אחד מהפידבקים שקיבלתי על תיעוד כל היעדים שאני מנסה להשלים, הוא שכנראה יש לי המון פנוי. בדיוק בגלל זה קיים היעד הבא: בלי לעשות הרבה, היעד שחותם את הרשימה במקום החמישים והאחרון, הושלם לפני כשבועיים. מספר היעדים שהושלמו עומד כעת על שלושים וארבעה (נכון ללפני שבועיים. חכו לעדכון בפוסט הבא). היעד קיבל את המקום האחרון ברשימה עוד הרבה לפני שמרביתה נכתבה, מתוך כבוד למהות שלו, להוריד אחוזי משרה, לקחת חל"ת, להחליף תפקיד או להפסיק לעבוד.
בכדי לכתוב את הרשימה, הייתי צריך לחפש רעיונות, ואחד מהמקומות שבהם חיפשתי אותם היה הרשימה המקבילה של אשתי. אצלה, איפשהו במרכז הרשימה, הופיע יעד הרבה יותר דרמטי, "להתפטר מהעבודה". בלי להרחיב יותר מדי, אסתפק בהסבר שהיה הרבה היגיון מאחורי היעד שלה. היא עבדה שנים ארוכות באותו מקום עבודה, שסבל מסטגנציה במשך תקופה ארוכה. בכל יום, הבחירה להמשיך ולהישאר במקום העבודה הזה היתה מצד אחד הבחירה הטבעית, אך מצד שני, היתה התחושה שיום אחד מקום העבודה הזה לא יהיה יותר, או שישתנה יותר מדי, לרעה. כיום היא עובדת בתפקיד דומה, במיקום דומה, בתחום דומה, עם בערך אותם אנשים, אבל בחברה אחרת, שצומחת במקום להתכווץ, ונראה שהמעבר היה לטובה. מקום העבודה הקודם, לעומת זאת, נסגר לאחרונה ואחרוני העובדים פוטרו.
אני בחרתי לנסח את היעד שלי באופן הרבה יותר מתון, ולתת לעצמי מרחב גדול באופנים שבהם אפשר להתמודד איתו. כשהרשימה נכתבה הייתי פחות משלוש שנים באותו מקום עבודה, כך שכל סוג של שינוי, ובוודאי עזיבה, לא היו על הפרק. יתר על כן, כבר הייתי אחרי שינוי קריירה לא פשוט, ולא היתה שום סיבה לחפש בכח שינוי, כאן ועכשיו. עם זאת היעד נכתב מתוך מחשבה על רשימה שתהיה בתוקף כמעט עשר שנים קדימה, ושלוש עשרה שנים באותו מקום עבודה זה פרק זמן שבו צריך לעצור ולחשוב מדי פעם האם אפשר וכדאי לעשות משהו אחר. מכיוון שהתשובה יכולה להיות גם "לא", היעד נוסח באופן מעורפל שאינו מחייב צעדים דרסטיים.
בנקודה הזו אני חייב להכניס דיסקליימר חשוב מבחינתי. אני מודע לגמריי שהבחירה שלי לחשוב מחשבות פילוסופיות עמוקות, יותר או פחות, על קריירה, היא פריוילגיה שלא נתונה לכל אחד. אני חושב שהתרגיל המחשבתי הזה כדאי, אבל הוא לא זמין לכולם במידה שווה. בנוסף, לאנשים שונים יש לא רק העדפות שונות, אלא גם נסיבות חיים שונות, אז אני יכול לכל היותר לתאר את הניסיון האישי, מבלי לטעון שהוא דוגמה לאיזשהו אופן נכון או מומלץ לאחרים.
אנחנו חיים בעולם שבו הקריירה מגדירה את האדם. "מה אתה עושה בחיים?" זו אחת השאלות הראשונות שנשאל מישהו שפגשנו, ובשאלה הזו בעצם התכוונו לשאול אותו במה הוא עובד, ולא מה הוא עושה בשאר הזמן שלו. מכאן מגיע היעד שהחלטתי שיחתום את הרשימה שלי, והמהות שלו היא בעצם לאתגר את קו המחשבה הזה, לפחות לזמן מוגבל ולא להגדיר את עצמי לפי הפרנסה שלי, בין אם מדובר בהחלפת תפקיד ובין אם מדובר בלקחת חופש לעשות דברים אחרים, שאינם קריירה.
באקדמיה קיימת הטבה מופלאה שנקראת "שבתון", אולם כחבר סגל במכללה ולא באוניברסיטה, המצב מורכב יותר. בכל מכללה יש תנאים שונים, כשיש מעטות שמאפשרות שבתונים, ויש אחרות שאינן מציעות דבר. מקום העבודה שלי נמצא איפשהו באמצע. ראשית, לא מדובר בשנה שלמה אלא בסמסטר בודד. שנית, לא מדובר בזכות נצברת ונשמרת. כל עוד לא לוקחים את השבתון, לא מתחילה צבירת זכויות לשבתון הבא. שלישית, והכי חשוב, כלל לא מדובר בשבתון, אלא באחת משתי אופציות. הראשונה, שדומה יותר לשבתון, נקראת "השתלמות ממושכת", ובה מגישים בקשה לצאת להשתלמות, ומציגים הצעה מה מתוכנן לאותה השתלמות. האפשרות השניה היא פשוט לצאת לחופשה ללא תשלום (חל"ת).
הניסיון מראה שבמכללה שלי רוב הסגל כלל לא מנצל את הזכויות האלו, ולא יוצא לחופשה (או השתלמות ממושכת) אף פעם. אני לא חושב שנעשתה בדיקה מקיפה מדוע זה המצב, אבל לדעתי בשורש הדברים עומדת העובדה שהדגש במכללות הוא על הוראה, וחברי הסגל חוששים למעמדם אם יתנתקו ממנה. ראשית, כשהם יחזרו מהחופשה אחרי שמישהו אחר לימד במקומם את הקורסים הקבועים שלהם, אולי המעמד שלהם יפגע. שנית, מלכתחילה אפשרויות ההשתכרות פחות טובות במכללות, ואף אחד לא מתנדב לוותר על שכר. אפילו במסלול ההשתלמות הארוכה, שבו כן משולם שכר במשך תקופת ההשתלמות, יש אובדן של האפשרות לעבוד שעות נוספות במשך תקופה ארוכה.
קו המחשבה שלי ביעד הזה היה לא לשכוח לקחת חופשה. מלכתחילה תכננתי לבקש לצאת להשתלמות, כשהרעיון היה "להתאחד" עם שותפי המחקר שלי מתקופת התואר השלישי. למעשה, זה היה צריך לקרות כבר לפני שנה, אבל מכיוון שקיבלתי על עצמי תחום אחריות חדש וגם הגשתי בקשה לקידום, זה לא הצטייר טוב להיעלם במקביל. למעשה, תכננתי לבקש גם יציאה להשתלמות ולאחריו חל"ת ולהיעלם לשנה שלמה. ניהול הקריירה גרר בחירה לדחות הכל בשנה. בנוסף, עם תחום אחריות חדש כבר לא הרגשתי בנוח להיעלם לשנה שלמה אז הגשתי בקשה לסמסטר אחד בלבד, שאושרה.
במהלך השנה שבה המתנתי להשתלמות שתתחיל, היו הרבה התפתחויות. ראשית, התכנית לבצע מחקר התקדמה, אם כי על אש נמוכה, ועם פרוץ הקורונה נתקעה. שנית, התכנית להיות בחופשה בתקופה הזו היתה אמורה להסתנכרן באופן מופלא עם הנסיעה לאנטארקטיקה, שגם אותה הקורונה הקפיאה. העבודה במכללה היא גמישה להפליא ואני יכול לבחור אם להשקיע יותר, או פחות, וגם מתי, אבל יש מערכת שעות שהיא מאוד לא גמישה ומאוד מקשה על יציאה לחופשה בזמן הלימודים ומכאן הפוטנציאל של האפשרות להיות בחופשה שלא על פי לוח השנה האקדמי. פוטנציאל שרובו נמחק בשל הקורונה.
הקורונה קלקלה הרבה דברים סביב היעד הזה. ברגע שקורסים, סמינרים ומפגשי מחקר נעשים מרחוק, היכולת לבצע את ההשתלמות באופן אפקטיבי פוחתת. היכולת המשופרת לנצל זמן חופשי מכך שאני לא אהיה כבול למערכת שעות מחייבת מאבדת לערכה כשרוב פעילויות הפנאי אינן מתקיימות בזמן הקורונה. אם להוסיף על הצרות האלו, לאחרונה הודיעו לי שהאוצר אינו מעביר את תקציבי המחקר שמהם תמומן ההשתלמות שלי. מדובר במאבקי כוח במסגרת משאים ומתנים, שאין לי שליטה עליהם ואני מעדיף שלא להרחיב במסגרת הרשומה הזו. הוצע לי לוותר לחלוטין על ההשתלמות ולקבל ברגע האחרון שיבוץ לשעות הוראה. אני החלטתי לסרב וביקשתי שבמידה ולא יאושר מקור תקציבי, לצאת לחופשה ללא תשלום.
לפני שבועיים התחילה שנת הלימודים, בלעדי. אני עדיין מוזמן לכל מיני ישיבות זום ומקבל מיילים מקצועיים שדורשים התיחסות, אבל העיקר הוא שאני לא נכנס לכיתות. למעשה, מכיוון שגם בתקופת הקיץ לא לימדתי, החופשה שלי דווקא גוררת טיפה יותר עבודה מקודם, מכיוון שכששאר הקולגות שלי חזרו לעבוד, יש יותר רעש במערכת שלוקח את תשומת הלב שלי. למרות שאני לא מחוייב משפטית לתוכנית ההשתלמות שלי יותר, אני כן מנסה, במסגרת המגבלות, לפעול לפיה, גם אם בהיקף מופחת, ולהוציא את המיטב שאפשר מהנסיבות. הנה, עוד יעד ברשימה נכבש.
זה אחד הטורים שלך שהכי נהנתי לקרוא למרות שלא עוסק בריצה. אפרופו הגדרה עצמית - הייתי מגדירה אותך כאדם שאומר את האמת :). חוצמזה,זמן וקריירה - שתי המצאות אנושיות מיותרות בהחלט -לדעתי.
השבמחקחממי
זה באמת טור פותח ראש ואמיץ במיוחד - בד"כ שינויים מגיעים מאילוץ או משבר ואפילו המחשבה על שינוי משמעותי כלכך בלי אילוץ או משבר היא אמיצה בעיני
השבמחקסקרנית לראות מה יצא מהחל"ת שלך