בחודש שעבר חגגתי יום הולדת. בשנים קודמות, בתקופה הזו נהגתי לעבור על רשימת היעדים, לספור כמה יעדים מימשתי בשנה החולפת (שלושה), כמה נותרו (אפס) ואילו מבין היעדים שנותרו אני שוקל לעשות השנה (אף אחד). בינתיים לא הכנתי רשימה חדשה. הקודמת היתה מאוד אינטנסיבית, וכרגע אני לא מעוניין בעוד אחת. יש יעדים שהייתי רוצה לחזור עליהם, אולי באופן קצת שונה, יש מקומות שהייתי רוצה לנסוע אליהם ויש מיומנויות שהייתי רוצה לרכוש, או לשפר, או לשמר. עם זאת, לא רק שאין מספיק יעדים למלא רשימה, הרבה מאוד מהם לא מוגדרים היטב ואין בהם יעדים בומבסטיים כמו ברשימה הקודמת. בנוסף, הפורמט של להתחייב שנים קדימה על הדברים שאעשה לא מתאים לי כרגע. לאשתי גם יש רשימה, ועד עכשיו היא התקדמה בה לא רע, אבל נותרו לה כמה יעדים שדורשים מאמץ, והפשרה שמצאתי לבינתיים הוא לעודד אותה לסיים את הרשימה שלה.
למרות שהרשימה הסתיימה לפני כמה חודשים בלבד, חלק מהיעדים הם כבר בני כמה שנים ומעניין לראות מה קרה איתם. ניסיתי לסווג את היעדים לפי קבוצות, וחילקתי אותם לשש קטגוריות, אם כי יש יעדים שמתאימים ליותר מקטגוריה אחת:
1. יעדים בחו"ל. באופן רשמי יש שלושה כאלו, קמבודיה, אוסטרליה ואנטארקטיקה, אם כי בפועל היו עוד שמונה שבחרתי לבצע בחו"ל אבל המהות שלהם אינה קשורה לנסיעה, ולכן קיבלו סיווג אחר.
2. ספורט. יש שישה יעדים כאלו, החל מאתגר עליות המתח וכלה בריצת מאה ק"מ, אבל שבעה נוספים שקיבלו סיווג אחר הם גם ספורטיביים באופיים, כמו לטפס על הר, או שבוצעו במסגרת ספורטיבית, כמו שילוב של תחרות עם נסיעה לחו"ל.
3. חוויה חד פעמית. עשרה יעדים. על פי רוב, משהו שאפשר פשוט לבצע כאן ועכשיו, או חוויה שאפשר לקנות בכסף. כדור פורח, שומע חופשי בקורס אקדמי כן הלאה. יעדים בהם החוויה היא העיקר, הם תחומים בזמן ויחסית ברור איך לבצע אותם, או ליתר דיוק איך לקנות אותם.
4. מיומנות. שמונה יעדים. מיומנות היא משהו שדרש ממני זמן ללמוד איך עושים אותו, או להשתפר בו עד לרמה מסויימת. לדוגמה: לפתור קוביה הונגרית, כל מיני יעדי בישול ונגינה.
5. אתגר. הקבוצה הגדולה ביותר עם חמישה עשר יעדים. להעז לעשות משהו שאני בהכרח יודע איך ניגשים אליו. לקבל תפקיד של פייסר (מכתיב קצב) במרוץ, להוריד במשקל וגם יעדים פחות שאפתניים כמו לקרוא ספרים, אבל עדיין דורשים מידה של השקעה והתמדה.
6. התנסות. שמונה יעדים.יעדים שהם לא ממש אתגר ולא ממש חוויה. ההתנסות היא חד פעמית אבל לא מדובר במשהו שקונים בכסף ולא בהכרח משהו שישאר חד פעמי. האתגר קיים אבל בעצימות נמוכה, כלומר אין כאן יותר מדי אלמנט של תעוזה או הליכה אל הבלתי נודע, אלא משהו שפשוט נמנעתי ממנו עד היום. כשאני מסתכל על היעדים שסיווגתי בקטגוריה הזו, זה מעין של של "כל מה שלא נכנס בקטגוריות האחרות", למשל לצום ביום כיפור, לקחת חל"ת או ללכת לשיעור היפ הופ.
חלק מהיעדים היו "זבנג וגמרנו" וחלק היו במטרה לעורר בעצמי שינוי. לפעמים, מדובר בהתנסות (לאו דווקא אלו שסייגתי בקטגוריה הזו) מתוך מחשבה שאם ימצא חן בעיני, ההתנסות תהפוך מדבר חד פעמי לקבוע, ולפעמים יש יעדים שמלכתחילה היו משהו חד פעמי אבל הפתיעו אותי באפקט המצטבר שלהם.
יעדים שהלכו כמו שבאו
יש יעדים שבזמן הכתיבה שלהם קיוויתי שתהיה להם השפעה ארוכה טווח, אבל זו לא התרחשה בכלל. יש גם יעדים שלא היו לי מהם ציפיות בכלל, ואכן הם הסתיימו בדיוק באופן הזה, אבל הרשימה הבאה מתמקדת באלו שהיו לי תקוות שהם לא משהו חד פעמי אבל בסופו של דבר זנחתי אותם זמן בסיום השלמת היעד:
התנדבות: התנדבתי במסגרת תכנית מנטורינג, ולאחר שה-mentee שלי מצאה עבודה, נותק הקשר. אני שמח שהיא קיבלה את ה-happy end שלה, אבל מכיון שהיתה מוכשרת מאוד אני נוטה להמעיט בחשיבות החלק שלי. גם העובדה שכל המפגשים היו וירטואליים בגלל הקורונה הקשתה על בניה של קשר בין אישי. לא המשכתי לסבב נוסף של מנטורינג ולא התנדבתי במסגרת אחרת. אני נוהג לספר לעצמי שהעבודה שלי במכללה מתוקצבת (כלומר, שכר לימוד אוניברסיטאי) היא תרומה לקהילה, וזה אפילו נכון: יש לנו בוגרים שבלי המכללה כנראה לא היו מגיעים לאן שהגיעו, אבל בשורה התחתונה עבודה איננה באמת התנדבות.
טיול בשביל ישראל: כשכתבתי את היעד חשבתי על טיול סטנדרטי עם קמפינג או אכסניה בלילה, בפועל היה מדובר בטיולי ריצה. בפעם הראשונה נעזרנו הרבה במכוניות לצורך הלוגיסטיקה. בפעם השניה הקמפינג היה בתחילת הטיול ולא באמצע. בקיצור, אני מרגיש שטיפה תחמנתי את היעד הזה כשהדבקתי אותו לריצות על שביל ישראל שהיינו עושים בכל מקרה. ממאז ועד היום, על שביל ישראל, בשביל אחר או אפילו בחו"ל, הטיולים שלי היו מותאמים לכל המשפחה ולא נמשכו יותר מיום אחד.
שיעור היפ הופ: הלכתי, ניסיתי, ניסיתי להתמיד אבל לא נהנייתי. הייתי גרוע וזו אחת מהסיבות שלא נהנייתי, וברור לי שאם הייתי מתמיד הייתי נהיה פחות גרוע, אבל בעצם למה לי? לא הרגשתי שיש מה שמחזיק אותי בתחום הזה כשאני לא נהנה ממנו. העובדה שבתחומים אחרים בחיים הצלחתי להתמיד גם אם לא הייתי טוב ישר על ההתחלה יצרה אצלי דילמה. מצד אחד, אולי עוד שבוע ועוד שבוע והכל יסתדר. מצד שני, לא חייבים להצליח בכל דבר, ומותר לי לוותר לעצמי מדי פעם. אחרי שיעור אחד קשוח במיוחד והתיעצות ארוכה עם המדריך החלטתי לצערי שהפעם, זה לא זה.
לדבר בישיבה של בעלי מניות: יעד מוזר שהצטערתי בדיעבד שכללתי אותו, ולכן אני לא ממש מרגיש אשם שסידרתי לעצמי חיים קלים בכדי לסיים אותו, ופשוט שאלתי שאלה בשיחת ועידה ולא בפגישה פיסית. גם הקורונה לא ממש אפשרה אחרת. המחשבה מאחורי היעד היתה שאהיה יותר מעורב בדברים שאני משקיע בהם, וזה לא קרה. לפחות למדתי שאין לי את הסבלנות שנדרשת כדי להתעמק כפי שרציתי, ועדיף לי להשקיע בתחומים שממילא דורשים ממני פחות מעורבות.
רכיבה על אופניים: הרכיבה הבודדת אך הארוכה היתה אמורה להכניס את האופניים לחיי, בין אם כספורט נוסף או כדרך להתנייד. בזמן הסגרים של הקורונה היתה תקופה שבה האופניים אפשרו לי להתנייד בזמן שהיה מותר להתרחק מהבית רק לצורך פעילות גופנית, אבל בסופו של דבר נטשתי אותם. אני נוטה לתרץ את זה בהיעדר תשתית מספקת שתאפשר לי רכיבה בטוחה, אבל גם חלק מהאשם עלי.
ללכת לקורס כשומע חופשי: במסגרת היעד לקחתי שני קורסים, אחד במדעי הרוח/החברה והשני באומנות, ומאוד נהנייתי, אבל לא חזרתי על החוויה שוב. אולי עוד יקרה בעתיד, אני מקווה שכן.
ללכת לפסטיבל מדע בדיוני / פנטזיה: קיוויתי לאיזשהי סגירת מעגל עם הילד שבי, ובעיקר גיליתי שגם הילד שהייתי כנראה לא היה מתחבר לזה יותר מדי. אני שמח על הניסיון, כי למדתי משהו על עצמי, גם אם היה שונה ממה שציפיתי
את היעדים האלו הגדרתי באופן שמאפשר לי לסיים אותם בזמן קצוב, אם כי קיוויתי שאמשיך לעסוק בהם עוד הרבה מעבר. בזמן כתיבת היעדים לא רציתי להפיל על עצמי העתידי התחייבות משמעותית מדי שלא ארצה להתמיד בה, ואכן ניצלתי את "נקודת היציאה" שסידרתי לעצמי. היעדים האלו מצטרפים לעוד הרבה יעדים שמלכתחילה חשבתי עליהם כמשהו חד פעמי (וכך הם נשארו) אבל לשניים מהם גם מגיע מקום כבוד ברשימה הזו:
לכתוב ערך בויקיפדיה ולכתוב משחק מחשב. שני היעדים האלו דרשו ממני השקעת זמן ניכרת, ובסיומם בהחלט קיוויתי שיהיה המשך כלשהו, אבל הזמן עבר וההמשך לא הגיע. כמו הרבה אנשים, אני יכול להשתמש בתרוץ של "אין לי זמן", וזה אפילו נכון במידת מה, אבל הסיבה שאין לי זמן היא שאני מעדיף לעשות איתו דברים אחרים. עובדה שהיה לי זמן להשקיע באותם שני יעדים כל עוד לא השלמתי אותם, ולאחר שסימנתי אותם ברשימה שלי, הזמן שלי מתועדף למשהו אחר.
הסיכום מתארך, ולכן החלק הראשון יסתיים פה. בהמשך, סקירת היעדים שהשאירו חותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה