך לרוץ את זה יותר טוב". עכשיו, יכול להיות שההתמקדות בסוג מסויים של אימונים גרמה לדעיכה אמיתית במדדים מסויימים אצלי, אבל מאז האולטרה עברו פחות מחודשיים, ומבחינת השעון הכל חזר לקדמותו כבר לפני חודש, כך שאלו בעצם המדדים "של השעון" ולא המדדים שלי.

מדד מאוד מעניין אצל השעון נקרא race predictor. השעון מציג את ההערכה שלו לזמני ריצה שלי במרחקים שונים: 5 ק"מ, 10 ק"מ, חצי מרתון ומרתון. הדבר הנכון לעשות הוא לזכור שזו ההערכה של השעון, ולא באמת התוצאות שלי, אבל קשה מאוד להתעלם מהמספרים, ולראות איך הם עולים ויורדים אחרי כל ריצה. בשני המרחקים הקצרים יותר, השעון חוזה תוצאות טובות משמעותית מהשיאים האישיים שלי, ואין שום מצב בעולם שאוכל לרוץ כך. התחזית שלו לחצי מרתון על פי רוב קרובה לשיא האישי שלי, אבל קצת יותר חלשה ממנו. מכיוון שגם אני מרגיש קצת יותר חלש מהימים שבהם השיא נקבע, לפני ארבע שנים, ההערכה שלו כנראה סבירה. התחזית שלו למרתון היא מעט מתחת ל-3:45.

מצד אחד, 3:45 זה זמן היעד של איילת ושלי, אז טוב שהשעון מסכים שזה יעד בר השגה. מצד שני, השעון אופטימי מדי במרחקים הקצרים, אז אולי גם כאן הוא אופטימי מדי. שוב מצד ראשון, על פי התחזית לחצי מרתון נראה שהשעון נוטה לפרגן במרחקים הקצרים יותר מבארוכים, אז אולי התחזית שלו כן נכונה. חזרה לצד השני, מדידת המרחקים במרוצים נעשית באופן שמרני, כך שלרוב צריך לרוץ קצת יותר מהמרחק שהשעון מודד, ובמרתון הקצת יותר הזה יכול להגיע לשתי דקות נוספות, אז צריך להוסיף שתי דקות לתחזית. חזרה שוב לצד הראשון, שני המרתון הראשונים שלי היו מהירים יותר מהתוצאה הזו, כולל שיא של 3:30, אז ברור שאני יכול לסיים ב-3:45. נחזיר את המטוטלת לצד השני, לפני שנה בטבריה התפרקתי בסיום וסיימתי ב-3:57, אז זו נקודת הייחוס הנכונה. בקיצור, אני לא יודע מה היכולת שלי.

כדי לסבך את המצב, לאיילת היתה בעיה בשעון שלה והיא איפסה אותו, ועכשיו הוא מציג לה תחזיות מאוד איטיות. הן משתפרות מריצה לריצה, אבל נראה שהשעון שלה רחוק מלהתכוונן על תחזית קבועה, אז גם היא מסתכלת על התחזיות שלי כאילו הן שלה ומתלבטת כמוני אם להאמין להן או לא. בשבת שעברה, בה הגענו לראשונה לאימון 30 ק"מ, שנינו התעייפנו מאוד לקראת הסיום, והשעון שלי הבין את זה (לפחות לגביי) והראה לראשונה תוצאה איטית יותר מזמן היעד, 3:46. ביום שלישי עשינו אימון מהיר באיצטדיון, שהרגיש לי ממש טוב, והשעון פירגן לי בתוצאה חזויה של 3:35. שמחה וצהלולים. מאז היתה ריצה בשבת הזו (19 ק"מ, אנחנו בהפחתת מרחקים לפני הישורת האחרונה של תוכנית האימונים) שהיתה בסדר גמור, אבל השעון פחות התלהב, 3:38.

הקונפליקט אם להאמין לשעון או לא נפתר בחלקו, על ידי איילת. ראשית, היא הזכירה לי ש-3:45 אף פעם לא היה היעד שלה. היעד היה לרוץ בקצב 5:20 לקילומטר. לכאורה, ריצה בקצב הזה למרחק של מרתון צריכה להסתיים בדיוק ב-3:45 (ועוד כמה שניות), אבל אם רוצים לסיים מתחת לזמן הזה, ולקחת בחשבון את העובדה שהמסלול הנמדד תמיד יוצא קצת יותר ארוך, צריך כפיצוי לרוץ טיפה יותר מהר, בקצב 5:17. ברגע שהיעד הוא קצב ולא תוצאה, לא צריך שום שולי ביטחון. קצב 5:20 זה 5:20 בין אם המסלול באורך מדוייק ובין אם לא. בנוסף, בעקבות הקושי של הריצה משבוע שעבר, היא הסכימה להגמיש מעט (ממש מעט, שניה או שתיים לכל קילומטר) את קצב היעד, אם זה יעזור לסיים את המרוץ בהרגשה טובה במקום באפיסת כוחות.

בשבועות הבאים חוזרים למרחקים הגדולים, ואנחנו מתכננים להתחיל מ-30 ק"מ ולסיים בריצה מסכמת עוד שלושה שבועות. האסטרטגיה החדשה היא לכוון מראש לנגטיב ספליט, שבו המחצית השניה של הריצה מהירה יותר מהראשונה. כלומר, אפשר להתחיל קצת יותר לאט ולשמור כוחות לסוף. אני לא בטוח שנצליח לממש את התוכנית הזו. הניסיון מראה שכל עוד לא נגמר לנו הכוח, אנחנו רצים מהר יותר מהמתוכנן, שמים לב לזה תוך כדי הריצה, מחליטים להאט ואז ממשיכים באותו הקצב. בקרוב נגלה.