חנות קטנה ומטריפה

 לפני שבועיים הכרזתי על בליץ על רשימת היעדים. השבוע האחרון היה מוצלח במיוחד עם לא פחות מארבעה יעדים שהגיעו לסיומם. השבועות הבאים לא צפויים להיראות ככה, אבל בקצב של פוסט בשבוע שמוקדש ליעד אחד בכל פעם, ארבעת השבועות הבאים סגורים מבחינת נושאים לכתיבה, ובסופם צפויים בוודאות גבוהה להצטרף שני יעדים נוספים, ולאחר מכן תהיה רגיעה במתקפה.

העבודה על היעד שהוא נושא הפוסט הנוכחי הזכירה לי את הסצינה הבאה מתוך הסרט "מונטי פייתון והגבוע הקדוש":

הסיפור החל לפני חמש או שש שנים. רשימת היעדים עוד לא נכתבה, בבית הספר של הבן הגדול שלי התקיים יום פעילות מיוחד שכלל דוכני מכירה, והוא קנה עציץ קטן של בזיליקום. אותי מאוד הפתיעה הבחירה שלו, כי אצלנו בבית אין עציצים. היו פעם, לפני המון שנים, אבל כולם מתו. ככה זה, יש אנשים שפשוט גרועים בלגדל עציצים. אם אתם חלק מהאנשים האלו, אתם בוודאי מבינים אותי. אם אתם לא, אולי עוברת לכם בראש מחשבה שיפוטית כמו "אבל בזיליקום זה הצמח הכי קל בעולם, הוא גדל לבד ומשתלט על הכל! יש לי בזיליקום בית שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע ועכשיו אני יצואן הבזיליקום מספר אחד במזרח התיכון". אם כך, זרמו איתי ותהיו פחות שיפוטיים.

עציץ הבזיליקום עמד על השולחן בחדר של הבן שלי, שגם העניק לו שם: "פלאפי". בהתחלה, פלאפי שמר על המוניטין של בזיליקום כצמח שמגדל את עצמו. רוב הזמן התעלמנו ממנו, והוא הסתדר לבד, כשמדי פעם הוא גם סיפק עלי תבלין לארוחה. ואז פלאפי עבר לגור במרפסת כדי לקבל יותר שמש. כעבור כמה ימים מצאתי אותו מיובש לחלוטין והעברתי אותו לטיפול נמרץ על אדן החלון במטבח, שם הוא קיבל אור ללא שמש ישירה, וגם בניגוד למרפסת, אפשר היה לראות אותו כל הזמן ולעקוב אחרי מצבו. כל זה היה מאוחר מדי עבור פלאפי, שלא שרד את הטראומה.

כשנה לאחר לכתו בטרם עת של פלאפי, נזכרתי בו בזמן שרשימת היעדים שלי היתה בשלבי כתיבה אחרונים, וכך נולד פריט מספר 48 ברשימה. אני די בטוח שהיעדים בשני המקומות האחרונים לא נכתבו אחרונים, אז יש מצב שזה היעד האחרון שבחרתי לעצמי, אם כי אני לא באמת זוכר. בכל אופן, זהו יעד מספר 30 שאני משלים: לגדל צמח או תבלין שישרוד שישה חודשים.

תקופה ארוכה לא רציתי להתקרב ליעד הזה, מפחד הכישלון. הדירה שלנו שטופת שמש מה שהפך את היעד למאתגר עבור משפחה של קוטלי עציצים. מספר אנשים שסיפרתי להם על היעד הזה גילו אמפתיה למצוקה שלי והציעו לי לגדל קקטוס. לא רציתי. ראשית, זה הרגיש לי רמאות. אם הוא גדל לבד אז זה לא אני שמגדל אותו. שנית, חששתי שאפילו קקטוס לא יצליח לשרוד אצלי.

הפוביה מגידול עציצים הגיעה לשיא בסיפור המקברי הבא: סבתא שלי החליטה לקנות לנו מתנה לבית, והחליטה שהמתנה תהיה גינה למרפסת שלנו, שהיתה ריקה מכל צבע ירוק מאז שעברנו לגור בדירה שלנו. מכיוון שכבר היתה מבוגרת ולא בקו הבריאות, היא רצתה שנקנה בעצמנו מה שצריך, והיא תחזיר לנו את העלות. תקופה ארוכה לא עשינו שום דבר בנידון, כשמדי פעם היא מזכירה לנו את ההתחייבות שלנו. בינתיים, הבריאות שלה התערערה יותר, והגענו איתה לפשרה שנקנה צמחיה מלאכותית. משיחה עם המוכר בחנות, מתברר שגם רוב הצמחיה המלאכותית לא שורדת בשמש, אם כי יש עציצים שיותר עמידים מאחרים. אז ההזמנה עשינו כשכבר היתה היתה מאושפזת בבית חולים, ובזמן שהעציצים הגיעו אלינו הביתה היא נכנסה לתרדמת. באותו היום נפטרה.

למי שסקרן לדעת, ה"גינה" כוללת שני עצים, שאחד מהם שורד יפה והשני קצת פחות כי הוא איבד את רוב הפרחים שהיו מודבקים אליו. בנוסף אליהם היו שלוש אדניות עם מספר צמחים מלאכותיים בפנים, שבמשך השנים התפוררו כמעט לחלוטין. למרבה ההפתעה, בתוך העזובה של אחת האדניות התנחל שיח בר שלא ברור איך הוא מצליח לשרוד בכלל, כשאין בכלל אדמה באדנית, רק טוף.

אני חושב שהבהרתי את הנקודה, למה עבורי זה יעד קשה. מצד אחד דחיתי אותו כל הזמן, מצד שני השעון מתקתק. יתר על כן, אם אני מתחיל את היעד ונכשל, הספירה של ששת החודשים מתאפסת וצריך להתחיל אותו מחדש. לכן, לפני בדיוק שנה, צצה לה הזדמנות לנסות אותו. היינו בחתונה שבה על כל שולחן עמד עציץ קטן של צמח תבלין, ובסוף האירוע העציצים חולקו לאורחים. אין לי מושג איזה תבלין לקחתי, זה היה צמח קוצני שזכה לשם "פלאפי 2", ויחד איתו הגיע "פלאפי 3", שקיבלתי מקרובי משפחה שלא רצו את העציץ שלהם. פלאפי 3 לא נראה כל כך טוב ולא התלהבתי לקחת אותו, אבל מכיוון שרק אחד צריך להגיע לקו הגמר, כפול עציצים זה כפול סיכויים. 

שני הפלאפים הונחו לאחר כבוד על אדן חלון המטבח שבו סיים את דרכו פלאפי המקורי. זו הנקודה היחידה בבית שאפשר להניח בה עציץ כך שיקבל אור טבעי אך לא ישיר. אני לא יודע אם הקו הלוגי הזה הגיוני, אבל הוא לא עבד. הצמחים לא שגשגו והיה ברור שלא ישרדו תקופה ארוכה. השאלה היחידה היתה אם יחזיקו מעמד עד סוף היעד, או לא. כנראה שלא היו שורדים, אבל לא זכיתי לגלות את התשובה בוודאות, כי יום אחד מצאתי את שניהם בפח. על פלאפי 3 שמלכתחילה נראה חלוש הייתי מוכן לוותר, אבל את פלאפי 2 החלטתי להציל ושלפתי אותו החוצה. יום אחד שמתי לב שהוא נעלם שוב, וכששאלתי בבית התברר שכבר לפני שבוע הוא נזרק מכיוון שהיו בו נמלים.

הכישלון לא ריפה את ידי ובחודש ינואר השנה החלטתי לנסות שוב. אני לא יודע אם אתם זוכרים את הימים שלפני הקורונה, אבל אז היה נהוג לנסוע לחו"ל בקיץ. תכננו נסיעה ארוכה לחודש אוגוסט, ומכיוון שאני לא יכול לקחת את העציצים איתי לחו"ל, סוף ינואר זה הרגע האחרון שממנו אפשר להספיק שישה חודשים של גידול עציצים. נסענו למשתלה, ביקשתי צמחים רב עונתיים שישרדו מרפסת שטופת שמש, וחזרתי עם זה:

מימין לשמאל: פלאפי 4, פלאפי 6, פלאפי 5

אין לי מושג איך קוראים למה שקניתי, בשבילי הם פלאפי 4, 5 ו-6. הם נמצאים במרפסת קטנה וסגורה, לאורך קיר שמקבל שמש ישירה וחזקה אבל לזמן מוגבל. קשה לזכור את זה אחרי הקיץ הנורא שעברנו, אבל החורף הקודם היה סוער במיוחד, וההנחיות שקיבלתי היו שכל עוד יורד גשם, לא להשקות. חודש עבר, והנה עדכון:

פלאפי 4-6 בגיל חודש

כצפוי, עציצים נמכרים בשיא הפריחה שלהם, ואז הפרחים נובלים. עוד משהו שאפשר לראות בתמונה הוא שפלאפי 5 (הצהוב, משמאל) מעט נפול. באותו חורף היה יום סוער במיוחד, והרוח הפילה עליו מטאטא שנשען על הקיר. לצערי שכחתי לצלם תמונה מגיל חודשיים, ויש לי תמונה מגיל שלושה חודשים:

בגיל שלושה חודשים

אפשר לראות שהמצב לא כל כך טוב. פלאפי 6 איננו עוד, והחלקים של פלאפי 5 שנפגעו מהמטאטא לא השתקמו מהטראומה. עונת הפריחה גם היא מאחורינו. אבל בואו ניקח את המצלמה אחורה ונראה מה נמצא לידם:

אורחים חדשים, בני חודש

אם הייתי מצלם את התמונה החסרה מגיל חודשיים, היה אפשר לראות את העציצים הנוספים בימיהם הראשונים. בסוף מרץ היה הסגר הראשון, ומקום העבודה שלי שלח לי שלושה (כן, שלושה) עציצים כמתנה לימי הסגר. עדיין האמנתי אז בפלאפי 4-6 אז לא טרחתי להשקיע יותר מדי באורחים החדשים ולתת להם שמות. מחיפוש במגדיר צמחים, אני חושב שהצמח עם העלים הבשרניים והפרחים האדומים הוא קלנצ'ו בלוספלדיאנה, אבל אני קורא לו פלאפי 7. הצהוב המיובש שנראה שימין ספורים הוא פלאפי 8. חסר בתמונה פלאפי 9 שלא שרד אפילו חודש ואני כבר לא זוכר איך הוא נראה.

בחודש מאי היה גל חום קיצוני. הקפדתי להשקות את העציצים שלי אבל חששתי שזה לא יספיק. אפילו חשבתי להכניס אותם הביתה, אבל מכיוון שבטבע שיחים לא יכולים "להיכנס הביתה", זה נראה לי רמאות. קיויתי לטוב, וטוב לא היה:

4 חודשים לפלאפי 4-5, חודשיים לפלאפי 7-8

אפשר לראות שגל החום הזה היה יותר מדי לפלאפי 4 ו-5. לעומתם, אצל פלאפי 7 רק הפרחים התיבשו, ופלאפי 8 עדיין תלוי על בלימה, בלי שינוי. אם אובדנם של פלאפי 4 ו-5, הפוקוס עובר לפלאפי 7 ו-8 (אבל תכלס, פלאפי 7. תודו שאתם לא נותנים אמון בכמה גבעולים יבשים שנקראים פלאפי 8) והזמן חוזר חודשיים לאחור, ליום ההגעה של פלאפי 7 ו-8. במקום להיות ארבעה חודשים אל תוך היעד וחודשיים לסיום, המצב הוא הפוך.

אגב, עוד לא אבדה תקוותי בקשר לפלאפי 4, כי מבט מקרוב גילה את התמונה הבאה:

It's alive!

אלו היו תקוות שווא. אחרי כמה ימים גם העלים הזעירים האלו התיבשו. בואו נראה מה מצבם של פלאפי 7 ופלאפי 8 בגיל שלושה חודשים:

פלאפי 7 ו-8 בגיל שלושה חודשים

גבירותי ורבותי, מהפך! כצפוי, הפרחים התיבשו, ונראה ששום דבר לא מזיז לעלים הבשרניים של פלאפי 7, אבל תראו את פלאפי 8 שנראה כאילו חזר מהמתים, עם עלים וגבעולים חדשים. כמו כן, נציין את הברור מאליו, והוא שפלאפי 7 ו-8 עזבו את העציצים הקטנים שלהם ויירשו את האדנית מקודמיהם. זה קרה מעט לפני צילום התמונה הזו. הדשא שאתם רואים הוא סינטטי, ולא צריך להתרגש ממנו. בואו נריץ את הזמן קדימה חודש נוסף:

ארבעה חודשים

המעבר לאדנית עשה רק טוב לשניהם. השיפור ניכר אצל פלאפי 8, אבל אפשר לראות שגם פלאפי 7 גדל, לא לגובה אבל לרוחב, ומתקרב למרכז האדנית. חודשיים לסיום והמצב ממש מעודד. זה הכי רחוק שהגעתי ביעד הזה עד כה. בואו נריץ קדימה חודש נוסף:

חמישה חודשים

התמונה הזו צולמה בסוף אוגוסט. אם לא היתה הקורונה, הייתי בחו"ל במשך רוב אוגוסט ולא מטפח עציצים. למעשה, אם לא היתה הקורונה אז מקום העבודה שלי לא היה שולח אלי את פלאפי 7 ו-8 (ופלאפי 9, זכר צדיק לברכה). אז הנה, משהו טוב יצא מהקורונה. הימים חמים מאוד ואני מקפיד להשקות אותם מדי יום. פלאפי 7 לא השתנה הרבה, אולי השתלט עוד קצת על מרכז האדנית. פלאפי 8 גדל יפה מאוד לגובה. משהו שקרה בחודש שעבר מהתמונה הקודמת ולא רואים בתמונה הוא תאונה שקרתה לפלאפי 8, שנשתל באותו מקום מקולל שבו היה פלאפי 5 שנפל עליו מטאטא. על פלאפי 8 נפל צינור השקיה ואחד מהגבעולים שלו נשבר. בתמונה רואים שני גבעולים אבל יכלו להיות שלושה. 

בשלב הזה נשאר חודש לסיום היעד וההצלחה נראית קרובה. כמה ימים לאחר צילום התמונה קיבלתי מירקן כמה עציצים והחלטתי לשתול גם אותם. אלו אמורים להיות עגבניות שרי, אבל עד שנראה פירות אני לא ממש בטוח, כי הם לא דומים לשיחי שרי אחרים שראיתי. הנה הם ביום שנשתלו בבית:

אורחים חדשים

בוודאי לא יפתיע אתכם שהשמות שלהם הם פלאפי 10 עד פלאפי 15. התמונה שלהם צולמה שלושה שבועות לסיום היעד, אז בואו נסיים אותו כבר בניצחון:

בני חצי שנה

אולי לא רואים הבדל גדול מהתמונה הקודמת, אבל הם ממשיכים לגדול. כדי שיכנסו לפריים, אני מצלם מרחוק יותר. היעד הושלם, וכמובן שלא נטשתי אותם אלא אני ממשיך לטפח אותם. הייתי רוצה לראות אותם נכנסים לעונת הפריחה ולא לראות רק עלים. מאז צילום התמונה הזו עברו כמה ימים, ופלאפי 10-15 כבר בני ארבעה שבועות. נסיים בתמונה שמראה כמה הם גדלו:

תראו! פרחים!