מוצרט נגד בטהובן

היעד ה-33 ברשימת היעדים הוא גם היעד ה-33 שאני משלים, ומסיים את שבוע ה"בליץ" על הרשימה שבו הושלמו ארבעה יעדים. על היעד הזה עבדתי תקופה ארוכה ואני מאוד גאה בו. היעד הוא לנגן באופן סביר יצירה מוכרת בפסנתר. 

המעטים שזכו להציץ לקובץ האקסל שלי שבו נמצאת הרשימה לא תמיד מבינים את הקונטקסט של היעד, רק מלקרוא את השם שלו, מה שיכול להוביל לאי הבנה. גם "יונתן הקטן" זו יצירה מוכרת, ורבים חושבים שהיא מאוד קלה, אם כי יש כאלו החולקים עליהם, כמו בסרטון הבא (ניתן גם לצפות בו ביוטיוב, משם הוא הגיע אלי):

אם אתם מהקוראים הקבועים של הבלוג אז כנראה אנחנו מכירים גם בעולם האמיתי. מכאן אני מסיק בזהירות שכבר הראיתי לכם את הסרטון  שלמעלה בהזדמנות אחרת. בכל זאת, קחו 3:44 דקות לצפות בו שוב. ראשית, כי הוא ממש מצחיק. שנית, כי הוא רלוונטי להבנת חלק מהדקויות בהמשך הפוסט.

אני אוהב שליעדים שלי יש מדדים ברורים. אם יש מדד אז אפשר למדוד מתי היעד מושג. ליעד הזה יש מדדים, אבל הם לא מאוד ברורים. מה זו "יצירה מוכרת" ומה זה "באופן סביר"? התשובה הלא כל כך מספקת היא שזה היעד שלי ולכן אני אדע מתי הוא הושלם, אם כי המשך הפוסט יפרט קצת יותר.

אז למה לא "יונתן הקטן"? פשוט כי את זה אני יודע לנגן, מזמן (למרות שאת המובמנט השלישי... פחות). גדלתי בבית שהיה בו פסנתר, וגם למדתי לנגן במשך שלוש שנים וחצי. מאז עברו כמעט שלושה עשורים שברובם לא היה לי פסנתר בבית ושכחתי כמעט הכל. קצת אחרי שהפסקתי ללמוד באופן רשמי ניסיתי ללמד את עצמי יצירות מוכרות חדשות (עבורי). ניסיתי ללמוד את הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך, יצירה שגרסה מקוצרת שלה מוכרת לרבים בתור נעימת הפתיח את הסדרה "היה היה", ואת רצועת הפסנתר בשיר "רפסודיה בוהמית" של להקת Queen. בשניהם הגעתי בערך לאמצע הדרך לפני שנתקעתי והתיאשתי. היום אני מסוגל לנגן בערך 30 שניות מכל אחד מהם שאני מסוגל לשחזר מתוך הזיכרון.

אם כך, ביעד הזה רציתי לחזור לנגן בערך ברמה שבה הייתי, ולהצליח ללמד את עצמי יצירה שלא ניגנתי בעבר. לגבי "באופן סביר", זה נתון לשיקול דעתי, אבל כבסיס רציתי להצליח לנגן לפחות פעם אחת, כשאני מרשה לעצמי שגיאות קטנות בדרך, כל עוד הן לא גורמות לי לעצור. מכיוון שאני מתעד את היעדים בבלוג, הוספתי לדרישות גם לתעד את הנגינה בוידאו.

נותרו כמה שאלות פתוחות בדרך אל היעד, כמו איזה יצירה מוכרת תתאים לי? לפני כמה שנים הייתי מכור למשחק לטלפון בשם piano tiles, שבו השחקן מקיש על מלבנים שחולפים על המסך לצלילי יצירות קלאסיות. זו לא היתה רק השחתה של זמן, אלא הזדמנות לבחון מועמדים לתפקיד היצירה הנבחרת, גם מוכרת, גם ערבה לאוזן (שלי), גם כזו שאני מעריך שאני יכול ללמוד, וגם לגלות איך קוראים ליצירה, היות שליצירות קלאסיות רבות יש שם גנרי ובלתי זכיר כמו "סונאטה מספר 14", או "אופוס 53". אל קו הגמר הזמני והלא סופי הגיעו שתי יצירות, פרק מתוך סונאטה של מוצרט (עליה ארחיב בהמשך) ונעימת האריה "הבנרה" מתוך האופרה "כרמן", של ביזה.

שאלה פתוחה נוספת היתה איפה לנגן, היות שלא היה לי פסנתר בבית. החלטתי לנצל את העובדה שמקום העבודה שלי סמוך לבית הורי ולנגן אצלהם. זה לא היה סידור כל כך נוח, ולכן דחיתי את היעד לא מעט, אבל קצת אחרי תחילת 2020 התחלתי במשימה. די מהר נתקעתי כי לא הצלחתי לנגן את היצירות האלו בכלל. בסונאטה של מוצרט, עוד איכשהו הצלחתי לנגן את התיבות הראשונות, כל יד בנפרד, אבל לא יותר מזה, וגם ב"הבנרה" התקשיתי לסנכרן נגינה בשתי הידיים. ניסיתי לקחת צעד אחורה, לתרגל יסודות ופתחתי חוברת עם תרגילי נגינה למתחילים אבל השתעממתי מהר מאוד ועזבתי את הכיוון הזה אחרי ניסיון בודד.

באותו זמן יצא לי לבקר במשרדי הסטארט אפ joytunes, שמפתחים אפליקציות (בתשלום) ללימוד נגינה. כדי לא להעמיס יותר מדי על הפוסט הזה, את נסיבות הביקור אשאיר להזדמנות אחרת, רק אציין שלמרבה הפתעתי, אור ותום, שני היוטיוברים שמככבים בסרטון שלמעלה עובדים שם. הנה דוגמה למשהו שהם הפיקו שם, לכבוד האחד באפריל.

החלטתי לתת לאפליקציה שלהם הזדמנות. חוויות המשתמש מזכירה את המשחק "guitar hero", שבו השחקן "מנגן" כדי לגרום למשחק להשמיע מנגינה. באפליקציה של ג'וי טיונס, simply piano, באמת מנגנים לפי תווים שמתרוצצים על המסך, כשהאפליקציה מקשיבה ומגיבה בהתאם לכמות השגיאות, אבל היא מוסיפה כלי נגינה נוספים בחלק מהשירים, כדי שגם הנגן המתחיל ממש ירגיש שהוא מנגן שיר פופ קצבי ומוכר ולא תרגילי סולמות. באופן הזה, במקום לנגן תרגילי אצבעות מונוטוניים ולהשתעמם מהם, אפשר לנגן תרגילי אצבעות שנשמעים כמו שירים מודרניים פופולריים.

עם זאת, על הפסנתר הקלאסי נתקלתי במספר בעיות, למרות שיכול להיות שחלקן קשורות לכך שהסמארטפון שלי יחסית ישן. ראשית, המוזיקה שהאפליקציה משמיעה מפריעה לה להקשיב לנגינה שלי. האפליקציה מזהה את הבעיה ומנסה להתגבר עליה, אך לא באמת מצליחה, אלא אם כן מחרישים לגמרי את הרמקול של הטלפון, מה שפוגם בחוויית המשתמש. שנית, ברגע שהגעתי לאקורדים, האפליקציה התקשתה לזהות אותם ו"פסלה" אותי על לא עוול בכפי.

עם כל זה הסתדרתי, אבל כשבועיים אחרי שהתחלתי להתאמן פרץ הסגר הראשון והורחקתי מהפסנתר. קיבלתי מייל אוטומטי מג'וי טיונס בנוסח "שמנו לב שהפסקת לנגן, הכל בסדר?", ועניתי עליו, ולהפתעתי קיבלתי מענה אנושי, בעקבותיו האריכו לי את המנוי. בנקודה הזו החלטתי לא להמתין לקורונה וקניתי פסנתר חשמלי לבית. מכיוון שהפסנתר חשמלי, אפשר לחבר את הסמארטפון ישירות לפסנתר כך שהאפליקציה לא צריכה "להקשיב" לנגינה יותר, מה ששיפר פלאים את חוויית המשתמש. כדאי לדעת שכדי לחבר סמארטפון ליציאת midi של כלי נגינה חשמלי נדרש כבל לא סטנדרטי שקצת קשה להשיג. יתרון נוסף של כלי נגינה דיגיטלי הוא שאפשר לחבר אליו אוזניות ולחסוך הפרעות בנוסח "אני לומד עכשיו וזה מפריע לי", מבני הבית שגודשים אותו מאז הסגר הראשון. הבדל נוסף הוא שהקלידים של הפסנתר החשמלי רכים יותר למגע, וקל לי להפיק מהם צלילים אחידים יותר, ביחס לפסנתר רגיל.

במקביל לאימונים בעזרת האפליקציה, חזרתי ליצירות שלי יניסיתי להתמודד איתן, אבל ביצעתי שינוי ברפרטואר. ויתרתי על "הבנרה" ובמקומו, בהשראת הסרטון מלמעלה, החלטתי לנסות את הפרק הראשון (לא, ממש לא השלישי) מתוך סונטת ליל ירח של בטהובן. עדיין היה לי קשה מאוד עם שתי היצירות, אבל הצלחתי להתקדם מעט בשתיהן בנגינה עם שתי הידיים, ונוצרה מעין תחרות, בין מוצרט לבטהובן, באיזו יצירה אגיע לשליטה (סבירה, כן? לא יותר) קודם.

3, 2, 1, fight!

היצירה של מוצרט היא הפרק הראשון מתוך סונטה מספר 16, יצירה ששמעתי לראשונה בחטיבת הביניים, כשחבר שהיה פסנתרן מחונן ניגן אותה כשהייתי אצלו בבית. היא מאוד מהירה ולמי שלא יודע לנגן היא נשמעת קשה, אבל יש גם ילדים שמצליחים לנגן אותה (כמו אותו חבר). נתקעתי בערך בשליש היצירה ואז קראתי עליה קצת והתאכזבתי לגלות שמוצרט בעצמו הגדיר אותה כיצירה קלה מאוד שמיועדת לילדים. רציתי לשמוע ביצוע שלה כדי לדעת אם אני מנגן נכון והגעתי לסרטון של הפסנתרן הסיני לאנג לאנג, שבו הוא מספר על היצירה. בפרט, הוא מספר שהוא ניגן אותה ברסיטל הראשון שלו בגיל 5 (!). תודה רבה לכם, באמת, מוצרט ולאנג לאנג, ממש עזרתם להערכה העצמית שלי.

גם בסונטת ליל ירח נתקעתי בערך ברבע עד שליש הדרך. בכל זאת, התאמנתי באופן די קבוע, ואחרי כשלושה חודשים החלטתי לזנוח את האפליקציה של ג'וי טיונס. הגעתי בערך לחצי הדרך בלומדה שלהם והתחלתי להרגיש שהיא כבר לא עוזרת לי יותר, ואני לא ממש מנגן איתה אלא "עוקב אחרי הוראות" בזמן שבעוד שאני מנגן קצב פשוט מדי, האפליקציה משמיעה לי שיר שלם ש-90% לא באמת אני מנגן. בצד החיובי אני חושב שהאפליקציה הזו עוזרת מאוד למתחילים ממש לעשות צעדים ראשונים, וגם לי היא עזרה לריענון ולהיזכר לקרוא תווים. מצד שני, אני חושב שהיא מבטיחה יותר ממה שהיא יכולה באמת לקיים.

בשתי היצירות התחלתי לפרוץ את המחסום שהיה לי ולנגן אותן (עם הרבה שגיאות ועצירות) עד הסוף. במקביל שלאימון על הטכניקה, את שתיהן נאלצתי ללמוד בעל פה, כי לא יכולתי להעביר עמודי תווים תוך כדי נגינה. הפרק הראשון בסונטת ליל ירח הוא איטי ורובו מורכב מתבנית פשוטה שחוזרת על עצמה בשינויים קלים, אבל הוא דורש למתוח מאוד את כפות הידיים כדי להגיע לקלידים הנכונים, מה שהיה קשה לי מאוד בהתחלה, ועדיין קשה בקטעים מסויימים. מנגד, הסונטה של מוצרט מורכבת מאלמנטים פשוטים טכנית כמו סולמות ואקורדים שבורים אבל מאוד מהירים. גם אחרי המון אימון קורה שהאצבע מחליקה לתו הלא נכון, או שאחד הקלידים לא נלחץ.

לאורך כל הדרך של ה"תחרות" הזו, לסונטה של מוצרט היה יותר פוטנציאל לניצחון. דווקא מכיוון שהיצירה מהירה יותר, אפשר להחליק שגיאות יותר בקלות. לעומת זאת, כשטועים ביצירה איטית כמו בפרק הראשון של סונטת ליל ירח, השגיאה ממש בולטת ואי אפשר להתעלם ממנה. מדי פעם ניסיתי לצלם את עצמי מנגן, כשהאתגר המשמעותי היה למקם את המצלמה של הסמארטפון מעל הפסנתר. הפתרון שמצאתי היה לקשור את הסמארטפון לידית של החלון הממ"ד, שממוקם מעל לפסנתר. בדיעבד, במקום להשתמש במקרופון של הסמארטפון ולהקליד סאונד באיכות נמוכה עם רעשי רקע יכולתי להשתמש באחת מהיציאות הדיגיטליות של הפסנתר כדי להקליד צליל נקי, אבל עד עכשיו עדיין לא התנסיתי באפשרות הזו.

אחרי כמה נסיונות שעדיין לא עמדו בציפיות שלי מעצמי, הגיע ביצוע של הפרק הראשון של סונטה מספר 16 של מוצרט לקו הגמר, באופן מתועד, אם כי עשיתי לעצמי כמה ויתורים בביצוע. הפרק מחולק לשני חלקים שכל אחד מהם מבוצע פעמיים. בתווים שמהם למדתי לא הופיע שום דבר על לחזור פעמים אז ניגנתי אותו פעם אחת, כדי להגדיל את הסיכויים שלי לשרוד עד הסוף. יש כמה שגיאות בביצוע, אחת מהן קצת צורמת לקראת הסיום, אבל היות שאני קובע לעצמי מה זה "ביצוע סביר", ויתרתי לעצמי. דבר אחרון והכי חשוב, אחרי חגיגות הניצחון הקשבתי לביצוע של לאנג לאנג לאותה יצירה, ולצערי, למרות ששנינו מקישים רוב הזמן על אותם קלידים, מרגישים שזו לא אותה יצירה. 

קראתם עד לכאן, ועכשיו הביצוע שלי:

ומה לגבי המובמנט הראשון של המונלייט סונטה? בגלל שהיצירה איטית וכל טעות היא מאוד בולטת, עד לרגע שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, לא הצלחתי לנגן אותה, עם או בלי צילום, בלי לעשות לפחות טעות אחת, אם כי לרוב לא הרבה יותר מאחת. עם זאת, ברור שאי אפשר לסיים את הפוסט הזה בלי ביצוע. אחרי שהתחלתי לכתוב את הפוסט לקחתי הפסקה ונסעתי להורים שלי, שם החלטתי לנסות לנגן את היצירה על הפסנתר שלהם, והנה, ביצוע מושלם, בסטנדרטים הצנועים שלי. מה לעשות שאין תיעוד לזה, אז תאלצו להסתפק בביצוע שצולם משתי מצלמות, כך שיכולתי לחתוך החוצה, באופן די גס, טעויות בביצוע לקראת סוף היצירה. חוץ, מזה, כמו אור מהסרטון שפתח את הפוסט הזה, בזכות זווית הצילום הנוספת תוכלו להתרשם מזה שגם אני לובש חולצה חדשה.