עברו כבר כשלוש שנים מאז שהתקבעתי על הרעיון לרוץ באנטארקטיקה, וכשנתיים וחצי מאז שנרשמתי למרוץ. למשך תקופה ארוכה לפני אותן שלוש שנים, שקלתי חלופות שונות לפני שבחרתי במרוץ שבו בחרתי, Antarctic Ice Marathon. למעשה, אפילו שקלתי לוותר על כל הרעיון וללכת על תכנית ב', לראות את הזוהר הצפוני, כשהכיוון שהכי מצא חן בעיני היה דרך טיול לאיסלנד, אם כי גם הכיוונים של נורבגיה ואלסקה עמדו על הפרק. אני עדיין מקווה לעשות את הטיול הזה יום אחד, ככל הנראה בפורמט משפחתי. פורמט משפחתי זה אומר שהאילוצים של כולם צריכים להתלכד, וזה פשוט לא הסתדר בינתיים. נוסף לכל הצרות, כדי לראות את הזוהר הצפוני צריך לנסוע מחוץ לעונת הקיץ, מה שמסבך את העניינים עוד יותר.
האתר של מרוץ הקרח באנטארקטיקה מתגאה בכך שפרט לעובדה שמדובר במרוץ הרשמי הדרומי ביותר בעולם, רק הוא ומרוץ נוסף, שמאורגן על ידי אותה חברה, באמת "נחשבים" לאנטארקטיקה. הקריטריון שקבעו המארגנים, לפיו רק הם נחשבים, הוא להיות על היבשת עצמה (ולא על אי) ובתוך החוג האנטארקטי, מדרום לקו רוחב 66. הקריטריון שהמארגנים המציאו לעצמם לא היה השיקול בבחירה, אבל בדיעבד, העובדה שהמרוץ הוא עמוק יותר בתוך היבשת גורמת לו להרגיש יותר "אנטארקטיקה" מאחרים.
דניאל קרן ידוע בטיולי האקסטרים שלו ברחבי העולם והוא גם מחבר "ספר הריצה השלם". בשנת 1999 הוא השתתף במרתון שנערך באי המלך ג'ורג', האי הגדול ביותר הסמוך לחצי האי האנטארקטי. בראיון שנערך איתו אפשר להתרשם מהמקום:
הסרטון מגלה צד של אנטארקטיקה שנראה אחרת מהתמונות שקיבלתי ממחנה יוניון גליישר, לשם אני מתכוון לנסוע. בעלי חיים מסתובבים בין הרצים, שכבת קרח דקה שלא מכסה את כל האדמה ואפילו אמיצים בבגדי ים שאינם קופאים במקום. בהחלט מראה מפתיע שאפשר גם לראות במקומות אחרים. גם הטמפרטורה בעונה, סביב 0 מעלות, מזכירה מקומות אחרים. המרוץ הזה הוא הותיק ביותר באנטארקטיקה והתקיים לראשונה ב-1996. הוא מאורגן על ידי Marathon Tours וחוץ מדניאל קרן השתתפו בו שני ישראלים נוספים, בשנת 2010 ובשנת 2016.
פחות שלג, יותר בעלי חיים
אופציה נוספת לרוץ מרתון ואפילו 50 ק"מ מתקיימת גם היא באי המלך ג'ורג, נקראת White Continent Marathon. האתר לא מעודכן ועדיין מפרסם מרוץ שספק אם התקיים בתחילת שנת 2021, אז תאלצו להתאזר בסבלנות ולראות אם הם חוזרים לפעילות. ככל שחיפשתי ברשימת המשתתפים בשנים קודמות, לא מצאתי מישהו מישראל.
אופציה נוספת היא לא לרוץ מרתון באנטארקטיקה, אלא מרוץ רב יומי, כחלק מאתגר The Last Desert. המרוץ הזה מתקיים מאז 2006, אם כי לא בכל שנה. הפעם הארונה היתה ב-2018 אבל לפי הפרסום בסוף 2022 תהיה מהדורה נוספת. החברה המארגנת מקיימת מרוצים רב יומיים שהמשתתפים בהם לוקחים עליהם את כל הציוד וגומעים 250 ק"מ בשישה ימים. מרוצי הדגל של החברה מתקיימים בארבע מדבריות, במונגוליה, צ'ילה, נמיביה ואנטארקטיקה, כשלאחרון תוכלו להירשם רק רק אם השלמתם לפחות שניים מהמרוצים האחרים. המרוץ דוגם חלקים שונים מחצי האי האנטארקטי ומהאיים שסביבו. שני ישראלים השתתפו בו בשנים 2016 ו-2018.
המדבר האחרון
האפשרות האחרונה, חוץ מכמובן להצטרף אלי, מאורגנת על ידי אותה חברה שמארגנת את המסע שלי. תמורת סכום עתק תוכלו להשתתף ב-World Marathon Challenge ולרוץ לא פחות משבעה מרתונים, בשבע יבשות, בשבעה ימים. המרתון באנטארקטיקה הוא הראשון ומתקיים בבסיס הרוסי נובו. במהדורה הקרובה שתתקיים ב-2022, התחנות הבאות הן קייפטאון (אפריקה), פרת' (אוסטרליה), דובאי (אסיה), מדריד (אירופה) פורטלזה (עיר בברזיל, דרום אמריקה) ולקינוח מיאמי (צפון אמריקה). עד כמה שהצלחתי לברר, אין אף ישראלי שהשתתף באירוע הזה מעולם. הנה הזדמנות בשבילכם להיות הראשונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה