עברו כשבע שנים מאז למדי בעל פה מדריך לפתירת קוביה הונגרית, מה שהיה היעד הראשון והנה, רשימת היעדים הגיעה לסיומה. על הנייר נותרו לי יותר משנתיים עד גיל חמישים, שנקבע בתור תאריך היעד לסיום, אבל כבר מזמן החלטתי לזרז את הקצב ולסיים את הרשימה מהר יותר. היעד הלפני האחרון תועד כאן לפני כחודש, אבל רשמית הוא הושלם כבר לפני כמעט חצי שנה. בזמן הזה בעיקר חיכיתי לרגע הנכון להכריז על סיום הרשימה ביעד מספר 44 ברשימה שהושלם באופן סמלי כיעד החמישים והאחרון: לטעום אלכוהול שיושן לפחות חמישים שנה.
עד כמה שאני זוכר, הבחירה להוסיף את היעד הזה לרשימה היתה רעיון מקורי שלי, ובלי סיבה מיוחדת. הרעיון נראה נחמד וזה הספיק כדי להוסיף אותו לרשימה. לפני המיקום הנמוך שלו (44), זה כנראה היה בשלבי הכתיבה האחרונים כשכבר התקשיתי למצוא רעיונות ליעדים. לאחר מכן, כשיצא לי להקדיש מחשבה לגבי ביצוע היעד הזה, התברר שאני לא היחיד שחשב על משהו דומה. חמישים יעדים, גיל חמישים וגם האלכוהול בן חמישים. הקונספט של בקבוק אלכוהול כמתנה ליום הולדת עגול, כשגיל הבקבוק כגילו של החוגג כבר נהגה על ידי אחרים. במקור, סתם חשבתי על זה כעוד חוויה, אבל אחרי המחקר הקטן שלי החלטתי שהרגע הנכון לביצוע היעד יהיה חגיגות סיום הרשימה. אז נכון, אני לא בן חמישים, אבל כפי שתראו בהמשך, גם האלכוהול לא בדיוק בן חמישים.
למי שאינו מתמצא באלכוהול, ומתברר שיש כמה כאלו, יש שתי אפשרויות מרכזיות ליעד כזה. הראשון הוא בקבוק יין אדום, ואז ספירת השנים מתחילה ברגע שהוא נכנס לבקבוק, והוא ממשיך להתיישן בכל יום שעובר. האפשרות השניה היא ויסקי, ואז סופרים את השנים השנים בהן הוא מתיישן בחבית, והספירה מפסיקה כשהוא עובר מהחבית לבקבוק. יין מתקלקל זמן קצר אחרי פתיחת הבקבוק. אם הוא לא נשמר כמו שצריך, הוא עשוי להתקלקל עוד לפני שהבקבוק נפתח. לעומתו, ויסקי נשמר פחות או יותר לנצח. אף שביעד שלי כתבתי במכוון "אלכוהול" בלי להתחייב לסוג המשקה, האינטואיציה הראשונית שלי היתה לכוון לויסקי, ובמהשך העמדה שלי רק התחזקה.
נותרה השאלה, מי מגיש את אלכוהול כזה? אני בטוח שיש תשובה לשאלה, אבל אני לא מתמצא בתחום. די מהר עלתה המחשבה שאולי יותר פשוט לקנות את הבקבוק לעצמי. במקומות שמגישים אלכוהול, יש לרוב פרמיה משמעותית בתמחור ובמחיר של 3-4 כוסיות אפשר לקבל את כל הבקבוק. אם הבקבוק יהיה ברשותי תהיה בחירה מוחלטת מתי ואיפה לפתוח אותו, וגם אוכל לשמור את שאר הבקבוק לעצמי.
חיפוש ברשת הוביל אותי לחנות הבריטית Master of Malt שהציעה לא מעט אפשרויות במגוון גדול של מחירים. אני לא מבין גדול בויסקי, ואם נודה על האמת, זה טעם נרכש ואת הטעם של חלקם אני מעדיף לא לרכוש. מהסיבה הזו, בחרתי באסטרטגיה של לא לקנות את הבקבוק הכי זול אלא את זה שעולה רק טיפה יותר ממנו. מפה לשם, התקבעתי על הבקבוק הזה, ויסקי בן 52 שנה. החנות עושה משלוחים לישראל אבל קצת חששתי שהוא יתקע במכס ולכן ניצלתי את העובדה שאשתי נסעה ממקום העבודה שלה ללונדון ושלחתי את הבקבוק אליה למלון. היא מספרת שלשלוח את המזוודה עם הבקבוק לבטן המטוס היתה חוויה מלחיצה ביותר, אבל בסופו של דבר הוא הגיע בשלום לישראל. כל זה, אגב, קרה ב-2017, לפני כשש שנים. מאז הבקבוק ממתין לרגע הנכון. בעוד כשבוע אנחנו נוסעים, כמשפחה, ללונדון, ועדיין אפשר לקנות בקבוק זהה מאותה סדרה באותה חנות, אם כי המחיר עלה מעט.
 |
| Sovereign 52 years |
ארבעים ותשעה יעדים הסתיימו כבר לפני כחצי שנה, אבל התיעוד שלהם בבלוג היה בפיגור. היתה הנסיעה למרתון במרוקו וגם עזבנו את הבית לתקופה ארוכה בשל שיפוץ. לאחרונה חזרנו לביתינו ואתמול, לרגל החג, כבר הזמנו אורחים. זו לא בדיוק היתה חנוכת בית מכיוון שעדיין ישנם מספר פריטים חסרים ומספר תיקונים, אבל זה תהליך שאף פעם לא מסתיים ממש. בכל אופן, זה היה מועד מתאים להכרזה על סיום הרשימה ולפתיחת הבקבוק.
 |
| לחיים |
לטעמי לפחות, הבקבוק לא אכזב. מכיוון שבכל זאת בחרתי את אחד הבקבוקים הזולים ביותר שאפשר להשיג בקטגוריית הגיל של 50 פלוס, קצת חששתי ממה שאקבל. כאמור, ויסקי זה טעם נרכש, אבל את הטעם שלו אהבתי. מצד שני, באותו מחיר אפשר לקבל עשרה או חמישה עשר בקבוקים של מותג זול שאני גם אוהב, כך שכנראה הבקבוק הפתוח ימתין לארועים מיוחדים בלבד.
מה עכשיו? כתבתי בעבר רשימה על היום שאחרי סוף הרשימה ובעיקר על הכוונה להוריד הילוך בכתיבה כאן, מה שכבר קרה בפועל. אני רוצה לכתוב סיכום (כנראה יותר מאחד) על המסע שעברתי על הרשימה הזו, מכמה היבטים. אני מקווה שזה יעזור לי להחליט אם לכתוב רשימה חדשה או לחשוב על פורמט אחר. יש את המרתון בשיקגו שאכתוב עליו כאן ואולי גם על ריצות אחרות, אם כי הריצות המעניינות לכתיבה הן בעיקר בשטח ולפחות בתקופה הקרובה צפויות פחות כאלו. זהו לא פוסט פרידה אלא פוסט שמציין נקודת דרך משמעותית. תודה לכל העוקבים, ספורים ככל שהייתם. נתראה בפוסט הבא.
