זה בטח קל בשבילך

מאז שחזרתי מאנטארקטיקה, אני נשאל לפעמים מה הדבר הבא שאני מתאמן אליו. בתגובה, אני מהסס ולא בטוח איך אני אמור להתיחס לשאלה הזו. אני מעריך שבגלל ההילה שאופפת את המסע לאנטארקטיקה, מי ששואל מצפה לשמוע תשובה מסעירה, והאמת שאין כזו. בראיונות שלי לאמצעי התקשורת הזכרתי את הרצון שלי לבקר (ולרוץ) בכל יבשת, אבל זה לא משהו שאני עוסק בו עכשיו. בשיחות פנים אל פנים, אני בדרך כלל עונה את התשובה האמיתית, והיא שאירוע הספורט הבא שאני משתתף בו הוא חצי מרתון בתל אביב.

כאן יש נפילת מתח ואני מקבל תגובות בסגנון "אה, זה ממש לא בעיה בשבילך". מכיוון שאני יודע שזו התגובה שאני אקבל, כל הסיטואציה שמתחילה מהתעניינות נחמדה ומובילה למסקנה הזו מפריעה לי כבר מתחילתה, כי זה פשוט לא נכון. אני יכול לרוץ חצי מרתון בלי להתאמן במיוחד לקראתו, אבל זו לא הסיטואציה כאן. אני משתתף במרוץ שבו המטרה שלי היא לסיים בתוצאה  הטובה ביותר שאני יכול. בהגדרה, התוצאה שלי בסוף המרוץ תהיה בוודאות שיקוף של היכולת שלי כרגע, אז ברור שהמטרה תושג, אבל בלי לתת את כל כולי במרוץ, אני לא יודע כמה זה. בעבר כתבתי שחצי מרתון הוא המרחק החביב עלי בתחרויות, בגלל שהריצה מחושבת ושומרים על כוחות, אבל היא עדיין ריצה מאוד קשה שנמשכת הרבה זמן. 

אני אוהב לקחת כדוגמה את האיש המהיר בעולם, יוסיין בולט. הוא התמחה בריצות למרחקים של 100 ו-200 מטר, והיה הטוב ביותר בעולם במרחקים האלו. אני בטוח שלפני אליפות עולם, אף אחד לא אמר לו "100 מטר זה קל בשבילך". ברור שהוא יסיים את המרחק, אבל זו בכלל לא השאלה. השאלה היא האם הוא יעמוד בציפיות, יסיים ראשון וישחזר או אפילו ישפר את התוצאות שלו ממרוצים קודמים. אין לי ספק שכל סדר היום שלו, בתקופה בו היה ספורטאי תחרותי, היה מוקדש למשימה הזו. מישהו יעז להגיד לו "אבל כבר רצת 200 מטר המון פעמים, למה שלא תתקדם ל-400 מטר?". אגב, בדקתי, השיא שלו ב-400 מטרים מ-2007 הוא 45.28 שניות. זו תוצאה קרובה לטופ העולמי שבמשחקים האולימפיים שנערכו שנה לאחר מכן ב-2008, היתה מספיקה כדי להעפיל לחצי הגמר במרחק הזה, אך לא לגמר. אפשר להניח שאם בולט היה מתאמן באופן ייעודי למרחק הזה במקום למרחקים קצרים יותר, השיא שלו היה משתפר, אבל כנראה לא היה מגיע לפסגה העולמית. גם אם ההערכה הזו שגויה, במבחן המעשה, הוא לא התמקד במרחק הזה והתוצאות שלו בו שיקפו את היכולת שלו בפועל. 

הכי מהיר ב-100 מטר, קצת פחות ב-800. באדיבות ויקיפדיה

אני רק רץ חובב שמתחרה ביעדים שאני מציב לעצמי ולא בטופ של הרצים בעולם, אבל בשבילי זו עדיין תחרות ולא רק "לסיים את המרחק". לפני שנה חוויתי פריחה ביכולת הריצה שלי ושברתי שיאים שקבעתי בשנים 2016-2017, בלי לשנות שום דבר מיוחד באימונים שלי, בעיקר בזכות ירידה מפתיעה במשקל. על התוצאות שלי ב-5 ק"מ וב-10 ק"מ, כתבתי כאן וכאן, ובהמשך גם על 15 ק"מ כאן, יחד עם מרוץ פחות מוצלח לחצי מרתון. בחצי מרתון גם שיפרתי את השיא שלי, וזה היה השיפור האיכותי ביותר מבין כל המרחקים, רק אין לי "חותמת" על התוצאה. המרוץ הראשון היה מרוץ לא רשמי של קבוצת הריצה שלי, ובשני המסלול היה טיפה קצר מדי. אחר כך נהיה חם מדי בכדי לרוץ, ובתחילת הסתיו ניסיתי לשחזר את התוצאות שלי ולא הצלחתי, ואז עברתי להתמקד במרתון באנטארקטיקה.

בשבוע הבא יערך מרתון תל אביב ונרשמתי לחצי המרחק במטרה לעמוד במשימה. לא עבדתי עם תכנית אימונים מסודרת, אבל השקעתי מאמץ באימונים. אני לא חושב שאני נמצא בשיא שבו הייתי לפני שנה בדיוק, אבל לדעתי אני מאוד קרוב לשם, ומי יודע, אולי האדרנלין של המרוץ יעזור. המטרה היא לא לשבור את השיא ה"לא רשמי", אלא רק את השיא הרשמי מלפני שש שנים, שנקבע באותו מרוץ באותו מסלול. זה מאפשר לי להיות שלוש דקות יותר איטי מהשיא של שנה שעברה ועדיין לעמוד במטרה. מצד אחד, בהחלט יעד צנוע. מצד שני, לפני ארבעה חודשים וחצי, במסלול נוח מאוד, הייתי רחוק מאוד מהשיא ולא עמדתי במשימה. אני ממש רוצה לסיים עם המטרה שהצבתי לעצמי ולעבור הלאה עם ראש נקי לדברים אחרים ולכן אני קצת בלחץ. באימונים המהירים יותר, הגעתי עד ל-16 ק"מ בקצב המטרה, כך שנראה לי שאני יכול להצליח, אבל אני לא בטוח בזה.

בינתיים, תחזית מזג האויר מאוד לא מעודדת. בניגוד להיסטוריה של המרוץ הזה, שכמעט תמיד מצליח ליפול על יום חמסין, הפעם צפויות טמפרטורות אידיאליות, אבל גם גשם קל ורוחות חזקות, שיכולות לקלקל את כל התכניות. אין לי שליטה על מזג האויר וחוץ מלבדוק את התחזית כל הזמן ולקוות שהיא תשתנה ובעיקר שהרוחות החזויות ירגעו, אין לי הרבה מה לעשות.