חמישה קילומטרים, עשרה קילומטרים, חמישה עשר קילומטרים ועכשיו חצי מרתון. ספר השיאים האישי נכתב מחדש ושיאי הריצה מהשנים 2016-2017 מתחלפים בחדשים בשנים 2021-2022. באופן לא רשמי, את השיא כבר שיפרתי לפני שנה, אבל המסלול התגלה כקצר מדי וחיפשתי לאשרר את התוצאה באופן רשמי. לפני כמה חודשים ניסיתי והייתי רחוק מהיכולת שלי בשיא. אחרי זה הייתי עסוק בנסיעה באנטארקטיקה ורק עכשיו, במרתון תל אביב, הגיעה הזדמנות נוספת.
הייתי מאוד לחוץ מהמרוץ הזה. חששתי להיכשל שוב במשימה, כפי שלפני קצת פחות מחמישה חודשים לא הצלחתי אפילו להתקרב לתוצאה שרציתי. אם הייתי נכשל, אני לא חושב שהייתי מנסה שוב בזמן הקרוב. זה היה מעיד שהיכולת שלי מלפני שנה כבר איננה. אני מכיר טוב את מסלול חצי המרתון של תל אביב, התחריתי בו ארבע פעמים בעבר. הוא יחסית שטוח אבל יש בו שיפועים קלים, כשהעליה המשמעותית ביותר היא ברחוב אלנבי, ובאופן כללי המחצית הראשונה שלו יותר קשה מהמחצית השניה. מצד אחד, אם מגיעים לאמצע המרוץ במצב טוב, זה מבשר טובות על מה שצפוי בחצי השני. מצד שני, קשה לתכנן ריצה בקצב מטרה כשתנאי השטח משתנים כל הזמן.
בנוסף לכל הצרות, מזג האויר לא בישר טובות. התחזית נעה בין סיכוי גבוה לגשם קל לסיכוי גבוה לגשם רגיל, ובשני המקרים רוחות עזות. בתנאים כאלו אי אפשר לרוץ בקצב שיא. בעבר, שמתי לב שתחזית מזג האויר שאני מסתכל עליה באינטרנט נוטה להיות שמרנית, ואם היא חוזה גשם, בפועל הגשם מתחיל מאוחר יותר, או שהוא גשם לפרקים קצרים בלבד. קיויתי שזה יהיה המצב גם הפעם, ושהרוח תהיה פחות מורגשת בריצה בתוך העיר, אבל התחזית לא השתפרה.
בבוקר המרוץ, לא היה סימן לגשם והתחזית התעדכנה שהגשם נדחה במספר שעות. הרוח היתה מורגשת אבל היתה קלה. הגעתי לאזור ההתכנסות והרגשתי די רגוע. התוצאה שניסיתי לשפר נקבעה במסלול הזה לפני שש שנים והיתה 1:37:21. תוצאת השיא שלי ממרוץ העגור לפני שנה היא 1:33:40, אבל היא נקבעה על מסלול סופר שטוח וגם קצר מדי, אז צריך להוסיף לה לפחות חצי דקה כדי להשוות בין התוצאות. הריצה במרוץ העגור היתה לי מאוד קשה, ולכן תכנית המרוץ שלי היתה לנסות לקלוע לאמצע התחום, באזור ה-1:35-1:36. ככה מצד אחד לא "אקרע את עצמי" ואשאיר טיפה מרווח כדי לא להתעייף מוקדם מדי ולהרוס לעצמי את המרוץ. מצד שני, יש לי טווח בטחון שמאפשר לי להיות טיפה איטי מהתוצאה המתוכננת ועדיין להצליח במטרה.
אחרי הזינוק, כמה מאות המטרים הראשונים מוקדשים לניסיון ל"למצוא את המקום שלי" בתוך נחיל הרצים: לעקוף רצים איטיים שנמצאים לפני ולהיעקף על ידי מהירים יותר שמגיעים מאחור. הצצתי בשעון והוא הראה לי שאני איטי מדי, אז הגברתי לקצב שעדיין הרגיש לי נוח. הקילומטר הראשון הסתיים בתוצאה שנמצאת בתוך תחום המטרה, 4:33. הקילומטרים הבאים אחריו היו קצת יותר מהירים, טיפה מתחת ל-4:30. הרגשתי טוב והחלטתי להמשיך ככה, למרות שהיה מאוד קשה להתאים את הריצה לקצב מסויים. עליות וירידות מתונות באו בזו אחר זו (בשלב הזה, יותר עליות מירידות) וכשהסתכלתי בשעון שלי, מדי פעם הוא הראה קצבים איטיים במקצת שאינם תואמים את הקצב שרציתי להיות בו. האסטרטגיה הכללית היתה לרוץ בקצב של האנשים שסביבי, ומדי פעם, מכיוון שהקצב שלי היה דועך בעליות, להגביר אותו חזרה.
האסטרטגיה הזו עבדה יפה על הקילומטר השמיני, בעליה של רחוב אלנבי, שהיה איטי יותר מקודמיו (4:40). מכיוון שכבר היו עליות קודם לכן במסלול בהן שמרתי על הקצב שלי טיפה דאגתי שזה סימן שאני נחלש, אבל בקילומטרים הבאים המספרים הסתדרו חזרה. מחצית המרחק עברה והייתי מעודד. בדרך חזרה ברחוב אלנבי, הפעם בירידה, רשמתי קילומטר ממש מהיר (4:12) בלי להתכוון בכלל. בהמשך, בקילומטרים ה-14 וה-15 שוב היתה נדנדה של אחד איטי ואחד מהיר, אבל בגדול הקצב נשמר. שמעתי קולות עידוד וכשהרמתי את העיניים מהדרך ראיתי את המאמנים שלי מעודדים. כבר שכחתי שהם כל שנה מתמקמים בחלק הזה של המסלול כדי לעודד את המתאמנים שלהם. למעשה, גם הם כמעט פספסו אותי ושמו לב אלי בדיוק כשעברתי אותם.
אם עד השלב הזה, מדי פעם, כשניסיתי להעריך איך הקצב שלי תומך בתוצאת המטרה ומצאתי שהכל בסדר, מהשלב הזה כבר היה ברור שאני אפילו יכול להאט קצת, ומכיוון שרוב המרוץ מאחורי, ההאטה עדיין תאפשר לי לסיים בזמן הרצוי. בדיוק מהסיבה הזו, בקילומטר ה-18 החלטתי להגביר קצת, כי אני יכול להרשות לעצמי לקחת סיכונים, ושוב ירדתי מקצב 4:20. לפני שנה, במרוץ העגור, לא היה כוח להגביר בשלב הזה, וגם כאן חששתי שלהגביר קצב ארבעה קילומטרים לפני הסיום זה הרבה יותר מדי מוקדם, אבל החלטתי לנסות לראות מה יהיה. בשלב הזה היה פער של כמאה מטרים בין השלטים שסימנו את המרחקים לבין מדידת השעון שלי, והיה לי קשה להעריך כמה אצטרך להוסיף לריצה, מעבר למדידה של השעון.
בסופו של דבר הצלחתי לשמור על הקצב הזה בשלושה מתוך ארבעת הקילומטרים האחרונים, וגם ברביעי הייתי מהיר יותר מהממוצע במרוץ. בכמה מאות מטרים האחרונים התחילו לעקוף אותי רצים שנתנו ספרינט לסיום. לא יכולתי להגביר הרבה יותר, אבל נתתי את מה שיש לי וסיימתי ב-1:34:12. Mission Accomplished. אחרי הסיום הרגשתי טוב והתאוששתי מיד מהריצה. לא רציתי לחכות לגשם ולא רציתי להתקרר ברוח ולכן לא נשארתי במתחם האירוע אלא עזבתי מיד.
 |
| ספרינט לסיום |
- המארגנים, מתוך חשיבה סביבתית, הגישו את המים בכוסות מתכלות, במקום בבקבוקי פלסטיק. היה לי קשה עד בלתי אפשרי לשתות בקצב שבו רצתי. בכל תחנה הכרחתי את עצמי לקחת לגימה אחת של מים, וכל השאר נשפך עלי.
- אחרי כל החששות ממזג האויר, בסופו של דבר הוא היה אידיאלי. כ-14 מעלות עם רוח קלה.
- התוצאה היא קצת יותר איטית מזו של מרוץ העגור, אבל אם לוקחים בחשבון שהמרחק היה טיפה ארוך יותר, אז הקצב הוא כמעט זהה, ואפילו טיפה (ממש טיפה) יותר מהיר במרוץ בתל אביב.
- אני חושב שהיה לי יותר קל בהשוואה למרוץ העגור. במרוץ העגור נצמדתי לרץ אחר שרץ בקצב שרציתי ואני זוכר שהיו לי נקדות שחשבתי להישבר, אבל בגלל הרץ השני הצלחתי להמשיך. במרוץ בתל אביב, גם רצתי קטעים ארוכים יחד עם רצים אחרים, אבל בסופו של דבר רצתי בקצב שנוח לי, ולא נצמדתי לאותו רץ כל המרוץ (בין אם בסופו של דבר אני הייתי המהיר יותר, או להיפך). זה התאפשר כי זה מרוץ הרבה יותר המוני, כך שתמיד הייתי מוקף ברצים בקצב שלי.
- בתיאוריה, אולי הייתי יכול לעשות תוצאה טיפה יותר טובה, אם מישהו היה מושך אותי להיות טיפ טיפה יותר מהיר, כמו במרוץ העגור, ומפתה אותי לרוץ בקצב שנמצא טיפה בתוך אזור חוסר הנוחות שלי, בלי להגזים. העניין הוא שמרוץ העגור היה שטוח, אז הקצב הזה היה כמעט אחיד מההתחלה ועד הסוף. את המרוץ הזה, עם העליות והירידות שלו, אפילו שהן מאוד מתונות, קשה הרבה יותר לתכנן אסטרטגית ולנפק תוצאה מיטבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה