לארוז לך למתנה?

הכירו את מייק מאוסטרליה. גם אני לא יודע עליו הרבה, אבל בזכותו היעד שממוקם במקום 31 ברשימה שלי הוא יעד מספר 29 שהושלם. למכור משהו ב-ebay. מה מכרתי? נתחיל מלמה מכרתי.

כמו רבים, סחר אלקטרוני אינו זר לי, אבל תמיד מהצד הקונה. לרוב הצד המוכר הוא לא אדם פרטי אלא עסק, אבל פלטפורמה כמו ebay מאפשרת גם לאנשים פרטיים להיות בצד המוכר. ובכן, לפני עשר שנים מכרתי רכב משומש דרך יד-2, למרות שטכנית, לא באמת מכרתי דרך האתר אלא רק איתרתי בעזרתו קונה שהגיע פיסית אלי לבצע עיסקה במזומן. לצערי, בקרוב כנראה אצטרך לחזור על החוויה הזו (מישהו מעוניין בפורד פוקוס מודל 2008, כולל מדבקת אולטרה מרתון 100 ק"מ?). בזה מסתכמת הקריירה שלי כאיש מכירות. 

לפני כמה שנים הייתי בין עבודות ובעיצומו של משבר קריירה שבו ניסיתי לחשוב במה עוד אני יכול לעבוד. במשך חמש דקות שלמות חשבתי על סיפורי אגדות על אנשים שעוסקים בסחר אלקטרוני למחייתם. לא על בעלי עסקים שהתרחבו למכור את התוצרת שלהם דרך האינטרנט, אלא אנשים שהתחילו ישר מפלטפורמה וירטואלית. למען האמת, אני חושב שהקדשתי יותר מחמש דקות מחשבה לעניין, אבל בחמש הדקות הראשונות היו לי מספיק תובנות כדי להבין שיש לא מעט סוגיות שצריך לפתור כדי שדבר כזה יעבוד, ועדיף לתעל את האנרגיה שלי לכיוונים אחרים.

אם אני מוכר משהו בלי לייצר אותו בעצמי, אני צריך לקנות אותו בעצמי קודם. נניח שזה פסלוני גמלים מעץ זית שמוכרים במלכודות תיירים בירושלים, או בקבוקונים עם אויר מארץ הקודש. אני צריך לתמחר את זה במחיר גבוה יותר ממה שאני שילמתי, והקונה צריך להסכים לקנות ממני כשבעצם הספק שלי מוכר בפחות. נניח שהקונה גר בקוסטה ריקה. כמה עולה לשלוח חבילה לשם? מאיפה יש לי חבילה מרופדת בגודל המתאים לבקבוק עם אויר מארץ הקודש? 

אלו אולי לא שאלות ברומו של עולם, אבל הן מציבות איזהו חסם כניסה לעולם המכירות הדיגיטליות. למישהו כמוני בלי רקע בכלל בנושא, זה היה מספיק כדי לוותר. ובכל זאת, נזכרתי בסיפור הזה כשהכנתי את הרשימה שלי, והחלטתי שאני רוצה להתנסות במחזור של מכירה מקוונת, עדיף למישהו מחוץ מישראל, פשוט כדי לראות איך העולם הזה עובד.

תקופה ארוכה לא ידעתי מה לעשות עם היעד הזה. ראשית, לא ידעתי מה למכור, כך שמישהו גם יסכים לקנות. יכולתי למכור באופן מלאכותי משהו במחיר מצחיק כדי לוודא שיהיה קונה, אבל זה לא מה שרציתי. רציתי לקבל תמורה הולמת עבור מה שאני מוכר. עוד בעיה היא דמי המשלוח. הקונה יכול להגיע מכל מקום בעולם, מה שאומר שאני צריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות בעולם לדמי משלוח עוד כשאני מפרסם את המודעה שלי.

עם קצת התיעצויות, הפתרון לנושא דמי המשלוח הוא (או למעשה, היה בעבר) שירות של הדואר שנקרא "משלוח צרור קטן", שמאפשר לשלוח חבילה של עד שני ק"ג לרוב המקומות בעולם. המחיר תלוי במשקל וביעד אך נע בין כמה שקלים בודדים ל-20 ש"ח. נכון ש-ebay מאפשרים לקבוע דמי משלוח באופן דיפרנציאלי, אבל מכיוון שאני לא מעוניין לבדוק כל יעד ויעד, יותר פשוט לקחת מחיר אחיד לפי היעד היקר ביותר. אז עכשיו נשאר למצוא משהו לא יותר מדי גדול (כדי שיתאים ל"צרור קטן") במחיר שמישהו יסכים לקנות גם בתוספת של דמי משלוח.

כאן נתקעתי בלי רעיונות. עלה רעיון של למכור מטבעות ישנים. יש לי קופסה עם מטבעות בתפזורת שקיבלתי בירושה. עשיתי מחקר קטן וגיליתי שרוב המטבעות הישנים לא שווים שום דבר כמעט. רק אם הם לא היו בשימוש בכלל ונשמרו מהיום הראשון לצורך אספנות יש להם ערך כלשהו, וגם זה לא תמיד גבוה. המטבע עם החור במרכז התמונה המצורפת של 10 מיל הוא היוצא מן הכלל והיחיד ששווה משהו (סביב כמה עשרות שקלים) וגם זה בגלל שהוא הגיע מהנפקה קטנה יותר. בדיוק מהסיבה הזו יש לו ערך סנטימנטלי ואני בכלל לא רוצה למכור אותו.

כשבמיל היה חור

אם תחפשו ב-ebay, תמצאו לא מעט מוכרי מטבעות שמבקשים מכירים מופקעים. חשבתי על האופציה של להרכיב סדרה של מטבעות ישראליים ולמכור אותם בסט. מן הסתם אם יש קונים לגמל שמגולף מעץ זית ולבקבוקון אויר מארץ הקודש אז גם לסט מטבעות ישראליים יש קונים, והמחיר יכול להיות גבוה יותר מהמחיר שאספן מקצועי מוכן לשלם, אבל עם מיליון ואחד מוכרים כאלו לא התחשק לי להתחרות בהם ולהיות המוכר המיליון ושניים. עם כזו תחרות יכול להיות שיקח לי הרבה זמן לסגור מכירה.

בינתיים, הגיעה הקורונה ועימה קושי לא צפוי. הדואר לא מסוגל לספק את השירות של "צרור קטן" ומציע שירותי משלוח אחרים, הרבה יותר יקרים. אם אני אנסה למכור כמה מטבעות, מחיר המשלוח יהיה דומיננטי מדי ואף אחד לא יקנה ממני. אם אני אמצא משהו בעל ערך גבוה יותר למכירה, סביר שהמשהו הזה גם גדול יותר וכבד יותר, ואז מחיר המשלוח עולה גם הוא, ושוב המכירה אינה כדאית. בקיצור, לא פשוט. ואז היתה לי הברקה: אני יכול למכור את הדבר הזה:

חפץ המסתורין

אתם לא יודעים מה זה? אין לכם כזה בבית? ובכן, זה יום המזל שלכם. גם אחרי שמכרתי אותו, יש לי עוד כמה כאלו. נכון, המחיר עלה ויש עוד קונים שעומדים בתור, אבל אני מוכר לעשות לכם מחיר, רק בשבילכם. עדיין לא יודעים מה זה? קחו תמונה שלו מהצד השני:

תמונה מהגב

עכשיו בטח כבר זיהיתם, וברור לכם שאתם חייבים שיהיה לכם אחד כזה. רק בשביל להשלים את התמונה, ככה הוא נראה מהצד:

תמונת פרופיל

אגב, לא מדובר בעודפים של סחורה ישנה, אלא בדגם האינטרגרלי המשוכלל, שאפשר לפרק אותו לחלקים ולהרכיב אותם חזרה בכמה צורות שונות. הנה, תמונה להמחשה:

מבט מבפנים

טוב, מספיק עם השטויות. אף אחד מכם לא זיהה, לאף אחד אין שמץ, ואם בכל זאת מישהו יודע זה כי הוא היה אצלי בבית והכרחתי אותו לראות את זה. מדובר בפיסת היסטוריה ושריד מהמלחמה הקרה. הגלגל הזה הוא אחד מסט של עשרה גלגלים שמורכבים במכונת הצפנה סובייטית בשם FIALKA. אם שמעתם על מכונת האניגמה ששימשה את הגרמנים במלחמת העולם השניה, אז הפיאלקה מבוססת על טכנולוגיה דומה, אך היא יותר מורכבת ומשוכללת, ולכן, עד כמה שאני יודע, היתה יותר בטוחה לשימוש (במלחמה הקרה. היום אין צורך במכונות האלו). הגלגל הספציפי שמוצג בתמונות הוא התשיעי מתוך סט של עשרה שמורכבים בתוך מכונת ההצפנה, ששימשה לתקשורת דיפלומטית בין מוסקבה לפראג. עם התפרקות ברית ורשה, הסובייטים ניסו להשמיד את המכונות האלו, אך חלק התגלגלו לידי אספנים והחלו לצוץ בשוק לפני עשור וחצי. תוכלו לקרוא עוד על הפיאלקה כאן, ולראות הדגמה קצרה של מכונה עובדת כאן.

למה אני מחזיק דבר כזה בבית? מדובר בפריט שיש לו ערך לאספנים בלבד, אז כנראה שזה מה שאני. למה אני אוסף כאלו? בתור מרצה לאבטחת מידע (בין היתר), ההיסטוריה של התחום מעניינת אותי, ואפילו יצא להביא חלקים מהאוסף להדגמה בשיעור. מאיפה יש לי גלגלים כאלו? קניתי מ-ebay, כמובן. למה פתאום אני מוכן למכור את מה שקודם רציתי לקנות? ההסבר בפסקות הבאות.

השוק האספני של מכונות קריפטוגרפיה מכניות רחוק מלהיות משוכלל, ויש בו עסקאות מעטות מאוד. מכונת פיאלקה מוצעת למכירה בפלטפורמה כלשהי (לרוב לא ב-ebay אלא בבתי מכירות פומביות) פעם בשנתיים בערך, במחירים די מפולפלים, ובצדק, כי יש רק כמה מאות כאלו בעולם. גלגלים יש הרבה יותר, כי לכל מכונה היו עשרה כאלו, ועוד סט רזרבי של עשרה נוספים, ומן הסתם במשך השנים שעברו, הגלגלים שורדים יותר טוב ממכונות שלמות. הגלגלים הם הם החלק הכי מעניין של המכונה, כי התחכום הקריפטוגרפי קורה בהם. כל שאר חלקי המכונה הם מעין מכונת כתיבה אלקטרונית מגושמת.

לפני כשלוש שנים קניתי כמה גלגלים כאלו דרך ebay מחנות מקוונת שמוכרת מזכרות צבאיות (מדי צבא, סמלים צבאיים וכו'). הם מכרו, בנפרד, כמה גלגלים כאלו, ובאיזשהו שלב נראה שניסו להיפטר מהמלאי והתחילו לחתוך מחירים. אני ניסיתי לנצל את ההדמנות ולאסוף סט שלם של עשרה גלגלים. הגלגלים שהחנות מכרה הגיעו ממכונות הצפנה שונות, אבל לכל גלגל יש אות קירילית שמציינת את הסוג שלו, וכדי להרכיב סט שלם צריך גלגל אחד מכל אות. הצלחתי לאסוף תשעה מתוך עשרה, וגם את הציר שעליו מרכיבים את הגלגלים האלו, אבל את העותק היחיד שהוצע למכירה של הגלגל העשירי מישהו אחר חטף לי. החנות סיימה למכור (בעיקר לי) את הסחורה שלה והשוק התייבש.

כמה חודשים לאחר מכן, מוכר מגרמניה מכר, גם ב-ebay, סט שלם של מנגנון הגלגלים בפיאלקה. כל הגלגלים מאותה סדרה (זה המספר הסידורי שאפשר לראות בתמונה השניה של הגלגל שהעליתי, זה אומר שכולם שייכים לאותה מכונה), כולל הקופסה המקורית. נתתי הצעה די דומה לסך כל מה ששילמתי על הסט הלא גמור שלי, וזכיתי. ניצלתי את העובדה שיש לי משפחה בגרמניה כדי "לייבא" את המנגנון אלי בלי עלויות נוספות. עכשיו יש לי מנגנון אחד שלם "לתצוגה" ומנגנון כמעט שלם שמשמש "להדגמה". אני לא זקוק לכל הגלגלים במנגנון הלא שלם ולכן הייתי מוכן לוותר על אחד לטובת השלמת היעד.

כפי שראיתם בפוסט הזה, צילמתי תמונות יפות של הגלגל מכל כיוון כדי להכין לו דף מוצר. נעזרתי בתוכן מהאתר שהפניתי אליו לפני כמה פסקאות כדי לתאר את המכונה והוספתי כמה פרטים טכניים על הגלגל הספציפי שאני מוכר. הנה הפניה לדף המוצר. התמחור היה סוגיה חמקמקה כי כאמור, השוק מאוד לא משוכלל. אני מכיר לא רע את השוק האספני של מזכרות קריפטו מכניות, ויש שונות גבוהה במחירים. ב-ebay יש יחסית מעט מוכרים, ורובם של אותם מזכרות שמישהו מנסה ללא הצלחה למכור שוב ושוב במחירים מופקעים. סט דומה לזה שקניתי מגרמניה ראיתי לפני כשנה במחיר של פי שלוש ואני בטוח שלא היו קונים. גלגלים בודדים של פיאלקה לא ראיתי הרבה זמן. החנות שממנה קניתי ניסתה, ללא הצלחה למכור ב-$49.95, והצליחה למכור רק כשחתכה את המחיר לחצי ואפילו פחות מזה. אני כותב שהיא הצליחה, לא כי אני הפראייר היחיד שקנה ממנה, אלא כי חלק מהסחורה נמכרה במכירות פומביות (שבחלק הפסדתי) ואני יודע מה היו ההצעות המתחרות בשוק. על הגלגל הספציפי שמכרתי החלטתי לבקש $39.95 + דמי משלוח. קבעתי את המחיר כמעין פשרה בין מה ששילמתי (מחיר שגם קונים אחרים היו מוכנים להתחרות מולי) למחיר שבו לא היו קונים. בדיעבד, אחרי שהכל נגמר, בדקתי כמה באמת שילמתי עליו, ומתברר שהמחיר היה $19.98 (לפני משלוח). פרמיה של 100%. לא רע, על הנייר.

כדמי משלוח ביקשתי $9, אלא אם הקונה מישראל. התמחור היה מבוסס על שרות הדואר היחיד שאפשרי כרגע מישראל במחיר סביר, שנקרא eco post. בדיעבד, לא חישבתי נכון, והייתי צריך לבקש קצת יותר, סביב $12. בעיה נוספת עם eco post היא שהוא רק לקבוצת מדינות נבחרות, וכשפרסמתי את המודעה ב-ebay המערכת אפשרה לי גמישות מוגבלת בבחירת יעדים למשלוח. לא יכולתי לסמן מדינות בודדות (למעט כמה נבחרות) אלא בעיקר יבשות. הסכמתי למכור לקונים באמריקה (הצפונית והדרומית), אירופה ואוסטרליה, למרות שלחלק מהמדינות הקטנות באירופה ובדרום אמריקה השרות אינו מוצע.

עבר יום אחד בלבד, וקיבלתי מייל שמייק מאוסטרליה הוא הקונה המאושר, והכסף כבר הועבר לחשבון הפייפאל שלי. כשניכנסתי לחשבון לראות את ההעברה, ראיתי שפייפאל גבתה מהקונה תוספת כלשהי, כנראה לתשלום מכס. גם ebay, כשהציגו לי את הכתובת של הקונה, הוסיפו שורת קוד לא ברורה שאני חושב שנועדה להראות למכס האוסטרלי שהמס שולם במקור. לקחתי מעטפה והדבקתי עליה את הכתובת שהדפסתי אותה מ-ebay, והדפסתי וגם הדבקתי על המעטפה תיאור של המוצר, שלפי אתר דואר ישראל נדרש למשלוח לאוסטרליה. לא לגמרי הבנתי את הרגולציה האוסטרלית, אבל קיוויתי לטוב. את הגלגל עטפתי בנייר בועות משומש ששמרתי בבית והוספתי פתק עם ברכה למייק, כי פעם קראתי שזו מחווה נחמדה.

יום לאחר מכן כבר הייתי בדואר וקיבלתי מספר מעקב. אחרי יום נוסף קיבלתי עדכון שהחבילה נשלחה לאוסטרליה. עברו עשרה ימים עד שנרשם שהיא התקבלה באוסטרליה, ושבועיים אחרי שהייתי בדואר קיבלתי sms שמבשר שהנמען קיבל את החבילה. גם ב-ebay קיבלתי פידבק חיובי ממייק, מה שמבחינתי ציין את הסיום של היעד.

על הנייר, מכרתי ברווח של 100%. מזה תורידו טיפה יותר מ-$3 בשל תמחור לא נכון של עלות ה-eco post, וסכום דומה עבור עמלה שגבתה ממני פייפאל. גם ebay הצטרפו לחגיגה ושלחו לי חשבון על סך $4.5. בנוסף לכל הצרות, השקל התחזק מול הדולר בבערך 10% מאז שקניתי את הגלגל, לפני שלוש שנים. עדיין נשאר רווח קטן, עד שנזכרים שגם לי היו עלויות משלוח כשקניתי את הגלגל. באופן מוזר, החנות ממנה קניתי תמחרה את עלויות המשלוח באופן שונה לכל אחד מהגלגלים שקניתי ממנה, ולגלגל הספציפי הזה היא גבתה די הרבה, כ-$7. נוסף לכל הצרות, החנות לא עשתה משלוחים לישראל. חלק מהגלגלים הגיעו אלי בעזרת משלוח לקרובים שחיים בארה"ב, אבל חלק הבאתי בעזרת שירות משלוחים כי לא היתה לי סבלנות לחכות, מה שאפילו מוביל להפסד קל. אבל מהו הפסד קטן בכיס מול האושר שהתקדמות ברשימת היעדים.

תובנות מהתהליך:

1. בלי קשר לשורה התחתונה אצלי (הפסד קטן), ברור שיכולתי לבקש יותר. השוק יבש מסחורה והקונה הנלהב הגיע בתוך יום בודד. תשכחו מ-$39.95, המחיר הזה שייך לעבר. המחיר עכשיו הוא $59.95, ואני עוד נדיב (אני לא באמת מוכר, אבל אם הייתי מפרסם עכשיו, זה מה שהייתי מבקש).

2. קצת בעייתי לשלוח חבילות עכשיו. גם יקר וגם לא ניתן לשלוח לכל מדינה (אלא אם כן משתמשים באופציות אפילו יקרות יותר). אם באמת הייתי רוצה להמשיך למכור גלגלים כאלו, עדיף לחכות שאופציות זולות יותר כמו "צרור קטן" יחזרו.

3. אם הייתי רוצה למכור, היה לי יתרון בשוק הספציפי והאיזוטרי הזה מכיוון שאני מכיר את העסקאות שנעשו. בפרט, אני יודע שהשוק יבש, וכמוכר, היה משתלם להמשיך לייבש אותו ולא להציף אותו בכל הסחורה שלי.

4. יש המון עלויות נלוות של גוזרי קופונים בדרך שחותכות עשרות אחוזים במצטבר מההכנסה. בשביל להרויח בפלטפורמה כזו, במודל של "לקנות ואז למכור ביותר" צריך מרווחים גדולים ולכן יתרון יחסי כלשהו. מכיוון שפעלתי בשוק קטן ולא משוכלל, שאני מכיר באופן סביר, היה לי יתרון כזה, אבל הוא לא הספיק.

5. אם הייתי יודע לפני שלוש שנים שאני קונה פריט אספנות כדי למכור אותו בעתיד ולא כדי לשמור אותו לנצח, הייתי מתאמץ יותר לצמצם את עלויות המשלוח לארץ, שהוציאו את כל המיץ העסקה.

6. היה כיף להיות סוחר מקוון ליום אחד, אבל יום אחד הספיק.

הבליץ על רשימת היעדים

 סוף שנה עברית זה זמן מקובל לסיכומים, ותחילת השנה החדשה זה זמן מקובל לתחזיות והצהרות. מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר, ימי הקורונה בכלל, והסגר שהוטל על המדינה לתקופת חגי תשרי. הפיל הזה מכביד על רשימת היעדים שלי, מה שגרם לי לסרוק את הרשימה ולבחון אותה שוב.

לפני שהפיל נכנס לאמצע החדר והתחיל להשתולל, היה קורה שהייתי נתקל ברעיון שהיה מוצא חן בעיני. חוויה ייחודית, מקום בעולם שהייתי רוצה לנסוע אליו, וכדומה. נכון שמותר לי לעשות לעשות דברים אפילו אם הם לא מופיעים ברשימה, אבל אם היה מדובר במשהו שפשוט לא מתאים לעכשיו אלא רק לעוד כמה שנים, הייתי אומר לעצמי "זה לרשימה של 60 עד 60". אבל בשביל זה צריך קודם לסיים את רשימת 50 עד 50.

קורונה. אילוסטרציה.

על פניו, רשימת 50 עד 50 היא לעשר שנים, מגיל 40 עד 50 פחות יום, אבל למעשה התחלתי אותה בפיגור. התחלתי לכתוב את הרשימה חצי שנה לתוך גיל 40, את היעד הראשון (הקוביה ההונגרית) השלמתי כחודש לפני גיל 41 ואת השני (מקדש אנגקור ואט) לאחר חצי שנה נוספת. כדי להספיק חמישים יעדים צריך להיות בקצב של חמישה יעדים בשנה, ושניים בשנה וחצי זה פיגור של 5-6 יעדים. בשלב הזה פעלו שני כוחות מנוגדים בנוגע לרשימה. מצד אחד, רציתי ללחוץ על דוושת הגז ולסמן וי על יעדים. מצד שני, לא רציתי למצוא את עצמי ממלא את כל היעדים הקלים ונתקע בהמשך עם יעדים מאתגרים, שקשה לבצע אותם בקצב של חמישה לשנה. מהסיבה הזו בכל פעם שעיינתי ברשימה וניסיתי לסמן לעצמי מה עומד על הפרק בתקופה הקרובה, ניסיתי לאזן את התכנון קדימה עם תמהיל של יעדים ברמות קושי שונות.

בהילוך מהיר להיום, באמצע הדרך לגיל חמישים ועם 28 יעדים שהושלמו, מהם שמונה בשנה האחרונה, אני מקדים במעט את לוח הזמנים. לפני פחות משנה רצתי 100 ק"מ במסגרת אחד מהיעדים, ומאז הספקתי שבעה נוספים. בשלב הזה, החלטתי לבצע סיווג מחדש ליעדים שנותרו ברשימה, מכמה סיבות:

1. המדיניות של "לא לגמור בבת אחת את כל היעדים הקלים" דורשת בחינה מחדש. המדיניות היתה הגיונית בתחילת הדרך, אבל לא במחצית השניה שלה. כמה יעדים הם בעצם קלים? מה דורשים היעדים הפחות קלים?
2. איך משפיעה הקורונה על ההתקדמות ברשימה? מן הסתם, היא לא עוזרת. יעדים שדורשים נסיעה לחו"ל אי אפשר לבצע כרגע. למרבה המזל, כבר כשהכנתי את הרשימה נמנעתי מלמלא אותה בנסיעות למקומות אקזוטיים, מתוך הכרה שחו"ל בגיל שבו אני נמצא הוא לרוב טיול משפחתי עם ילדים. אי אפשר להכפיף את הטיולים האלו לשגעונות שלי ויש גבול כמה אני יכול להיעלם ולטייל לבד. עם זאת, הסיווג הראה השפעה של הקורונה גם על יעדים אחרים, עד כדי דחיה שלהם "עד יעבור זעם".
3. אני מכוון לסיום הרשימה שלי לפני גיל 50. כל עוד יש ברשימה הרבה יעדים לבחור מהם, זה לא נורא אם יעד שתכננתי להשלים בקרוב מתגלה כבעייתי ונדחה למועד אחר. יש עוד זמן, ויש גם יעדים חלופיים שאפשר לבחור במקומו. אבל, בסופו של דבר, אני אגיע למצב שברשימה יש 3-4 יעדים אחרונים, וכנראה שתהיה סיבה טובה למה הם נותרו אחרונים ולא הצלחתי להשלים אותם קודם. לכן, אני צופה שמה שלא אעשה, את היעדים האחרונים ברשימה אתקשה להשלים. עדיף שזה יקרה כשיש עוד שנתיים או שלוש על השעון ולא חצי שנה.
4. בהמשך לטיעון הקודם, מדגדג לי להתחיל את 60 עד 60, אפילו שעוד אין רשימה כזו. אף אחד לא אמר שצריך לחכות לגיל 50 כדי להתחיל אותה, אבל לא נראה לי הגיוני להתחיל רשימה חדשה לפני שהנוכחית הושלמה.

לפני שהבלוג הזה נולד, שבעה עשר יעדים כבר היו מאחורי, כששלושה מהם סוקרו במסגרת פוסטים של "יעד מן העבר", והארבעה עשר הנותרים יזכו לפוסטים כאלו בעתיד. אחד עשר יעדים נוספים סוקרו בבלוג תוך כדי ביצוע שלהם. אלו עשרים ושמונה יעדים. עשרים ושנים יעדים נותרו לסיווג. כמקובל בבלוג, אני לא חושף יעדים לפני הביצוע שלהם (למעט ריצת ה-100 והנסיעה לאנטארקטיקה בהם הבלוג ליווה ומלווה את הדרך לביצוע), אבל כן אתן סוכריה לקוראים בדמות חשיפה של אחד מהם. לכל יעד יש סיפור משלו שמספר מדוע הוא נכנס לרשימה שלי, אבל אני מודה שלמעט אנטארקטיקה, אין שום דבר שהוא שומט לסתות. ובכל זאת, אלו היעדים שלי ואני אוהב ומכבד את כולם. 

הנה התוצאות של הסיווג:

1. ארבעה יעדים הם בסטטוס של "טייס אוטומטי". התחלתי אותם, הם חלק מהשגרה שלי, ואם אמשיך בשגרה שלי הם יגיעו לסיום מוצלח, מהר יותר או פחות. לאחד מהם נותר שבוע בלבד, ואחד אחר התחיל רק באחרונה ולכן אני לא ממש יכול להגיד שהוא חלק מהשגרה שלי, אבל כן התחייבתי אליו לחצי שנה ובסוף ההתחייבות כנראה אכריז על הצלחה. חלק ימשיכו להיות חלק מחיי גם אחרי שאסיים את השלמת היעד בהצלחה, וחלק אולי לא.
2. שני יעדים מסווגים ככאלו שיש תכנית ברורה לביצוע שלהם, בזמן הקרוב. על אחד מהם אני עובד בימים אלו, למרות שתאריך הסיום גמיש. השני ממתין ליום מסויים ואז הוא הוא יבוצע ויושלם. הקטגוריה הזה הכילה בעבר גם יעד שלישי שבגלל הקורונה נדחה למועד לא ידוע ולכן מוקמה מחדש בסעיף האחרון.
3. חמישה יעדים הם קלים, אפשר להתחיל לבצע אותם ברגע שארצה, אבל אין כרגע תכנית ברורה מתי לעשות אותם. למעשה, אחד מהיעדים האלו כבר התחלתי לאחר הסיווג שלו לקבוצה הזו, הוא התגלה כקל מהצפוי וכבר הושלם, אבל אני ממתין עוד קצת כדי להיות בטוח בהצלחה שלו. יעד אחר מתנהל לאיטו כבר תקופה ארוכה, והנחיות הריחוק החברתי קצת מקשות על ההשלמה שלו. את שלושת האחרים אני יכול להשלים מהבית, אבל ממתין לסיום הסגר ולפתיחה מחודשת של גני הילדים כדי לקבל יותר שעות איכות רציפות.
4. שני יעדים הם בדרגת קושי גבוהה יותר מהקבוצה הקודמת, דורשים מאמץ מסויים, אי אפשר לבצע אותם מעכשיו לעכשיו כי הם דורשים תכנון, למידה או אימון כלשהו, ואין לי תכנית קונקרטית מתי לגשת אליהם. עם כל זאת, הם לא יעדים קשים, אלא לכל היותר בינוניים. גם כאן היה יעד שלישי שמוקם מחדש בסעיף האחרון כי הוא ממתין שהעולם שמלפני הקורונה יגיח חזרה.
5. חמישה יעדים מתוכננים להתבצע בחו"ל, ולכן נמצאים כרגע בהמתנה. אחד מהם הוא כמובן המסע לאנטארקטיקה (או, אם הוא לא יתאפשר, יש את החלופה של הזוהר הצפוני), שתאריך היעד שלו כרגע הוא דצמבר 2021. השני הוא היעד שהבטחתי לחשוף, והוא לבקר באוסטרליה או בניו זילנד, מדינות בחלק של העולם שלא הייתי בו. גם בלי הקורונה, יש לא מעט סימני שאלה סביב תכנון טיול כזה. המקומות האלו מתאימים לטיול ארוך עם המשפחה, אבל העונות ההפוכות מקשות לסנכרן אותו עם לוח החופשות של כולם. היעד השלישי הוא קל ולא קשור למדינה מסויימת, אבל כל המקומות שאפשר לבצע אותו לא נמצאים בישראל. שני היעדים הנוספים הם גם קלים ובכלל לא חייבים להתבצע בחו"ל, אבל תכננתי להשלים אותם באוגוסט האחרון בטיול משפחתי לארצות הברית, ומכיון שהטיול נדחה (כנראה) בשנה, תאריך היעד החדש הוא אוגוסט 2021, בתקווה שלא ידרש שוב חישוב מסלול מחדש.
6. הקבוצה האחרונה היא קבוצת "כל השאר" וכוללת ארבעה יעדים. שניים עברו אליה מסעיפים 2 ו-4, והם יחזרו לשם ברגע שאירועים מרובי משתתפים יפסיקו להתבטל כל הזמן, אפילו אם יתקיימו במתכונת מצומצמת כדי להתאים אותם לעידן הריחוק החברתי. יעד נוסף הוא מעין מסע אישי של שינוי ארוך טווח. לדעתי הוא היעד הכי קשה מכל הרשימה והיחיד שאני לא יודע אם יש בי את מה שנדרש כדי להשלים אותו (אם כי לאחרונה אני אופטימי למדי). היעד האחרון הוא דווקא קל מאוד, והבאתי אותו למצב שאפשר להשלים אותו ממש עכשיו. טוב, לא ממש עכשיו עכשיו, אני צריך שלא יהיה סגר ואז עוד עשרים דקות נסיעה, אבל בהנתן האילוץ הזה הביצוע היה יכול להיות מיידי, אם לא הייתי מחליט שזה יהיה היעד שיבוצע אחרון, מה שממקם אותו בקטגוריה המיוחדת הזו.

לסיכום, נותרו רק שלושה יעדים קשים: אנטארקטיקה, אוסטרליה/ניו זילנד והיעד המסתורי מסעיף 6. שניים מתוכם הם בסטטוס work in progress, כך שאין הרבה מה לעשות כאן. שלושה יעדים הם בינוניים: שניים מסעיף 4 ועוד אחד שבגלל הקורונה הועבר לסעיף 6. כדי לא להיתקע עם שלושתם בסוף הרשימה, נראה שאני צריך לבחור אחד מהם ולחשוב יותר ברצינות מתי אני ואיך אני מבצע אותו. כל השאר, 16 יעדים, הם קלים, או לא כל כך קלים, אבל אני כבר מבצע אותם ולא נשאר הרבה כדי להשלים אותם. מבין הקלים, כמה מהם מחוץ להישג יד, בעיקר בגלל הקורונה. ובכל זאת, שישה יעדים מסעיפים 1 ו-2 יסתיימו בחצי השנה הקרובה, וארבעה מתוך חמשת היעדים בסעיף 3 יכולים להצטרף אליהם לבליץ על הרשימה שיאפשר לסמן וי על עשרה יעדים בחצי שנה. אפילו אם יעד או שניים מהעשרה האלו יתפספסו, עם קצת אופטימיות, בחצי שנה לאחר מכן העולם יאפשר לי לטפטף עוד כמה יעדים מסעיפים 4-6, כך שבסיום השנה ישארו פחות מעשרה יעדים להשלים.

אני מכריז על בליץ על הרשימה שיתחיל ממש בקרוב. בעוד חצי שנה אבצע הערכה מחדש אם העולם מאפשר להמשיך את המתקפה על הרשימה ולסיים יותר מחצי היעדים שנותרו במסגרת של שנה מעכשיו. אם לא הקורונה, הייתי מתנסח באופן הרבה יותר החלטי, אבל מכיוון שהפיל בחדר לא מציית לרצונות שלי, אני מתבטא באופן זהיר יותר. עוד שנה נחזור לפוסט הזה ונראה איך הלך.

חופים הם לפעמים

 אני לא צריך לספר  לאף אחד כמה הקיץ האחרון היה קשה. מתחילתו ועד סופו שעדיין לא ממש הגיע, גל חום אחד גדול. הדבר היחיד שהגיוני לעשות במצב הזה הוא להדליק את המזגן בבית ולזוז כמה שפחות. אלא אם כן אתם חלק משביל השרון. אז בסך הכל מקפיאים זמנית את הריצות בשביל ישראל, שהיו אמורות להיות בעליות הבלתי נגמרות של הרי ירושלים, ומוצאים מסלולים חליפיים, שטוחים יותר. מצד שני, ריצה במסלול שטוח עלולה להיות להיות קלה, ולהסתיים בלי להיות על סף התפרקות (או קצת אחריו). מה עושים?

לפני כחודש וחצי, בסוף יולי, לקחתי לעצמי פסק זמן מ"שביל השרון" ורצתי במעגלים ליד הבית. מדובר במסלול שטח נוח עם עליות סבירות שבדיוק שנה קודם לכן כיכב בפוסט "מרתון הלילה", בזמן האימונים לריצת ה-100. הפעם, במקום 17 הקפות, הסתפקתי בשש. באותו זמן, שאר החבורה החליטה להשלים חלק חסר משביל ישראל. את ההתקדמות שלנו צפונה בשביל ישראל התחלנו מהחוף בבית ינאי, בנקודה שבה גם מסתיים "שביל השרון", שעל שמו נקראת החבורה שלנו (על הריצות מבית ינאי וצפונה כתבתי כאן, כאן וכאן). מדרום לבית ינאי, שביל ישראל נצמד לחוף, איפה שאפשר, והחבורה רצה בחוף סידנא עלי בהרצליה ועד מכמורת, מעט מצפון לבית ינאי. הנה מפה של הריצה שלהם:

הרצליה עד מכמורת

בעוד שבשביל ישראל, השביל נצמד לחוץ הים באופן חלקי ורק איפה שאפשר, המסלול כאן, שאורכו 24-25 ק"מ, נצמד לים, לא רק איפה שאפשר, אלא גם איפה שאי אפשר. יצא לי לרוץ בהזדמנויות אחרות את החלק הדרומי של המסלול הזה, והריצה על החוף היא די קשוחה. זה דבר אחד לרוץ על חול רטוב ומהודק ליד הים, אבל לעומת זאת לרוץ על שברי אבנים או על חול רך ושוקע זה סיוט, ועדיף לזוז קצת מזרחה ולרוץ על המצוקים. מסיבה לא ברורה הם בחרו בסיוט ונצמדו לחוף, וכשלא היתה להם ברירה, חלק מהריצה היתה גם במים. 

לא יודע איפה זה צולם, אבל מראה יפה עם ריצה טכנית קשה

מראה פחות יפה של החוף

נלהבים ממה שעשו, החליטו לבקש עוד ועוד ולרוץ (כמעט) את כל החופים. למעשה, באופן די מוזר אני נושא באשמה של זה. יומיים קודם חשפתי את הכוונה שלי לרוץ באנטארקטיקה (שנכון לעכשיו, נדחית, אולי בשנה שלמה) ונפתח דיון באיך מתכוננים לדבר כזה. בגלל הקורונה, נסיעות לכל מיני מדינות קרות לא אפשריות כרגע, ואני ציינתי שריצה בחול היא באופן מקורב סימולציה לריצה בשלג. איזו טעות. ויטלי הרחיב את ההגדרה ל"ריצה בתנאים קשים ולא מוכרים עם הזעת יתר בתוך הבגדים", ועכשיו מתברר שכל הריצות האלו הן בגללי ולמעני. אני בכלל צריך להגיד תודה. ובכן, תודה לכם על הקטע הבא, שהיה ממכמורת ועד חוף דור:

מכמורת עד דור

גם כאן, כמעט כל הריצה היתה בחוף, לא משנה ממה הוא עשוי, ואיפה שאין חוף אז בתוך המים. ההסתייגות היחידה היא המעקף סביב תחנת הכח בחדרה. נקודה ייחודית וראויה לציון היא המעבר בעתיקות של קיסריה. המסלול הארוך, החום, הלחות והשטח המאתגר התישו אותי ובקילומטרים האחרונים שילבתי הליכה בריצה. כל אחת מהריצות בפוסט הזה מסתיימת בטבילה בים, אבל הדרך לשם קשה.

אטרקציה בקיסריה

מרוב תשישות אני פיזית מנוע מלחייך

שבועיים של ריצות ליד הבית, ושוב ריצת ריצת חוף, והפעם מתקדמים דרומה. התכנון היה מהרצליה עד ראשון, כ-24 ק"מ, אבל לא חשתי טוב בלילה והצטרפתי לאחרים באזור רידינג, כשאני מקצר כעשרה ק"מ מהריצה. באזור נמל תל אביב וגם סביב יפו אין חוף שאפשר לרוץ בו, אבל בכל השאר כן, עד החוף המופרד בראשון, שמסתיים בגדר שלאחריה שטח צבאי סגור.

הרצליה עד ראשון

מזג האויר היה טיפה יותר נוח, ביחס לגיהנום של חודש אוגוסט. יחד עם זה שבאופן אישי רצתי רק חלק מהמסלול, שחלקו כלל לא היה על החוף והחלקים שכן היו ברובם נוחים בריצה, זו היתה הריצה הקלה ביותר עבורי, מתוך אלו שהשתתפתי בהן.

קצה המסלול, בחוף ראשון

בהמשך החוף דרומה, מספר קילומטרים מתוך החוף חסומים לגישה, ונאלצנו לדלג לחוף פלמחים. כדי להקל על התכנון הלוגיסטי, החלטנו לקחת קטע קצר יותר, מפלמחים ועד אשדוד ולרוץ אותו הלוך חזור. הנה מפה:

פלמחים עד אשדוד

בקטע הזה יש חלק קצר שהוא ממש מוצלח. הוא ריק מאנשים, כי חוץ ממשוגעים כמונו אין גישה אליו, וגם התאפשר לרוץ על חול מהודק. בחלקים אחרים הריצה היתה קשה יותר כללה חול עמוק או ריצה על שברי צדפים, שהעניקו לחוץ מראה ורדרד יפה, אבל הקשו מאוד על התנועה. עוד דבר שמאוד בלט הוא הלכלוך. איפה שהיו מתרחצים או אפילו רק דייגים, החוף היה מרוצף באשפה. נתקלנו באשפה גם בחופים אחרים, אבל כאן המראה היה מדכא במיוחד. כמובן איפה שלא היו אנשים, היה נקי.

חצי האי של יבנה-ים, מדרום לפלמחים

אשפה בדרך לאשדוד. כאן ויתרנו על ההמשך והסתובבנו חזרה

כשהתקרבנו לנמל אשדוד, החוף התחיל להיות צפוף מאוד והשטח עצמו נהיה מאוד לא נוח לריצה, והחלטנו להסתובב, ולפחות בהתחלה התרחקנו מעט מהחוף לשביל עפר שהיה נוח יותר. צפונית לנקודת ההתחלה אפשר היה להמשיך צפונה לתוך החוף המאוד יפה של קיבוץ פלמחים. כאן נגמר לי הכוח. זה היה סוף שבוע חם באופן קיצוני, כל המים שלקחתי נגמרו והגוף אמר די. שאר החברה ניסו להמשיך עוד צפונה אבל אחרי כמה מאות מטרים, אך כשהתקרבו לבסיס פלמחים אולצו להסתובב.

מה נשאר

להוציא קטעים קצרים שהגישה אליהם חסומה, מיפינו את רוב חופי הארץ. אני כותב "מיפינו" בגוף ראשון רבים, למרות שאני אישית לא השתתפתי בקטע וחצי, בין צפון תל אביב לחוף מכמורת, אבל למעשה למעט החלק שבין נתניה למכמורת, יצא לי לרוץ באזור בהזדמנויות אחרות, אז אני מוותר לעצמי על החסך הזה.

נמל אשדוד הוא לא מקום מומלץ לריצה, אז בכיוון דרום נותר קטע חסר מדרום אשדוד ועד זיקים. בכיוון צפון, חסרים שני קטעים. הראשון הוא מדור ועד חיפה. על מפרץ חיפה עדיף לדלג מטעמי בריאות, והקטע הצפוני ביותר הוא מעכו ועד ראש הנקרא. מזג האויר מתחיל להשתפר, אבל עם הסגר הצפוי, לא ברור מתי המשימות האלו יושלמו.

סיכום

חברי שביל השרון שהם לא אני ממש נלהבים מהפרויקט הזה. חום ולחות הם הקריפטונייט שלי, אז אני לא באמת מסוגל להתלהב משום ריצת שטח בעונה הזו. בנוסף, אף פעם לא הייתי טיפוס של ים, והחול שאני מחזיר הביתה בנעליים מגיע אחר כך לכל פינה. רוב המחמאות בקבוצה היו לקטע בין פלמחים לאשדוד, אבל אני חושב שהוא יותר מתאים להליכה מאשר לריצה. גם הדרך לחוף דור יפה, אבל ההמלצה שלי היא להתחיל צפונית לחדרה, לעבור את קיסריה בהליכה, וכמובן לא בשרב של יולי אוגוסט.

אנטארקטיקה - עדכון חשוב

 

אימייל שהגיע במהלך הלילה האחרון בישר על דחיית המרוץ באנטארקטיקה בשנה, לדצמבר 2021. החברה הלוגיסטית שמארגני המרוץ תלויים בה בכדי לקיים את האירוע החליטה לבטל את כל האירועים שהיא מתכננת לעונה הקרובה. הסיבה העיקרית לכך היא המצב בצ'ילה. גבולות המדינה סגורים לתיירים ולא ברור מתי המצב הזה ישתנה. בנוסף, ישנן הגבלות תנועה באזור בדרום צ'ילה ממנו יצאת הטיסה לאנטארקטיקה, בשל מגפת הקורונה.

הנציג של החברה שמארגנת את המרוץ, אוליבר וואנג, כתב שעל פי פניות שהוא מקבל ממשתתפי המרוץ, חלק מהם כנראה מקבלים את הדחיה בהקלה וחלק באכזבה. אני מוכרח להודות שבעקבות האירועים האחרונים, אני נמצא בצד של אלו שחווים הקלה. עד לפני כחודשיים ממש ציפיתי לנסיעה הזו, אבל די השלמתי עם כך שהמרוץ לא יוכל להתקיים השנה. בזמן האחרון פשוט חיכיתי שתצא הודעה רשמית על הביטול/דחיה, וסוף סוף ההמתנה הסתיימה. כל אירועי הקורונה הוציאו אותי מפוקוס. בימים האלו הייתי אמור להתחיל אימונים למרתון ולעבור על רשימות ציוד מיוחד לשהות ביבשת הקפואה. במקום זה אני שרוי בחוסר ידיעה של האם יהיה סגר וכלל לא אוכל לטוס לשום מקום. עכשיו יש לי יותר משנה לחזור לפוקוס ולהתחיל להתרגש שוב.

הרישום למרתון של שנה הבאה הוא אוטומטי. אוליבר הציע חלופה למי שבכל זאת להוט להגיע לאנטארקטיקה, שמאפשרת לעשות את המרוץ בחודש ינואר, במקום אחר שהטיסה אליו היא מדרום אפריקה. הוא לא סיפק פרטים מלאים אבל אני מנחש שהוא מתבסס על ארוע אחר, שמאורגן על ידי אותה חברה, בשם "world marathon challenge". באירוע הזה, בכל יום מבקרים ביבשת אחרת ורצים בה מרתון. שבע יבשות, שבעה ימים, שבעה מרתונים. בדרך כלל האירוע הזה מתקיים בינואר, אם כי מהסתכלות באתר שלו נראה שגם הוא נדחה, לנובמבר 2021. כנראה, אוליבר מציע את התאריך המקורי של המרוץ ולשחזר את היום הראשון, שהוא טיסה מקייפ טאון לבסיס נובו באנטארקטיקה ובחזרה.

אני נוטה לוותר על ההצעה. ראשית, גם בחלופה הזו הנסיבות לא ברורות. לא ברור מתי יהיו טיסות לדרום אפריקה ולא ברור אם המצב בישראל יאפשר להגיע לשם. שנית, החלופה המוצעת היא in and out: המטוס נוחת בשדה תעופה רוסי, יוצאים לריצה, טסים חזרה. מה שאני נרשמתי אליו כולל שהות ארוכה יותר, ומבחינתי זה גם חלק מהחוויה, וחלק חשוב שאני לא רוצה לוותר עליו.

דצמבר 2021, הספירה לאחור מתחילה. 

כשאתם אוכלים גזר, ארנב אחד הולך לישון רעב

הפוסט הזה נכתב בחלקים במשך כמה ימים. אם אתם קוראים אותו עכשיו, סימן שהשבוע שבו הפוסט נכתב כבר מאחורינו, ועמדתי ביעד מספר 13 ברשימה שלי והעשרים ושמונה שאני משלים: להיות טבעוני במשך שבוע.

סיפורו של היעד מתחיל בידידה טובה מהתקופת הלימודים שהקשר איתה דעך בשנים האחרונות ומסתכם כיום בחברות בקבוצת וואצאפ לא פעילה במיוחד. לפני די הרבה שנים היא הפכה לטבעונית, ולפחות בצעדיה הראשונים בעולם הזה, היתה גם מאוד אקטיביסטית, הפגינה בעד זכויות בעלי חיים וכדומה. מבחינתי, השינוי הזה הקרין עלי דרך הרשתות החברתיות. הידידה לוחצת על כפתור "לייק", ואני מקבל בפיד שלי פוסט של מישהי שאינני מכיר אבל היא זועמת על ילדים שהעזו לקנות ארטיק וניל.

מתקפת הסושיאל הזו היתה קצרה והסתיימה מזמן, אבל היא גרמה לי להרבה הרהורים. מצד אחד, הרגשתי במגננה. כשמישהו מנסה לגרום לך להיגעל מדבש על ידי זה שהוא קורא לזה "קיא של דבורים", זה בעיקר מיצר אנטגוניזם שעובד בכיוון ההפוך (אני מתנצל בפני הקוראים על התיאור הגראפי. באמת שהייתי עדין. אתם לא רוצים לדעת איך קראו שם לביצים). מצד שני, אני מודע לעוול שבתעשיית המזון מן החי ומבין שמי שזו דרך חייו ירצה להפיץ את הבשורה, גם אם באופן לא תמיד אפקטיבי, כמו הדוגמה מקודם, ו"להחזיר בתשובה" אחרים.

אני מודה שרוב הזמן אני לא חושב על מאיפה האוכל שלי מגיע, אבל כשאני כן אין לי הסבר טוב לבחירות שלי. אני לא רוצה להטיף לאחרים, אבל מתוך העמדה הפריבילגית שאני נמצא בה, אני חושב שיכלתי להתאמץ יותר. "אין לי כח לזה עכשיו", "ככה אני רגיל", "אין לי באמת אופציות" הן התשובות האמיתיות והכנות לשאלה למה זה לא מזיז לי, אבל הן עדיין תשובות שלא משכנעות את עצמי.

ככה הצטרף היעד הזה לרשימה, ולפי המיקום הגבוה שלו, יחסית, בתחילת הרשימה, כנראה זה היה מאוד חשוב לי לרשום אותו. מצד שני, לקח שנים עד שהעזתי לנסות אותו. תמיד היה תרוץ כמו "אנחנו מתארחים השבוע אז זה לא מתאים", או "אני מתאמן למשהו חשוב ולא רוצה לעשות שינויים בתזונה", אבל הסיבה העיקרית היא שהיעד הזה דורש ממני ללמוד מחדש איך אוכלים. את רוב הארוחות שלי מישהו אחר מכין (טוב, מישהי), והן לא טבעוניות. אם אני צריך להכין לעצמי ארוחות, לא רציתי לסמן "וי" על היעד הזה בכך שאוכל בחוץ כל השבוע, או שאחיה על סלט ירקות ופסטה. כלומר, זה בסדר גמור שחלק מהארוחות יהיו כאלו, אבל רציתי שהשבוע יהיה מעין סימולציה של אורח חיים טבעוני רציף, ולכן הוא צריך להיות יותר מגוון. עוגיות אוראו הן גם טבעוניות, אבל אי אפשר לבנות תפריט רק עליהן.

ארוחת בריאות טבעונית. אילוסטרציה

יש לי אי סבילות ללקטוז, ולכן אני נמנע מחלק ממוצרי החלב, אז אני כבר 10% טבעוני. במסעדות אני לפעמים משתעשע בהזמנת המנה הטבעונית בתפריט, גם כאמצעי לימודי, וגם כדרך להימנע מלקטוז במנה. פעם בהמון זמן הייתי מסתכל במתכון טבעוני למשהו ומתמלא ייאוש למקרא של כל מיני חומרי גלם שאין לי מושג איך הם נראים כמו כל מיני עדשים אקזוטיות וממרחים שעשויים מאגוזי קשיו. 

בסוף השבוע האחרון החלטתי שהשבוע הבא יוקדש ליעד הטבעונות, מסיבה מאוד טכנוקרטית: יש לי יום הולדת 45 עוד מעט, ורציתי להספיק עוד יעד אחד לפני שאני מגיע לאמצע העשור שמסתיים בגיל 50. הצצתי שוב באתר שמוקדש לאנשים שרוצים לנסות טבעונות (אתגר 22) והתעצבנתי מההצעה לתפריט השבועי. נראה לכם שאני מתכוון להשרות שעועית במשך הלילה? ואם לא השריתי, אז אני אשאר רעב? החלטתי להתעלם מכל התפריטים ופשוט לצלול לאתגר. זה רק שבוע ואני אסתדר תוך כדי תנועה.

הנה כמה דגשים וכללים לא רשמיים שעשיתי לעצמי:

• האתגר קשור לתזונה בלבד. מאחורי הקלעים של המון מוצרי צריכה נמצא תהליך ייצור שבאיזשהו אופן פוגע בבעלי חיים, או בבני אדם. לא באתי לתקן את העולם בבת אחת, אני מסתפק בצעד אחד.
• מבחינת ארוחת בוקר וארוחות ביניים אני מסודר, ולכן כמעט לא מדווח עליהם כאן. ארוחת הבוקר שלי היא לרוב קורנפלקס, כשאת החלב ממילא מחליף משקה סויה. בדקתי על האריזה של הקורנפלקס האהוב עלי את המרכיבים והכל טוב. פירות, ירקות חתוכים, פרוסה או פיתה עם ממרח וכדומה מסדרים את הנשנושים והארוחות הקטנות.
• לא קבעתי לעצמי כללים נוקשים לגבי כמה מותר לאכול בחוץ, או לאכול אותן מנות שוב ושוב, אבל המטרה היא שיהיה גיוון כלשהו שמבוסס גם על ארוחות בבית.
• אני מרשה לעצמי שני כרטיסים צהובים, כשעברה שלישית היא כרטיס אדום שמכשיל את היעד. כרטיס צהוב הוא עברה קלה שלא במתכוון. "רגע, מה היה הסטייק הזה שאכלתי עכשיו בלי לשים לב?" זו לא עבירה קלה, כרטיס אדום; "אני מרשה לעצמי לאכול את הסלט הזה למרות שיש בו מיונז" זו עבירה במתכוון, כרטיס אדום; רק "שכחתי שבהכנת הבורקס הזה אולי השתמשו גם בביצה" שווה כרטיס צהוב. התנאי הזה מבוסס על התקופה מיד אחרי שהבנתי שאני רגיש ללקטוז, אבל התקשיתי לזכור את זה והמשכתי לאכול דברים שאסורים לי, בלי לשים לב.

יום ראשון

אנחנו נמצאים באמצע אוגוסט, בתקופת הקורונה. זה אומר שבמקום להיות בחופשה בחו"ל אני בישראל, ויש ילדה משועממת בבית שהגן שלה וכל הקיטנות הסתיימו, וצריך להעסיק אותה. זו תבנית שתחזור בחלק מימי השבוע, וספציפית ביום ראשון מצאנו את עצמנו, אני והבת שלי, מחוץ לבית בסיומה של פעילות בשעת צהריים מאוחרת. בבית מחכה ארוחה בשרית שאסור לי לאכול ואני לא יודע מה עוד יש בבית שאני יכול לאלתר ממנו משהו. בכל אופן, הבת שלי רצתה לאכול ברשת מסעדות הגורמה הידועה "מקדונלדס". זכרתי שראיתי המבורגר טבעוני בתפריט שלהם, אז כנראה זה מה שאני אוכל היום.

Big Vegan

בעוד שהקציצה הבשרית שלהם היא לרוב סבירה ויותר טובה מהשם המושמץ של המקום, הטבעונית קצת תפלה. יחד עם הטעם של הלחמניה והירקות זה מחליק בגרון. בערב אני פושט על המקרר ומכין סלט מכל הירקות שמצאתי בו, עם רוטב שמבוסס על כמעט כל מה שיש בבית. המרכיב הסודי הוא סילאן שמככב בלא מעט מעט מהמנות.

סלט כל מיני

יום שני

ניצלתי בוקר חופשי כדי לקפוץ לסופר להצטיידות. לוקח כמה שקיות מעניינות מהמקרר של הקפואים רק כדי להחזיר אותן אחר כך. כל כך הרבה מהנדסי מזון עבדו קשה כדי להפוך קינואה וברוקולי לקציצה, לא יכולתם להתאמץ עוד קצת ולמצוא משהו שהוא לא ביצה כדי להדביק אותן? לוקח במקום כמה שקיות קפואות אחרות קצת פחות מקוריות (תמונות בהמשך). הצורך לבדוק את המרכיבים של כל מוצר כדי לראות אם לא מתחבא שם כרטיס אדום עומד לחזור על עצמו הרבה השבוע. זה גם מוביל אותי לאכול פחות בין הארוחות, כי הנה בפלות שנראות טוב אבל אין לי כח לבדוק אם מותר או אסור לנשנש אותן.

עוד בסופר, לוקח זוג מהמקרר של מעדני החלב שני מעדני סויה כדי לגוון בארוחות הביניים ושקית של עלים כדי לגוון את הסלטים הבאים. מרים שקית של עדשים אדומות מוכנות ומחזיר למקום אחרי שלא בטוח מה לעשות איתן. מסתכל על קופסה של טופו ונחרד מהוראות האכסון, שדורשות להחליף מים כל יום ולצרוך תוך חמישה ימים. אני מצפה מחומרי הגלם שיעבדו בשבילי ולא להיפך. בסופו של דבר מחליט לא להעמיס את המקרר עם מצרכים שאני אתקע איתם, ולהסתפק כרגע במה שלקחתי. אם צריך, אחזור לסיבוב נוסף.

ארוחת הצהריים מורכבת מחביב הילדים, שניצל תירס. תפוחי האדמה והבורגול בצד הם שאריות משבת. תערובת העלים מוכיחה את עצמה כבסיס לסלט מאוד מהיר שמשדרג את המנה.

נוסטלגיה. אילוסטרציה

ארוחת הערב מוסיפה טוויסט לא צפוי. בתמונה רואים פסטה ברוטב אדום, ותצטרכו להאמין לי שהוא יותר מושקע ממה שרואים. הנקודה העדינה היא הבקבוק ליד. על פניו, כל המרכיבים בבירה הם מותרים לטבעוניים, אבל חיפוש ברשת מגלה שיש מבשלות שבתהליך הייצור עושות שימוש במוצרים מן החי, למשל בחומר שמקורו מדגים לסינון הבירה. המוצר הסופי אמור להיות נקי משאריות אסורות, אבל טבעונים הארדקור יפסלו את המוצר. אין לי באמת דרך לדעת איך מבשלה קטנה בתל אביב מייצרת את תכולת הבקבוק שבתמונה, אבל מדגימה של מותגים שונים באתר ברניבור, שמאפשר לבדוק איזה סוגי אלכוהול הם טבעוניים, כל הבירות שבדקתי יצאו חוקיות, אז אני מניח שגם זו. 

יותר מתוחכם ממה שזה נראה

יום שלישי

הבוקר היה שידור חוזר של יום ראשון, עם פעילות מחוץ לבית. כאן גם קיבלתי כרטיס צהוב, כשהכנתי כריכים לדרך. הכנתי כריך עם ממרח שוקולד לבת שלי, ואחרי ששטפתי את הסכין שמתי לב שכנראה ליקקתי את האצבעות בלי לשים לב. אני לא יודע אם להחשיב את המאורע הפעוט הזה כפסילה ראשונה, אבל נשתדל לא להגיע לפסילה השניה כדי שזה לא ישנה.

חזרתי בצהריים לארוחה מוכנה של שניצל עם ניוקי כתוספת. שניצל עוף לכולם, שניצל תירס לי. צילמתי תמונה אבל היא לא מספיק מרגשת אז לא העליתי לכאן. בערב חזרתי לבדוק מה יש למקפיא להציע, והפעם המבורגר טבעוני עם תוספות של צ'יפס וסנפרוסט. הקציצה יותר טובה, לטעמי, מהביג וגאן של מקדונלדס. היא קצת יותר מתפוררת מקציצה אמיתית ומזכירה קציצות שהוסיפו להן לחם.

חלבון, פחמימה, ירק

יום רביעי

החלטתי לנסות את המעדן סויה שקניתי (בתמונה למטה, משמאל). לקרם עצמו היה טעם אנמי, במיוחד כשציפיתי לטעם של יוגורט, שלא הגיע. כשמערבבים אותו עם התערובת שהוא מגיע איתה הוא נהיה יותר טעים. כוחן של חמוציות. הבקבוק שמצולם יחד איתו חזר למקרר וממתין ליום אחר.

לא יוגורט, וחבל

בצהריים הוצאתי עוד קופסה מהמקפיא, והפעם סויה בצורת נתחי עוף. טיגנתי אותם, הוספתי שום, בצל ופטרוזיליה וערבבתי חלק עם סלט וחלק עם אורז. כמו כל התחליפים, זה מזכיר את הטעם המקורי אבל לא זהה. אם לא חושבים על כל התחליפים האלו בתור חיקוי למשהו אלא בתור משהו שעומד בפני עצמו, אז הכל בסדר.

מצטלם יפה, ודי טעים

בערב כבר נגמרו לי הרעיונות. הצצתי במקרר ונראה שבניכוי מאכלים שאסורים לי, השתמשתי ברוב חומרי הגלם הזמינים לפחות פעם אחת. גם בשבוע רגיל לא כל ארוחה היא שונה ויש חזרות. הפעם הכל מצולם ומתועד ולכן זה הפריע לי. נזכרתי שכשקניתי את תחליפי הבשר, על כל שקית או קופסה היה מודגש כמה גרם חלבון יש בכל מנה. חשבתי על זה שמאכלים שטבעונים לא אוכלים הם ברובם עשירים בחלבון, מה שמייצר קושי לגייס את החלבון החסר ממקורות אחרים. אז בתמונה לא מצולם המבורגר, אלא מנת חלבון באריזת המבורגר, עם קצת גיוון במנת הצד, כשלאורז נוסף תבשיל בצל, עגבניות ופטריות.

חלבון באריזה דמויית קציצה עם תוספות

יום חמישי

שלושת הימים הבאים של האתגר מציבים קושי נוסף. בכל אחד מהימים האלו אני מוזמן להתארח בערב, וצריך להסתדר עם מה שיגישו. בצהריים הכנתי לעצמי שידור חוזר של הארוחה מרביעי בצהריים, עם מנה גדולה במיוחד של אורז עם נתחי "עוף" וסלט עלים, עגבניות שרי ו"עוף", שזו היתה המנה האהובה עלי עד כה בשבוע הזה. בערב היינו מוזמנים לאירוע משפחתי. הייתי עדיין מלא מהצהריים ולכן הסתדרתי עם התוספות, למרות שרוב הסלטים היו עם מיונז ולכן מחוץ לתחום. בתמונה צילמתי מנה ראשונה שכוללת מבחר סלטים וקציצות כרישה, שכיכבו גם במנה העיקרית, שלא מצולמת.

המנה העיקרית היתה אורז ועוד קציצות כאלו

כשישבתי ליד שולחן מלא במאכלים שלא הגיעו מהבית שלי, הרגשתי קצת כמו חוזר בתשובה שצריך להתיעץ עם הרב לפני כל פעולה שהוא עושה. במנות של הארוחה עצמה די ברור ממה כל דבר עשוי והאם הוא ברשימת המותר או האסור, אבל דווקא בשתיה ובקינוחים מצאתי את עצמי בודק מה לאינטרנט יש להגיד וקורא את האותיות הקטנות על האריזות. יין מיקבי כרמל, מותר; ויסקי J&B, אסור (!); דוריטוס, מותר; פופקורן בטעם טבעי של פופסטאר, מותר. אני מניח שבהמשך עקומת הלמידה תעשה את שלה, אבל כרגע זה קצת מעיק.

יום שישי

טיול מאוד מוקדם בבוקר מסתיים בסניף של ארומה וכריך עם ירקות קלויים. שכחתי לצלם אז אין תמונה. הכריך סביר ונחמד לגוון במשהו אחר, אפילו אם זה רק "ארומה". לארוחת צהריים הגעתי קצת מתוסכל כשאין לי מושג מה לאכול. כפי שאני רואה את זה, יש שתי סיבות מאחורי התסכול שלי. הראשונה, ואני חושב שאף אחד לא יהיה מופתע מהגילוי הזה (ולא רק מפני שכבר כתבתי את זה מוקדם יותר בפוסט), היא שאני לא המבשל הראשי בבית. במצב רגיל, אני אוכל מה נותנים לי, או מאלתר משאריות של אוכל מוכן שנמצא במקרר. גם אם המנות חוזרות על עצמן, זה משהו נתון שלא לשליטתי. פתאום כשאני צריך לבשל לעצמי הרבה יותר, הצורך לקבל החלטות תזונתיות שלא הייתי צריך להתמודד איתן בעבר דורש תקופת הסתגלות.

הסיבה השניה היא שאני חושב על מנה עיקרית כעל בשר עם תוספות, עם דגש על החלק של הבשר. לעוף למשל, יש כל מיני חלקים שאפשר להכין אותן בצורות שונות, ואז זה כבר לא משנה שהאורז והסלט ליד העוף זה אותם אורז וסלט חסרי מעוף (pun not intended) כמה ארוחות ברצף. לעומת זאת, שניצל תירס זה תמיד אותו שניצל תירס. יתר על כן, זה מוצר מעובד מהמקפיא עם מראה קצת סינטטי. אני צריך עוד אופציות למרכיב המרכזי של המנה ורצוי שיהיו בעלי מראה פחות תעשייתי. אבל כרגע זה מה שיש והדבר הכי טוב שאני לעשות כרגע הוא להיות יותר מקורי עם התוספות, עד כדי טשטוש הגבולות בין מה נחשב תוספת ומה מרכז המנה.

הוצאתי מהמזווה את חומר הגלם הזמין היחיד שעוד לא ניסיתי להשתמש בו, שקית של עדשים ירוקות. למעשה, עד עכשיו הן בכלל לא שימשו לאכילה אלא בתור משקולת לאפיה, לביצוע חוזר של העוגה מהפוסט הזה. על השקית היה מתכון לתבשיל שעשוי בעיקר מתפוחי אדמה, כרוב לבן, העדשים מהשקית ופחות או יותר כל התבלינים בעולם. לא היו לי בדיוק את כל המרכיבים אז קצת אילתרתי. התוצאה יצאה סבירה לניסיון ראשון.

זה לא השביע, ולקחתי עוד מנה של התבשיל מימין

שוב מתארחים בערב. המארח, שידוע בחיבתו ל"על האש" קיבל התראה מראש על הסועד הבעייתי, נלחץ והציע לשנות את כל התפריט רק בשבילי אבל התקבלה פשרה שכוללת שני המבורגרים טבעוניים מהבית שימסרו לידיו. מראה הבשר והריח שלו היו מגרים אבל בהמשך התרגלתי והסתדרתי עם מה שיש. כמעט נרשמה פסילה שניה לפני שהבנתי שסלט החצילים לא היה יכול לקבל את המרקם והצבע שלו בלי מיונז. ניצלתי בנס, ובכל זאת לא יצאתי רעב.

יום שבת

החגיגיות של היום האחרון למשימה נפגמה עם לילה קשה שבו סבלתי מכאבי בטן. הסימנים הראשונים עוד התחילו בערב קודם אז אני נוטה להאשים את התבשיל מארוחת הצהריים שהכיל כמה מרכיבים לא שגרתיים, לפחות עבורי. זה שבוע שבו אני מתנסה במאכלים שאני לא רגיל אליהם, אז כנראה שנפלתי על משהו שלא עושה לי טוב. 

הגיע הזמן לצאת לאימון הריצה של הבוקר, ובשל המצב לא רציתי לאכול יותר מדי, אז זו היתה ההזדמנות לבדוק את המשקה סויה בטעם אפרסק שצילמתי ביום רביעי. הוא ממש טעים, בלי "אבל" ובלי הסתייגויות אחרות שכתבתי השבוע על מאכלים אחרים שהם תחליפים למשהו אחר. גם הבטן נרגעה ואפשר היה להתחיל את היום.

התכנית המקורית לצהריים היתה להכין מרק על בסיס העדשים שמצאתי אתמול, אבל בגלל אירועי הלילה החלטתי לא להסתכן ולחזור למתכונים מוכרים. המקרר מלא בשאריות של הארוחה מיום חמישי בערב, אבל כמעט כל מה שיש שם אסור לי. בחרתי באופציה הקלה יחסית של שידור חוזר של הפסטה מיום שני בערב, רק בלי הבירה.

בערב, הסעודה האחרונה, אצל ההורים. המרק הכתום החליף את הדג שהיה מחוץ לתחום בשבילי. רשמית האתגר הוא מחצות עד חצות, אז אולי עוד יהיה פרי לפני השינה, אבל בעיקרון זהו. השעון רק צריך לתקתק עוד קצת והיעד ישלים את עצמו. ברכות וצהלולים לעצמי. כפיים.

השאריות של היום יהיו הארוחה של מחר

סיכום

בויקיפדיה, בערך על צמחונות וטבעונות מצוטטים מחקרים מהשנים 2014-2015 שמצאו ש-13% מהאוכלוסיה בישראל צמחונית, ו-5% טבעונית, מהערכים הגבוהים בעולם. אין ספק שמסיבה זו, היה הרבה יותר קל להשלים את היעד עכשיו מאשר לפני כמה שנים. יש היצע של מנות טבעוניות, אפילו אם הוא די מינימלי, במסעדות רבות, אפשרויות מגוונות יותר לקניית אוכל מוכן, מקורות אינטרנטיים להיעזר בהם וגם נכונות של שאר האוכלוסיה לקבל בהבנה את ה"שיגעון" הזה.

שבוע אחד של אתגר לא היה קשה במיוחד, אבל החלק הכי מאתגר היה להימנע מביצים. המון מאכלים נפסלים בגלל שיש בהם ביצה: ראשית, כמובן, חביתות, אבל גם כל דבר שמכיל מיונז, שזה אומר המון סלטים, ובנוסף לזה חלק מהמאפים שמרוחים בביצה כמו בורקסים, וכמובן עוגות וקינוחים שונים. מצד שני, למרות שלא ניהלתי מעקב מדויק, אני די בטוח שאכלתי הרבה פחות דברים לא בריאים, ובכלל אכלתי פחות. חשתי רעב יותר מהרגיל אבל אף פעם לא הרגשתי מורעב.

מכיוון שהאתגר נמשך רק שבוע, יש הרבה סוגיות שלא הייתי צריך לעסוק בהם. הכי חשובה היא שאני לא יודע אם התזונה שלי היתה מאוזנת. אלתרתי מארוחה לארוחה, ואני לא יודע אם קיבלתי מספיק חלבון, או אולי החסרתי ויטמינים. סוגיה שניה, שקשורה לראשונה היא שהתבססתי מאוד על שלוש שקיות קפואות של תחליפי בשר מעובד. אני לא יודע כמה זה בריא, כמה זה מגוון תזונתית, וכמה אפשר אפשר להמשיך עם תפריט כזה מבלי להשתעמם. אם נשים בצד אלתורים קלים, שילבתי רק מתכון אחד חדש (תבשיל תפו"א, כרוב ועדשים ירוקות) אבל יכול להיות שהוא לא טוב עבורי. אם האתגר היה ארוך יותר הייתי צריך להתאמץ יותר מבחינת גיוון.

לפני שהתחלתי באתגר לא ממש ידעתי מה יקרה כשאסיים אותו. תיארתי לעצמי שלא אתנפל מיד על סטייק מדמם, אבל לא ידעתי אם אחזור לתזונה רגילה או לא. פשוט הנחתי שאדע כשיגיע הרגע. ובכן, הרגע הגיע ואני עדיין לא יודע. במהלך השבוע האחרון ניסיתי לחשוב אם אני רוצה להמשיך בטבעונות גם אחר כך, לרדת מכל העניין ולחזור לדרכי הנלוזות כקרניבור או לפנות לאפיק ביניים כמו צמחונות. מצד אחד, לא היה כל כך נורא, אז אני משתעשע לענות לעצמי "לך על זה". מצד שני, יש חששות מלהמשיך לטוווח ארוך כמו אלו שציינתי בפסקה הקודמת. מי שטעם חביתת חומוס יודע שזה לא באמת אכיל, אז פשרה בעניין הביצים נמצאת על הפרק. בינתיים עדיין יש תחליפי בשר במקפיא שצריך לאכול, ואם הם יגמרו, בסופר שנמצא במרחק כמה דקות הליכה יש עוד, כך שאני לא חייב להחליט עכשיו, אלא לקחת כל יום כאתגר חדש.

 

כמה עולה קילומטר ריצה?

לפני שבוע נסענו, חבורת שביל השרון, למכמורת, ורצנו צפונה עד חוף דור, מרחק של 25 ק"מ. הפוסט הזה לא בא לספר את סיפורה של הריצה הזו, אלא מתחיל ממה שאירע אחריה. ובכן, הייתי עייף ומותש, ובדרך חזרה עצרנו בתחנת דלק וקנינו שתיה ונשנושים בחנות הנוחות. אני לקחתי בקבוק מיץ ובקבוק קולה זירו, ובדרך מקופת החנות התחלתי לשתות את המיץ, שנגמר עוד לפני שחזרנו למכונית.

"המיץ היה מאוד טעים, רק חבל שזה עלה עשרה שקלים לארבעים שניות.", אמרתי. בתגובה, דימה הציע שאחשב את המחיר לקילומטר ריצה (ארבעים אגורות, למי שסקרן). מאז אני מהרהר בעלויות הריצה. תמיד אומרים שריצה היא ספורט מאוד זול, שדורש רק נעלי ריצה (וגם זה לא תמיד), בניגוד לסוגי ספורט אחרים שרף הכניסה אליהם דורש ציוד מקצועני יקר: אופניים, גלשנים וכדומה. זה נכון בעיקרון, אבל בכל זאת, כמה עולה ריצה?

הבחירה למדוד מחיר לקילומטר היא שרירותית והיא בעיקר בשביל השעשוע האקדמי. באותה מידה, במקום למדוד מחיר לקילומטר, יכולתי למדוד מחיר לשעת ריצה. בעבר שוחחתי עם רצה חובבת שסיפרה לי שהיא רצה לאט במרוצים כי "אני שילמתי הרבה מאוד כסף בשביל המרוץ, ואני רוצה לדעת שאני מקבלת תמורה עבור כל שקל ששילמתי" 😃. מכאן שהיא מודדת מחיר ליחידת זמן ולא למרחק. אם היתה מטרה אמיתית מאחורי החישובים האלו, כנראה שהייתי פשוט צריך למדוד עלות שנתית לסך הפעילות, כלומר כמה עולה לי העובדה שריצה היא הספורט המרכזי שלי, ולא פעילות אחרת (עם עלויות אחרות, שניתן להשוות) בלי קשר לכמה פעמים אני בוחר לרוץ, ולאיזה מרחקים. המהדרין יגידו שיש גם אפשרות לא לעסוק בספורט בכלל, ואז צריך להשוות את החיסכון הכספי לפגיעה בבריאות. 

התחשיבים האלו דומים לתחשיבים של "כמה עולה קילומטר נסיעה ברכב", שלפעמים עושים. גם כאן יש דרכים שונות לחשב שיביאו לתוצאות שונות, ואופן החישוב תלוי במטרה של החישוב. אם האוטו כבר יושב בחניה ואני רק מתלבט בין להתניע אותו או לנסוע בתחבורה ציבורית, החישוב הרלוונטי צריך להתמקד בהוצאות שוטפות כמו דלק ובדברים פחות גשמיים כמו הערך שאני מייחס לזמן ולנוחות שלי בכל אחת מהחלופות. אבל אם אני שוקל למכור את הרכב ולהסתדר בלעדיו באופן קבוע, צריך לשקלל גם הוצאות קבועות כמו ירידת ערך וביטוחים. 

מכיוון שזה רק תרגיל מחשבתי, אני לא הולך לבצע חישובים מדוייקים אלא בעיקר לזרוק מספרים. בפרט, אלו המספרים שלי והם לא תקפים לאנשים אחרים. בשנה אחת אני רץ כאלפיים קילומטרים, ולכן החישוב הפשוט ביותר הוא לקחת את סך ההוצאות שלי שקשורות לריצה: נעליים, ביגוד, תוספי תזונה, אימונים מודרכים, רישום לתחרויות, נסיעות וכו, ואז לחלק באלפיים. אין לי מושג כמה זה יוצא, וזה גם חישוב פשטני מדי, כי לא כל הריצות שוות.

ריצה קלה

נניח שיצאתי לריצה קלה של עשרה קילומטרים ליד הבית. רוב ההוצאות שציינתי קודם לא רלוונטיות, ולכן הריצה הזו לא צריכה "לשלם" עליהן. בריצה כזו אני שוחק את הנעליים, ובמידה פחותה יותר את בגדי הריצה ולא צורך שום תוספי תזונה עבור ריצה כזו. בחישוב גס, נעלי הריצה שלי עולות 500 ש"ח לזוג ומוחלפות כל 1000 ק"מ, אז כל קילומטר צורך חמישים אגורות ממחיר הנעל. אני לא כל כך יודע לתמחר את עלות הבגדים, אבל בניחוש מושכל, כל שנה אני מוציא מספר נמוך של מאות שקלים בדקטלון על מכנסי ריצה וגרבי ריצה, ולפעמים גם קונה חולצה ממותגת. נניח ארבע מאות ש"ח לשנה, אז בחלוקה שוויונית לאלפיים הקילומטרים השנתייים, זה עשרים אגורות נוספות. בסוף הריצה, הבגדים נכנסים למכונת הכביסה, אז מספר הכביסות שאני עושה בשנה הוא גדול יותר בגלל שאני בוחר לרוץ, אבל אני בטוח שתסלחו לי אם אוותר לעצמי על החישוב הזה. סך הכל שבעים אגורות לקילומטר, ושבעה שקלים לכל הריצה.

מהחישוב הזה השמטתי את העלות של קבוצת האימון המודרכת שלי, כיוון שאני לא בטוח איך להתיחס אליה. מצד אחד, כדי לרוץ ליד הבית אני לא זקוק לאימון מודרך בתשלום. מצד שני, אם לא הייתי נמצא במסגרת שאני משלם עליה תקופה ארוכה, אולי לא הייתי מתמיד בריצה, או שהייתי רץ הרבה פחות. יתר על כן, לא הייתי מכיר את הפרטנרים שלי לריצה כיום. אם הייתי מחלק את עלות קבוצת הריצה שלי על פני הקילומטראז' השנתי שלי הייתי מקבל עלות של שקל וחצי לקילומטר, עלות די משמעותית. מכיוון שהחישובים בפוסט הזה חסרי כל מטרה ממשית, החלטתי באופן שרירותי להשאיר את ההוצאה הזו מחוץ לחישוב ולהסתכל עליה כהוצאה נפרדת ובלתי תלויה.

ריצת שטח של שביל השרון

הריצות האלו שונות במאפיינים שלהן, אבל נסתכל על ריצה "ממוצעת" של עשרים קילומטרים. בנוסף לעלות של שבעים אגורות לקילומטר מהחישוב הקודם, ריצה כזו דורשת גם תוספי תזונה: ג'ל אנרגיה (לרוב יותר מאחד), תמרים או פירות אחרים ולפעמים גם כדורי מלח. בקירוב, אני מניח הוצאה של חמישה עשר שקלים בסעיף הזה לכל הריצה, או שבעים וחמש אגורות לקילומטר.

הריצות האלו דורשות נסיעה, לפעמים גם בשני רכבים, כשלפעמים אני מסיע ולפעמים לא. לצורך החישוב נניח ששני רכבים מסיעים ארבעה אנשים ארבעים קילומטרים לכל כיוון, לרכב. סך הכל מאה ושישים ק"מ נסיעה. נסתפק בהערכה של עלות הדלק, בערך חצי ש"ח לק"מ לנסיעה בין עירונית, כלומר שמונים ש"ח דלק, עשרים ש"ח לאדם, ושקל לקילומטר ריצה. נכון שחלק מהרכבים האלו הם רכבי ליסינג וחישוב עלות הנסיעה הוא שונה במקרה הזה, אבל כשאני מסיע העלות עלי. לפעמים, בדרך חזרה אנחנו עוצרים לקנות שתיה או חטיפים, ולפעמים לא. נניח עשרה שקלים לאדם בממוצע, כלומר חצי ש"ח לקילומטר ריצה.

בריצות האלו האנחנו משתמשים בתיק גב שמשמש כמנשא מים עם שקית שתיה (שלוקר). לתיקים האלו יש בלאי נמוך והם מחזיקים מעמד שנים, אבל צריך לזכור שמשתמשים בהם רק בריצות שטח ארוכות, כך שרק הן "משלמות" על התיקים. אני קצת ממציא מספרים, אבל נניח שבשנה יש ארבע מאות קילומטר ריצה עם תיק כזה, שמחזיק מעמד חמש שנים, כלומר אלפיים קילומטרים. עם עלות של שלוש מאות ש"ח לתיק, זה חמש עשרה אגורות בלאי לקילומטר ריצה.

סיכום:

בלאי נעליים ובגדים: 70 אגורות
תוספי תזונה: 75 אגורות
הוצאות נסיעה: 1 ש"ח
שתיה וחטיפים: 50 אגורות
בלאי מנשא מים: 15 אגורות

סך הכל: 3.10 ש"ח לק"מ ריצה, 62 ש"ח לריצת שטח של עשרים ק"מ.

מרתון תל אביב

כמה עולה קילומטר ריצה במרוץ? זה תלוי מאוד במרוץ עצמו. אם הייתי בוחר כדוגמה את האולטראמן שבו רצתי בערבה 100 ק"מ, הייתי צריך קחת בחשבון את הנסיעה לשם, את הלילה בבית ההארחה, את המלון באילת, ביטוחים ועוד. אם המרוץ בחו"ל יש גם טיסות. לכן בחרתי במקרה פשוט יותר עם פחות הוצאות. הנסיעה לקו הזינוק לא ארוכה, ובכלל היתה בטרמפ, אז אני אוותר על החישוב שלה. להבדיל ממרוצים בהם לקחתי תכנית אימון אישית בתשלום, את תכנית האימונים תכננתי בעצמי. אפילו את דמי הרישום לא שילמתי בעצמי כי המרוץ נכלל במרוצי הליגה למקומות עבודה. הסעיף האחרון מתאר מצב יוצא דופן אז נניח שאת דמי הרישום בסך 280 ש"ח כן שילמתי מכספי.

על פניו, למעט דמי הרישום, עלות המרוץ הוא הבלאי של נעלי הריצה, בגדי הריצה, ותוספי תזונה שלקחתי איתי. זה נכון, אבל יש טוויסט בעלילה. בגלל המרתון עשיתי אימונים נוספים, שלא הייתי עושה אותם אם לא הייתי משתתף במרוץ. לכן, 42.2 הק"מ של המרתון צריכים לשלם גם על חלק מהריצות בתקופה שלפני המרתון.

כמה בעצם? נניח שאם לא הייתי נרשם למרתון הדבר היחיד שהייתי משנה הוא שאת הריצות היותר ארוכות בסופי השבוע, הייתי עושה פחות ארוכות. בנוסף, מכיוון שהריצות היו פחות ארוכות, לא הייתי לוקח שום תוספי תזונה לריצות האלו, וגם לא הייתי לוקח טבליות מגנזיום בכל התקופה שלפני המרוץ. בהערכה גסה, שהיא לדעתי הערכת חסר, מדובר בשש ריצות ארוכות מהרגיל שהוסיפו כשישים ק"מ, או מאה ק"מ יחד עם המרתון עצמו, כעשרים שקיות של ג'ל אנרגיה (כולל אלו של המרתון), בעלות של כ-130 ש"ח, ונניח עוד כמאה שקלים לתוספי תזונה אחרים, במיוחד לכדורי המגנזיום.

סיכום:

בלאי נעלים ובגדים עבור 100 ק"מ: 70 ש"ח, לפי 70 אגורות לקילומטר.
20 יחידות ג'ל אנרגיה: 130 ש"ח
תוספי תזונה אחרים: 100 ש"ח
דמי רישום (שלא שילמתי): 260 ש"ח

סה"כ לא כולל דמי רישום: 300 ש"ח, או 7.10 ש"ח לק"מ של המרתון.
סה"כ כולל דמי רישום: 560 ש"ח, או 13.27 ש"ח לק"מ של המרתון.

מסקנה: ריצת פנאי ליד הבית היא זולה. כל השאר הרבה פחות.

חפש באנטארקטיקה

אחרי החשיפה משבוע שעבר, צריך להגיד כמה מילים. יש לי המון מילים לכתוב על מרתון הקרח באנטארקטיקה, אבל בינתיים אני ממתין. המרתון אמור להתקיים בשלושה עשר בדצמבר, רק לא ברור באיזו שנה. הטיסה לשם יוצאת יום קודם מהעיר פונטה ארנס בדרום צ'ילה, ונכון להיום פשוט אי אפשר להגיע לשם. בגלל הקורונה, צ'ילה אינה מאפשרת כניסה למדינה למי שאינו תושב קבע.

מארגני המרתון מסתייעים בחברה בשם ALE - Antarctic Logistics and Expeditions, שנותנת שירותים למשלחות רבות שנוסעות ליבשת הקפואה. בין היתר, הם מקימים את המחנה שאותו ניתן לראות בקליפ שהעליתי בפוסט הקודם, וגם המטוס שמופיע שם שייך להם. בקרוב, החברה תודיע אם היא פותחת את עונת התיירות לשנה הקרובה. אם התשובה תהיה חיובית, זה יהיה סימן מעודד שהמרוץ יתקיים השנה, אחרת, הוא ידחה לפחות בשנה אחת.

נרשמתי למרוץ הזה לפני יותר משנה, ומאז אני ממתין להתפתחויות. למעט מספר טפסים שהייתי צריך למלא לאחרונה ונדרשו על ידי ALE, אין באמת שום דבר לדווח עליו. אם המרוץ ידחה, זה ישאר המצב למשך שנה נוספת. גם מבחינת הבלוג, אנטארקטיקה תכנס להקפאה עמוקה (pun intended) עד שיגיע שוב הזמן לחמם מנועים.