רשימת היעדים הסתיימה מזמן ואני לא חש צורך להכין אחת חדשה. בינתיים אני חי מצויין עם יעדים "ספונטניים". כלומר, אני חי את חיי השגרה ומדי פעם מבליחים רעיונות, ובסופו של דבר חלקם מבשילים למשהו שאני מקדיש לו זמן כדי להשלים אותו. פחות או יותר כמו כל אחד שיש לו מדי פעם זמן פנוי. אני לא מרגיש שאני צריך להתחייב לעשרות דברים שאבצע בשנים הבאות, אבל אולי פורמט קליל יותר יש רשימת מטרות לשנה הקרובה ורשימת משאלות לעתיד היותר רחוק, כשכל אחת מהן מכילה יעדים בודדים, יכולה לעבוד יותר טוב. בינתיים, אני לא שם.
לפני כמה חודשים הכנתי סיכום ראשון על הרשימה שלי. שמתי בצד יעדים שלכל אורך הדרך היו one and done, והתמקדתי בכאלו שבאיזה שלב, בין אם ברגע שנכתבו ברשימה או בעקבות הביצוע שלהם, חשבתי שיהיה להם אימפקט מתמשך. הסיכום הראשון התמקד באלו שלמרות הציפיות הגבוהות, הכזיבו, ובסופו של דבר, למעט זיכרון, לא השאירו חותם ארוך טווח. הסיכום הנוכחי כולל יעדים שכן הצליחו להשפיע, אבל מעט. יש כאלו שתוכננו כיעדים חד פעמיים אבל יצרו אימפקט כלשהו, אם כי לא משהו משנה חיים, ויש כאלו שחשבתי שיהיו משמעותיים מאוד אבל בסופו של דבר השפיעו פחות מהמצופה.
לסדר קוביה הונגרית: מה שפעם נראה לי כמו אתגר גדול, הפל להיות היעד הראשון ולמעשה התגלה כהרבה יותר קל ממה שחשבתי. מדי פעם אני בודק שאני עדיין זוכר איך מסדרים את הקוביה. גם קניתי לעצמי קוביה איכותית יותר שמאפשרת לסדר אותה הרבה יותר מהר. מדי פעם אני משתעשע ברעיון ללמד מיומנות נוספת שקשורה לקוביה, כמו לסדר אותה מהר במיוחד, ביד אחת, להשתמש בקוביה גדולה יותר של 4x4x4, או אפילו ללמוד לסדר אותה בעיניים עצומות, משהו שבאמת ניסיתי ללמוד לפני שנטשתי אותו. אולי יום אחד משהו מהדברים האלו יקרה, ואולי אני אסתפק בלסדר קוביה רגילה.
לעשות 20 עליות מתח, לעשות 50 שכיבות סמיכה: מאז שהיעדים הסתיימו, תוך זמן קצר הם ננטשו, כך שמה שהושג אז לא נשמר. מצד שני, לאחר מכן התחלתי להתאמן בקרוספיט, ושם עושים לא מעט עליות מתח ושכיבות סמיכה, אם כי לא ברצף, כדי שאפשר יהיה לעשות יותר. בנוסף, בכל הנוגע לעליות מתח שאינן strict, כלומר מכילות רכיב של נדנוד כדי להקל על הביצוע, הטכניקה שלי השתפרה מאוד. לפני מספר חודשים התחלתי לסבול מפציעה בכתף שבעקבותיה אני נזהר מתרגילים שמעמיסים עליה (מאז עברתי הרבה טיפולים והמצב השתפר מאוד). לפני שזה קרה, בדקתי פעם אחת אם אני יכול לעשות 20 עליות מתח (עם נדנוד) והגעתי ל-21. באשר לשכיבות סמיכה, מצד אחד, אין לי ספק שאני לא קרוב לשחזר את אותם מספרים. מצד שני, אני משוכנע שאיכות שכיבות הסמיכה שביצעתי באותו היעד רחוקות מאיך שאני מבצע אותן היום. בשכיבות סמיכה, אפשר לכופף את המרפקים פחות ואז הן יותר מהירות ויותר קלות. הסטנדרט בקרוספיט הוא להגיע עם החזה עד הרצפה, אם כי לפעמים אני מחפף קצת ורק מגיע קרוב מאוד אליה. אין לי ספק ששכיבות הסמיכה של תקופת היעד לא היו קרובות לזה. עשיתי כמה ניסויים של שכיבות סמיכה ברצף כשאני מקפיד יותר או פחות על האיכות שלהן, ולמרות שאני לא מתקרב למספר 50 בשום צורה, יש פערים עצומים בין התוצאות, בהתאם לאיכות התנועה.
לסיכום, אי אפשר להשוות תפוחים לתפוזים, והמדד שקבעתי אז כבר לא רלוונטי לאיך שאני מודד אותו היום.
ללכת למופע של ה-WWE: מאז אותו אירוע, במשך תקופה ארוכה הבן שלי ואני צפינו בקביעות בתכנית, עם הזמן שינינו את הטעם שלנו ונדדנו לחברה מתחרה בשם AEW, אולם לאט לאט תחום העניין הזה ננטש. עדיין אני סבור שמדובר בתחום מרתק, ולאלו שאומרים ש"זה לא אמיתי" אני אומר ש"חתונה ממבט ראשון" זה עוד פחות אמיתי, ובכל זאת אנשים צופים בו. במקרה של היאבקות מקצוענית, לעיתים המוצר הטלויזיוני לא מספיק טוב, וכדי לעקוב אחרי ה"עלילה" נדרשת השקעת זמן ניכרת. מדי פעם אני עוד מתחבר לתחום בעקיפין, למשל דרך תכנית תעודה. בפרט, אני ממליץ מאוד על המיני סדרה "המתאבקים" בנטפליקס, אבל החיבה שלי לתחום עברה לאש מאוד נמוכה.
לבשל משהו חדש, לאפות משהו: מאז יעדי הבישול הפכתי לטבעוני, כך שמצד אחד אני נאלץ לבשל לעצמי די הרבה, ומצד שני אין לי כח להשקעת זמן הנדרשת. המתכון המנצח שלי הוא איזשהי וריאציה על טופו וירקות מבושלים, לרוב עם קארי, בדרך כלל על מצע של אורז אבל יכול להית גם משהו אחר כמו עדשים או כוסמת. זה לא יוצא אסטטי במיוחד אבל מזין ואכיל. עוגה טבעונית עוד לא יצא לי לנסות להכין. אני מקווה לגוון יותר בעתיד, אבל תכלס מדובר בהשקעת זמן שאני מתקשה להתפנות לה. כל המתכונים בעשר דקות הם שקר. אפילו להוציא משהו מהמקפיא לוקח יותר זמן. ראשית, אם עכשיו צהריים ואני רוצה לאכול, אני צריך להסתדר עם מה שיש בבית, ומה שיש בבית זה לא מצרכים למתכון חדש. עד שחותכים, מטגנים, מבשלים... עברו 30-45 דקות. אם החלטתי להכין יותר ממנה אחת כדי לחסוך בישולים בימים הקרובים, אז להכין כמויות גדולות לוקח עוד זמן, ואוכל שהוקפא ואז הופשר בכלל נראה כמו הצרות שלי.
בקיצור, הייתי רוצה להיות בנקודה אחרת, אבל כרגע לא מתפנה לזה.
לקרוא עשרה ספרי ספרות יפה: כשהיעד הסתיים עוד הייתי ב"שוונג" והמשכתי להחליף ספרים בספריה. עם הקורונה זה נהיה יותר קשה, ואז נתקעתי על ספר משעמם, ואז עברתי להשקיע ביעדים אחרים, ידה ידה ידה, כמעט לא קראתי מאז. בדרך כלל לוקח איתי ספר לנסיעות לחו"ל, מתחיל אותו ולפעמים גם מסיים. רשימת היעדים נתנה לי תמריץ להשקיע בקריאה, ונראה שבלי תמריצים קשה לי לחזור לזה.
לגדל צמח או תבלין: מאז ההצלחה עם פלאפי 7 ופלאפי 8, הרבה שמש עברה במרפסת. שניהם כבר לא איתנו, לצערי, וגם לא שיחי העגבניות. הם למעשה קורבן של ההצלחה. זמן מה אחרי היעד, אשתי יזמה תוספת של מספר גדול של אדניות פרחים למרפסת. כל העציצים החדשים האלו כבר לא היו הצמחים שלי, ודרשו כבר לא מעט השקעה. עכשיו גם אשתי טיפלה בהם אז כבר לא הרגשתי מחויב להם, למעט אולי פלאפי 7 ו-8. שיחי העגבניות התיבשו, ובניסיון להעביר את פלאפי 7 ו-8 מהמרפסת הקטנה בבית למרפסת הגדולה שם היו כל שאר האדניות, אחד מהגבעולים של פלאפי 8 נשבר. הגבעול האחרון שלו התארך עוד ובסופו של דבר הוא קרס תחת המשקל שלו ונשבר.
פלאפי 7 היה עמיד בהרבה, אבל כבר השארתי את הטיפול בו לאשתי עם כל שאר האדניות, ובקיץ חם אחד כל העציצים התיבשו ובזה נפרדנו ממנו. לאחר מכן חידשנו את האדניות (מבלי שטיפלנו בהן), שוב כל הצמחים מתו בזמן שנטשנו את הדירה לצורך שיפוץ ומאז האדניות ריקות. לאשתי יש כמה עציצים שקיבלה מתנה ושניים מהם שורדים יפה במקום מוצלל בכניסה לדירה שלנו, אבל אלו העציצים שלה, לא שלי.
לנגן בפסנתר, ללמוד גיטרה חשמלית: אלו היו יעדים מהנים מאוד, והמשכתי לנגן גם אחריהם, אם כי אני מתקשה מאוד להתקדם ברמה וללמוד דברים חדשים. מזה תקופה הנגינה שלי פחתה מאוד, כמעט על לאפס, וזה חסר לי. מעבר לזה שגם אני בתקופה קצת עמוסה, "חדר המוזיקה" שלנו הוא קודם כל חדר עבודה, ואי אפשר לנגן בלי להפריע. מאז עידן העבודה מהבית עובדים בו די הרבה. נכון שיש אוזניות אבל אני שונא להשתמש בהן וגם עם אוזניות אי אפשר לנגן כשמישהו עובד בחדר, עדיין שומעים פריטות ולחיצות על הקלידים. אני גם אוהב להיות לבד עם עצמי כשאני מתאמן וזה כמעט לא קורה.
אני יודע, הכל תרוצים. זה באמת תחביב שחסר לי.
ליזום מפגשים עם חמישה אנשים שלא הייתי בקשר איתם שלוש שנים: זה היה יעד נהדר, ובסיומו הבטחתי לעצמי להמשיך אותו. כמובן שבינתיים זה לא קרה. עם אחת מבין המשתתפות ביעד הזה אני עוד שומר על קשר, אך רובו מתבצע מרחוק דרך הרשתות החברתיות, בין היתר בגלל סיבות יצוניות שאינן תלויות בי. למרות שאין המשכיות, אני שמח על מה שהיה. זה יעד שחשבתי עליו לבד, ועל הנייר הוא מאוד לא מרגש או מלהיב, אבל במציאות הוא היה אחד מהיעדים שהתחברתי אליהם מאוד.
