יעד מן העבר: פעם שלישית, נמכר!

היעד ה-15 שהשלמתי, לפני ארבע שנים וחצי, כתוב במקום 12 ברשימה. הוא נכנס לרשימה בלהט הרגע ואז נתקע שם, למרות שבאופן יחסי, לא לזמן רב. עדיין, הוא היה אחד מהיעדים האלו שחשבתי עליהם "כבר התחייבתי על היעד הזה ואני לא רוצה לשנות, אז איך אני נפתר ממנו בצורה הכי טובה". ההשראה ליעד הגיעה, כמו עוד כמה יעדים אחרים, מהרשימה של אשתי. עוד כשהרשימה שלה היתה בשלבי הכנה ראשוניים, היה בה יעד "להציע הצעה במכירה פומבית, לא באינטרנט". כשראיתי את היעד, חלפה בראשי המחשבה המתנשאת הבאה: כבר עשיתי את זה, מזמן. השתתפתי במכירות, הצעתי הצעות ופעם אחת אפילו זכיתי. להשתתף קטן עלי, היעד שלי הוא לא להשתתף, אלא לקנות חפץ במכירה פומבית בלפחות... $1000. המחשבה המתנשאת הזאת התגלתה כמאוד יקרה.

במהות, היעד שלי ושלה מאוד שונים. אשתי חיפשה את החוויה של האנרגיה במכירה פיזית, המוכר עם הפטיש שאוסף הצעות מהקהל וזורק מספרים שהולכים ועולים. אני לעומת זאת, חיפשתי לזרוק כסף על משהו. פרקטית, את שני היעדים אפשר לבצע ביחד: נלך ביחד למכירה ונקנה משהו, אבל בשביל זה צריך להסכים על המשהו שרוצים לקנות. כשכתבתי על היעד, חשבתי על בית המכירות הפומביות "תירוש" שמתמחה באומנות, בעיקר ישראלית, ותיארתי לעצמי שהפריט יהיה תמונה. תמונה אפשר לתלות על הקיר ואומנות היא אמצעי לאגירת ערך, אז הכסף לא נזרק לפח. אשתי כוונה לקניה יותר פרקטית וחשבה על מכירות של מוצרי חשמל ביתיים שהופקעו על ידי המכס או ההוצאה לפועל, ובכל מקרה קוותה רק להציע הצעה ולא לזכות בשום דבר. כך יצא שהתפצלנו כל אחד לדרכו עם היעד שלה ושלו.

במקרה של אשתי, הדברים הסתבכו. הצעתי לה להגיע למכירות בתירוש ולהציע הצעה נמוכה על משהו, מתוך תקווה שיעקפו אותה במחיר. מבחינתי, אם מדובר בתמונה הנכונה, לא נורא אם בטעות נזכה בה. מבחינתה, החשש לשלם על משהו שהיא לא רוצה הספיק כדי לסרב להצעה שלי. מכירות מכינוס נכסים התגלה כדרך ללא מוצא. מצאתי רק מכירות של רכבים או בתים ובכל מקרה, אלו מכירות שמפקידים הצעה ואין את כל הדינמיקה של בית מכירות פומביות שהיא חיפשה. אחר כך הגיעה הקורונה ולאחר קפאון מסויים בעולם המכירות הפומביות, רוב המכירות חזרו בפורמט מקוון ונשארו כאלו עד היום.

בקיץ האחרון, אשתי גילתה שבקרוז שהפלגנו בו מתקיימת מכירה פומבית של תמונות. מבחינת חוויה, זה היה בדיוק מה שהיא חיפשה, אבל זה היה מקום גרוע לקנות משהו. היו לנו כמה דקות לראות את התמונות לפני שהמכירה התחילה, לא היתה לנו גישה לאינטרנט כדי לבדוק אם האמנים המשתתפים בכל זאת שווים את הכסף שהם רוצים והתמונות היו קיטש מזעזע במחירים התחלתיים מנופחים, החל מאלפי דולרים לתמונה. קיוויתי שבאולם איתנו יהיו מספיק אמריקאים פזרנים שיהיו מוכנים לקנות כל דבר כדי שאפשר יהיה להשחיל הצעת מחיר שבוודאות לא תזכה, אבל אפילו להם היו גבולות ורוב התמונות לא זכו אפילו להצעה אחת. אשתי כבר לחשה לי שהחלק של להציע הצעה פחות חשוב והעיקר חווית ההשתתפות, אבל אז הוצע פריט במחיר התחלתי של $10 כששיטת המכירה היא "האחרון שנשאר עם היד למעלה", אז אשתי, יחד עם שני שליש מהנוכחים האחרים, פרשה כשהמחיר עלה ל-$20. הציור ההוא, אגב, נמכר ב-$80 וגם בחינם לא היינו לוקחים אותו.

הרבה מאוד זמן לפני הסיפור הזה, אני השלמתי את היעד שלי. הוא בעצם הצד השני של הסיפור מאחורי היעד שבו רציתי למכור משהו ב-ebay, ובסופו של דבר מכרתי רכיב מתוך אוסף חלקים ממכונת הצפנה מכנית, שגם אותם קניתי ב-ebay. באותו זמן התחלתי גם לעקוב אחרי מכירות של מכונות הצפנה עתיקות, במיוחד דרך בית מכירות גרמני בשם Breker, שמתמחה בין היתר ב"עתיקות משרדיות". למדתי שמדובר בשוק מאוד קטן עם מחזור של פריטים בודדים בשנה והמחירים כמובן בהתאם. חיפשתי היסטוריה של מכונות שנמכרו וככה למדתי להעריך את השווי של הסוגים השונים.

אנקדוטה חביבה: אחד מבתי המכירות הפומביות היותר יוקרתיים (נדמה לי שסות'ביס, אבל אני לא ממש זוכר) מכר שלוש מכונות הצפנה מסוג אניגמה. אלו המכונות ששימשו את הנאצים והן מהיקרות ביותר בעולם הזה, עם הערכות שווי שבין עשרות רבות למאות אלפי דולרים, תלוי בדגם. המכירה התקיימה במקביל גם ב-ebay, ואחת מהמכונות הוצעה במחיר התחלתי של $50. החלטתי, בשביל הכיף, להציע את מחיר המינימום. כאשר המכירה יצאה לדרך, עקבתי אחריה בזמן אמת. כמובן שהמחיר לא נשאר על $50 אלא טיפס הלאה, ואז נעצר על $4000. בשלב הזה אמרתי לעצמי, "מה אכפת לי, זה שווה הרבה יותר וממילא לא ימכר במחיר הזה, וגם אם כן, אז מדובר בדיל המדהים ביותר בעולם" ולחצתי על כפתור ה"ביד". בשבריר שניה שלפני הלחיצה, המחיר זינק בבת אחת ל-$60,000. הלב שלי החסיר פעימה, ואז קיבלתי הודעה שהביד שלי לא נקלט בגלל שהמחיר כבר עלה. הקונה המאושר, דרך אגב, שילם $65,000 לפני עמלות.

אני בעיקר התעניינתי במכונת ההצפנה הזולה ביותר בז'אנר, שנקראת Hagelin Crypto M-209B. זוהי מכונה מכנית לחלוטין (חלק מהמכונות האחרות הן שילוב של רכיבים מכניים ומעגלים חשמליים) ששימשה את הצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה ובמלחמת קוריאה. מעל מאה אלף כאלו יוצרו, ולא כולן הוחזרו לאפסנאות בתום השימוש. אף שעברו 70-80 שנה מאז שיוצרו, יש מספיק מהן ששרדו עד היום כדי שהמחיר יהיה יחסית "זול" והבודדות שנמכרות בכל שנה זוכות לתג מחיר של $1000-$2000, במסגרת התקציב של היעד שלי.

באותו זמן הסתכלתי בעיקר על המכירות של Breker, שמתקיימות פעמיים בשנה, אם כי הייתי רשום לאתר שמרכז מכירות פומביות רבות ומקבל התראה על כל מכונת הצפנה. לא היתה לי כוונה לנסוע למשרדים של Breker בקלן, גרמניה, אלא להשתתף במכירה מרחוק. ממילא, היעד שלי לא חייב השתתפות פיזית במכירה, כפי שאשתי כוונה אליה. בעיקר התעניינתי בלוגיסטיקה הנדרשת של לשלוח מוצר כזה לישראל.

ואז, הדברים נהיו יותר פשוטים. ב-ebay מוכרים לעיתים מכונות הצפנה, אבל די מהר ראיתי שאלו תמיד אותן מכונות ואותם מוכרים שמבקשים מחיר מנופח ולגמרי לא סביר, במיוחד כשמדובר במכונות ה"פשוטות" יותר. פרט לכך, רוב המכירות אינן פומביות לא המוכר קיבע את המחיר הנדרש, שאינו מקבל אף פעם. לפתע, הופיעו שתי מכירות פומביות למכונות M-209B במחיר התחלתי נמוך יחסית, מתחת למחיר של מכירות עבר שמצאתי בבתי מכירות פומביות אמיתיים. אחרי המכונה הראשונה שנמכרה בעיקר עקבתי, כדי להתרשם מדינמיקת המחירים ובאיזה מחיר היא תמכר. אני לא לגמרי זוכר מדוע, אבל לדעתי העדפתי את המכונה השניה, אולי מכיוון שהיתה במצב טוב יותר. המכונה הראשונה נמכרה לבסוף במחיר שלדעתי היה טוב לקונה ולכן על המכונה השניה הצעתי מחיר שנראה לי הוגן אך מעט נמוך... וזכיתי. המוכר היה אמריקאי ולא היה ניתן לשלוח לישראל ישירות, אבל השתמשתי בשרות של כתובת אמריקאית כדי ליבא את המכונה. כדי לשחרר אותה מהמכס הייתי צריך לספק הסברים מה בדיוק אני מייבא, וכמובן לשלם תוספת לא קטנה, אבל כל התהליך היה אונליין. יום אחד, חזרתי הביתה וחיכה ארגז עם יצירת המופת.

כיסוי צבאי למכונה

בתוך הכיסוי, קופסת מתכת כבדה

בתוך הארגז היה הכיסוי הצבאי של המכונה, שלפי הריח שלו לא כובס 75 שנה, ובתוכו, המכונה. אז עכשיו יש לי מוזיאון קטן בבית של הסטוריית ההצפנה מאמצע המאה העשרים. המכונה עושה לפעמים סיבובי הופעות בקורס שאני מלמד, אבל רוב הזמן מתחבאת בתוך התיק שלה. מוזמנים לבקר, להביט ואפילו להפעיל, מדובר במלאכת מחשבת מכאנית. הדיו יבש מזמן אז הצופן לא ממש מודפס על הסרט שמחובר למכונה, אבל כל החלקים עובדים. לפני שבעים או שמונים שנה, סמל קשר בצבא האמריקאי סחב את קופסת המתכת הזו בשטח, שידר וקיבל אותיות לכאורה אקראיות שהחביאו בתוכן ידיעות מודיעיניות. היום, הפלא הזה יושב מאחורי, בחדר שבו אני מקליד את המילים האלו.

וזה מה שיש בתוך הקופסה

מתחת למכסה המנוע נהיה מעניין יותר

סרטון שצילמתי של המכונה בפעולה. בגלגל משמאל בוחרים את האות שרוצים להצפין (או לפענח) ולאחר סיבוב הידית, הצופן (או הפענוח שלו) מודפסים על הסרט הצהוב

סרטון נוסף של המכונה בפעולה, הפעם עם "מכסה המנוע" כשהוא פתוח. ששת הגלגלים במרכז מאפשרים לקבוע את ההתנהגות של המכונה ויחד עם הגליל שמסתובב מאחוריהם הם קובעים איזו אות תודפס לבסוף על הסרט.